דעה - בואו נציל את המרחב הכפרי שלנו

הגיע הזמן שגופי התכנון הארציים יפנימו שהמרחב הכפרי אינו חצר אחורית של העיר השכנה והשמירה עליו חשובה לעתיד של כולנו

(דברים שנאמרו בכנס איגוד מהנדסי הערים שהתקיים בשבוע שעבר באילת)

זו הפעם הראשונה שמוקדש למרחב הכפרי מושב במליאה של כנס מהנדסי הערים. ביקשתי לייצר את המושב הזה, ולעלות ולדבר, כי אני מרגישה שהקיטוביות שבין העירוני לכפרי היא לא משהו שמשרת אף אחד מאיתנו, וחשוב לי להציג את הערכים שיש במגזר הכפרי לאיכות החיים של כולנו.
חשוב לי בפורום הזה, הרחב והמכובד, לשים את זה על השולחן, להנכיח את המרחב הכפרי, להזמין את כולנו לחשיבה אחרת, פתוחה יותר. אז תורידו רגע את ה"כובעים", ואולי אפילו תחליפו כובעים בינינו... - הרי בעצם כולנו אזרחים ששואפים לרווחה ולאיכות חיים.
בואו נעשה "משחק" קטן - כאשר אתם מטיילים לאן אתם הולכים? כאשר אתם יוצאים בסוף השבוע, לאן אתם יוצאים? האם אתם חושבים אז במונחים "עירוניים" או "כפריים" ? האם כשאתם בחוץ אתם חושבים על הגבול המוניציפלי, היכן הוא משורטט או עובר בין הרשויות? האם השאלה שמעסיקה אותכם היא האם האתר בו אתם מטיילים שייך לעיר או למועצה אזורית?
ונחזור להיבט התכנוני-מקצועי - כאשר גוף תכנוני מתנגד לתכנית כלשהי האם הוא מתנגד בשם תושבי המרחב הכפרי או בשם תושבי המרחב העירוני?
ראשית אומר, שהמרחב הכפרי זוכה ל"פחות מדי" תשומת לב באקדמיה הישראלית. לדוגמא, ואני מעידה מתוך הנסיון שצברתי במסגרת העיסוק הקודם שלי. ישנם מדריכים ומסמכי הנחיות רבים שעוסקים בתכנון עירוני בר קיימא לעומת מסד אקדמי מצומצם מאוד שעוסק בנושאים תכנוניים של המרחב הכפרי, ובוודאי בהשוואה למתרחש בעולם בנושא זה.
גילוי נאות - אני גרה בירושלים 30 שנה, תמיד חייתי בעיר ועבדתי בגופי תכנון שעסקו בעיקר בעירוניות. לעבודה במרחב הכפרי הגעתי לפני שמונה שנים וגיליתי שפה תכנונית שונה בתכלית מזו שהכרתי.
למרחב הכפרי יש עולם שונה של מושגי יסוד. זה מתחיל בשוני העקרוני שבין הכפר לעיר בהקשר של תכנון וקניין. זה ממשיך בחוסר היכרות של מוסדות התכנון עם המושגים הבסיסיים והייחודיים של המרחב הזה: נחלה חקלאית, משקי עזר, משבצת חקלאית, אגודה שיתופית, בר רשות, בן ממשיך, שכונת הרחבה, שלטון מקומי דו- רובדי ועוד, מושגים חשובים ביותר עבור כל מי שעוסק בתכנון במרחב הכפרי אך רובם כלל לא מוכרים לגופי התכנון ברוב משרדי הממשלה.

כאשר הגעתי לתפקיד הנוכחי שלי, מצאתי את עצמי במצב שלא הכרתי: עבודה מול כ- 60 ועדי אגודה שיתופיים וכ- 60 ועדים מקומיים, חלקם משתפים פעולה זה עם זה וחלקם פחות, אינטרסים שונים בין האגודה המורכבת מבעלי הנחלות לבין הוועד המקומי המורכב מכל התושבים, לדוגמא מחלוקות בשליטה על מבני ציבור.
בקצרה אסקור בפניכם את הרשות המקומית שבה אני מכהנת כמהנדסת: מטה יהודה היא המועצה האזורית הגדולה בארץ, משתרעת על יותר מ-500 אלף דונם ומונה כיום 58 יישובים, זו המועצה האזורית היחידה במחוז ירושלים של מינהל התכנון. המועצה מתמודדת עם אתגרים של שמירת השטחים הפתוחים ב"לב הירוק" של המדינה ,קידום אנרגיה מתחדשת, תכנון רגיש למים, אקלים וסביבה, והתחדשות כפרית.
המועצה נתונה לאיומים ודרישות לוועדות גבולות כמעט מכל כיוון ועל רקע זה יזמה המועצה תכנית מתאר חדשה, הראשונה מסוגה בארץ, שנותנת מענה מפורט לחזון ולערכים.
במסגרת תכנית המתאר החדשה הוגדרה התכנסות היישובים פנימה, תוך ציפוף ועיבוי, וזאת במענה לצורך בהתפתחות רב-דורית ובדיור בר השגה בתוך היישובים.

תכנית המתאר העמידה מסד סטטוטורי לחזון המועצה שמתמקד בפיתוח של תיירות חקלאית, שמירה על שטחים חקלאיים, פיתוח היישובים לצד קידום מיזמים מקומיים לתעסוקה חקלאית תיירותית.

אציין שמטה יהודה הצליחה להביא להכרזה על אזור מטה יהודה כ"אפלסיון" בינלאומי, אזור יין מוכרז "יהודה", וזאת לראשונה בישראל מאז 1965. במקביל לכך הצליח גוף תכנוני מקומי לקדם את הנושאים החשובים ביותר לעתיד המרחב הכפרי במטה יהודה והם: מתווה הסדרה ליקבים בנחלות החקלאיות, הפחתת רגולציה, הקלות במתן רישיונות יצרן, הקלות בחישוב שמאות המדינה לקרקע המיועדת לתיירות חקלאית ועוד.
תכנית המתאר החדשה יצרה מסד גם להקמת מבנים חקלאיים, ובדו"ח מבקר המדינה צוינה המועצה לשבח והודגש כי היא היחידה שנתנה מענה לרפורמות שהכניסה המדינה בענף ההטלה!
תכנית המתאר החדשה של מטה יהודה היא התכנית היחידה בארץ המאפשרת מתן היתר בנייה לעיבוי המגורים בנחלות וזאת באמצעות של תוספת יחידה שלישית בנחלה.
מרחב כפרי צריך להתמודד גם המרחבים הציבוריים ביישובים השונים. כך למשל, קידמנו תכנית ייחודית לחידוש מרכזי היישובים במסגרת "התחדשות כפרית", וכבר כיום התכנית מקודמת כ"פיילוט" ניסיוני במספר יישובים במטה יהודה, בהם יש שטח "חום" גדול ולא מנוצל במרכז היישוב.

במטה יהודה ישנם שני יישובים ערביים ובמסגרת העיסוק השוטף בקידום תכניות מתאר ביישובים, ובקידום של אלפי בקשות להיתרים מסוגים שונים ומערך אכיפה, הצלחנו גם לאשר תכנית מתאר חדשה ייחודית בקרקע פרטית ליישובים הערביים.
כחלק מהעיסוק בפיתוח התיירות הכפרית קידמנו תכנית ייחודית להקמת "מוקדי שירות ותיירות" במבנים לשימור בשטחים הפתוחים ובהם: תחנת הרכבת הישנה שורק, תחנת הרכבת בר גיורא ומבנים נוספים.
כחלק מהשמירה על המרחב הירוק קידמנו את פרויקט פארק שורק - פרויקט הידרולוגי הנותן מענה לנגר עילי ולמשטר שיטפונות שמתרחשות באזורנו כולל פארק צפרות אקולוגי ועוד.

כמענה לסוגיות האקלים אנו מקדמים אמצעים לייצור אנרגיה מתחדשת, ואישרנו עד היום מאות גגות של מבנים חקלאיים כגון לולים להקמת מערכות סולאריות וגם מתקנים פוטו-וולטאיים קרקעיים בהיקף רחב.

השטח הגדול עליו משתרעת מטה יהודה כולל עיסוק נרחב בתשתיות לאומיות שעוברות במועצה. כבישים ארציים חוצים את המרחב כגון כביש 39 המאיים על עמק האלה וקידום חלופות עם תועלת ציבורית רחבה יותר ופגיעה פחותה בסביבה.

הגיע הזמן שגופי התכנון הארציים יפנימו שהמרחב הכפרי אינו חצר אחורית של העיר השכנה ושהעיסוק בתכנון שלו ובשמירה עליו חשוב לא פחות מהעיסוק בהגדלת כמות יחידות הדיור במרחב העירוני.

שמחתי לראות שהתוכנית האסטרטגית 2040 העדכנית של מינהל התכנון כבר מציינת את המרחב שלנו כבעל חשיבות וערכים ובהם: תרבות ומורשת, פנאי נופש ותיירות, ביטחון מזון וחקלאות, כלכלה מקומית ותעסוקה, טבע ואקולוגיה.
יש נטייה להסתכל על גבולות מוניציפליים ולהדגיש נושאים סטטוטוריים אבל המרחב שלנו הוא משותף. יש נטייה לחשיבה אנאכרוניסטית, להיצמד למגבלות התכנון של לוח 2 ועוד, אבל אני מציעה לחשוב עם מבט קדימה.
לאחרונה, יזמתי את הצירוף של מטה יהודה כמועצה האזורית היחידה, לצד ערים אחרות, אל התכנית "ישראל 100", העוסקת בחשיבה אסטרטגית לטובת חיזוק החוסן המקומי. הערכים והנכסים שאנחנו עוסקים בהם הם לאומיים, הם לא "שייכים" לתושבי המועצות האזוריות אלא לכלל אזרחי המדינה.
המרחבים הירוקים הם לא רק של אנשי הכפר, הם חשובים אפילו עוד יותר לאנשי העיר ולכלל המרחב. האינטרס הלאומי שלנו הוא לשמור על השטחים הפתוחים, ואפילו הקורונה הנכיחה לנו ביתר שאת את חשיבותם.

אני מציעה לכם לחשוב לא כיצד אנחנו פועלים אחד מול השני אלא זה לצד זה, מרחב עירוני לצד מרחב כפרי. אני מזמינה אתכם לחשוב על תכנון מאוזן של איכות חיים לכל מי שחי במרחב - כי יש לנו מטרה משותפת ואחריות משותפת לבנות מדינה שיהיה טוב לגור בה.
ולסיכום, המדינה שלנו היא "כפר" קטן אחד, בואו נציל את המרחב הכפרי שלנו, לטובת הדורות הבאים.

אדר' מיכל נאור-ורניק

מהנדסת המועצה האזורית מטה יהודה

(צילום רונן כהן)