בן ממשיך לא חייב לפצות את אחיו

פסק דין מעניין, שב וקובע כי זכויות בנחלה החקלאית, אינן כפופות לחוק הירושה ולכן אין לחייב את ה"בן הממשיך", לפצות את שאר האחים בגין הזכויות שהועברו אליו.

בן ממשיך אינו חייב לפצות את היורשים האחרים בגין הזכויות שהועברו אליו במסגרת הנחלה החקלאית, כך קבע בית המשפט המחוזי בחיפה בפסק דין משמעותי עבור בעלי הנחלות החקלאיות, שנמצאים במסגרת "ההסכם המשולש".

הדיון המשפטי התנהל במסגרת ערעור שהגישו שתי בנותיה של בעלת נחלה במושב במרכז הארץ, על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה. האם העבירה את הנחלה לאחד האחים אשר נקבע כ"בן ממשיך". עם פטירתה של האם והעברת הזכויות המלאה אל הבן הממשיך, טענו שתי אחיותיו כי עליו לפצות אותן, בשווי של החלק היחסי שלהן בירושה.

זכויות קנייניות

שתי התובעות, הן בנותיה של בת רשות בנחלה אשר נפטרה ב-2005. הן תבעו את אחיהן, שהוא ה"בן הממשיך" בטענה, כי הן זכאיות לחלק היחסי בזכויות שהועברו אליו בנחלה, כפי שהן זכאיות לחלק היחסי בהתאם לצו הירושה שניתן בפועל. עוד טענו הבנות, כי האח אינו מסוגל לקיים את המשק החקלאי בנחלה ולכן אינו זכאי לרישום הנחלה על שמו.

בית המשפט לענייני משפחה בחדרה דחה את התביעה וקבע כי העברת זכויות אל ה"בן הממשיך", אינה כפופה לצו העיזבון ולחוק הירושה, ואינה כלולה בירושה שבה יש לכל אחד מהילדים חלק יחסי.

שתי האחיות הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה ובו שבו וטענו כי על ה"בן הממשיך" לעסוק בחקלאות כדי לזכות בהכרת המינהל ומכיוון שהאח אינו עוסק בחקלאות, הרי אינו זכאי להיות "בן ממשיך".

האח שנקבע כ"בן ממשיך", טען באמצעות באת כוחו, עו"ד טניה יהב, כי אין כל פגם בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה וכי העברת הזכויות אליו, אינה מחייבת אותו בפיצוי אחיותיו, משום שלמנוחה "לא היו זכויות קנייניות בנחלה וממילא לא היה בכוחה להורישן למערערות".

הסכם משולש

בית המשפט המחוזי בחן את טיב הזכויות שמוענקות לברי רשות במסגרת ה"הסכם המשולש". הסכם זה, כידוע, נחתם בין מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה החקלאית ובמסגרתו מעוגנים הסכמי החכירה שיש לבעלי הנחלות, שהם חברי האגודה.

ההסכם המשולש, כך קבע בית המשפט, הוא בעצם הסכם "שכירות" אשר בו המינהל הוא "המשכיר", הסוכנות היהודית היא ה"מיישבת" והאגודה החקלאית היא ה"שוכרת".

בהסכם המשולש נקבע, כי המינהל משכיר לסוכנות משבצת קרקע לתקופה קבועה וזאת לצורך ניצול הקרקע לצורכי חקלאות. הסוכנות מקצה את הקרקע לאגודה החקלאית, אשר היא ברת רשות. האגודה מחלקת את המשבצת לנחלות חקלאיות ולשטחים משותפים (שטחי ציבור, שטחים מעובדים משותפים וכו'), כאשר חברי האגודה הם ברי רשות בנחלה שלהם ואילו האגודה היא ברת רשות בשטחים המשותפים.

בית המשפט מצטט מתוך ההסכם המשולש : "אין האגודה רשאית להעביר את זכותה שבחוזה זה לאחר בכל דרך שהיא, או להשכיר, או לשעבד, או למסור חלק כלשהו מהמשבצת - פרט לאנשים שהינם חברי האגודה...בלא לקבל רשות מהמשכיר והמיישבת".

בית המשפט הוסיף וציטט מתוך ההסכם המשולש, (סעיף 20) : "במקרה של פטירת החבר...מוצהר ומוסכם, כי אין באמור בסעיף זה, לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר-רשות בלבד, שאינן חלק מעיזבונו ואין באמור בסעיף זה, כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה, כבר רשות לכל דבר ועניין".

בסעיף זה גם מפורט מהלך העברת הזכויות במקרה של פטירת חבר האגודה: "במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב ביישוב, יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת הזוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג...יועברו כל זכויותיו לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ושאושר על ידי המיישבת. באין בן ממשיך כאמור, יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה תשכ"ה - 1965".

הלכה מושרשת

עו"ד יהב, המתמחה שנים רבות בתחום האגודות שיתופיות, בנים ממשיכים ונחלות חקלאיות, שימשה בעבר כיועצת המשפטית של ברית פיקוח חקלאית. לדבריה, התביעה של שתי האחיות, לקתה בחוסר הבנה של הזכויות המוקנות לברי רשות בנחלה החקלאית.

יהב מציינת, כי בית המשפט המחוזי הכיר במעמד המיוחד של הזכויות של חבר האגודה בנחלה החקלאית (ובמקרה זה, האם שנפטרה), שהן זכויות של בר-רשות בלבד ואינן חלק מעיזבונו

בית המשפט קבע כי זכויות בנחלה אינן זכויות קנייניות העוברות בירושה. הוא מצטט מפסק דין קודם כי "ברי כי גם זכויות של בר-רשות (שאינן מגיעות לכדי זכויות של חכירה) אינן ניתנות להורשה, אם ההסכם שמכוחו ניתנו הזכויות אינו מתיר זאת...לפיכך, כשחוזה החכירה או הרשות קובע את זכות החכירה או הרשות לתקופת חייו של המתיישב בלי שאלה יהיו חלק מעיזבונו, התוצאה היא כי זכותו בנכס אכן אינה חלק מעיזבונו...".

בית המשפט הוסיף וציטט מפסק דין אחר, "חוזה החכירה היוצר את הזכות של החוכר, גם שולל מראש את זכות החוכר להוריש כרצונו את זכות החכירה. החוכר אינו יכול להוריש את מה שאין לו, ומה שיש לו מוגבל מראש על פי החוזה שיצר את הזכות".

השופטים ברכה בר-זיו, יעל וילנר וד"ר עדי זרנקין, קבעו כי ההלכה לפיה זכויות בר רשות של חבר אגודה אינן עוברות בירושה, מושרשת היטב ואין מקום לסטות ממנה.

עוד קבעו השופטים כי הוראות ה"הסכם המשולש", גוברות על הסכמים אחרים עליהן חתמה ברת-הרשות בנחלה במהלך חייה, כגון הסכמי הלוואה. "הסכם ההלוואה אינו יכול לשנות מהסכם המשולש או לגבור על האמור בו. פשיטא, שהסכם ההלוואה אינו הסכם מקנה זכויות לחברי האגודה, אלא מסדיר הוא את תנאי ההלוואה בכפוף לאמור בהסכם המשולש".

לאור זאת דחו השופטים את טענת האחיות, כאילו הוראות סעיף 114 לחוק הירושה, חלות על העברת הזכויות בנחלה אל ה"בן הממשיך" ומחייבות מתן פיצוי לכלל היורשים. "עקרונות סעיף 114 לחוק הירושה יחולו רק 'באין בן ממשיך' ", קבע הרכב השופטים. הערעור נדחה והאחיות חויבו בהוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.