האגדה על קבר שמשון הגיבור
לקביעה הנחרצת שמבני הקברים של מנוח ובנו שמשון, שהפכו אתר עלייה לרגל, אינם ולא היו מעולם קברי קדמונינו, יש נימוקים כבדי משקל, והנה הם לפניכם
באחד מימי הקיץ הלוהטים, בצהרי היום, נסעתי לבדי ברכב בדרך הפסלים בקרבת מצפה צרעה, ומשיצאתי מאחד מעיקולי הדרך, התגלה לעיני מחזה מאוד לא שגרתי באזור. לפני צעדו בדרך כארבעים בנים, דרדקי בית רבן שנראו כבני 10-11, לבושים בלבוש שחור, כבד, שלא תאם בשום צורה ובשום אופן את חום היום. בראשם צעד המורה, לבוש גם הוא בלבוש חרדי שחור, עטוף במעיל ארוך ולראשו מגבעת שחורה. משהתקרבתי לקבוצה פנה אלי כשפניו נוטפות גלי זיעה, ושאל האם אני יודע את הדרך לקבר דן בן יעקב. "בקבר שמשון ומנוח אביו כבר ביקרנו" – אמר. "עכשיו אני רוצה להגיע לקבר דן. האם זאת הדרך?".
כיוון שהאזור אכן מוכר לי היטב, הנחיתי את המורה ותלמידיו, שרחמי נכמרו עליהם ועל סבלם בחום הקיץ, לעבר "קבר דן" המבוקש, למרות שלדידי, קבר שמשון שבראש ההר איננו קבר שמשון, כשם שקבר דן שבצד הכביש שבשולי ההר איננו קבר דן.
לקביעה הנחרצת שמבני הקברים הללו, שרבים עולים אליהם לרגל כדי להתפלל ולבקש מזור לנפשם, אינם ולא היו מעולם קברי קדמונינו, יש נימוקים כבדי משקל, ולהלן אפרט אותם.
השופט האחרון
אפתח בהתייחסות לשמשון הגיבור, שהופיע בספר שופטים כמנהיג עממי. שמשון הוא השופט השנים עשר והאחרון שהנהיג את העם בתקופת השופטים שקדמה לתקופת המלוכה.
סיפור חייו וקורותיו של שמשון מופיעים בספר שופטים, אבל הוא ופעלו היו ללא כל צל של ספק שונים תכלית שינוי מפועלם של שופטים אחרים כגון יפתח, גדעון ובוודאי שמואל שלו הקדש ספר שלם.
שמשון נולד, על פי המקרא להיות "נזיר האלוהים", וכל עוד שמר כך או אחרת על נזירותו, אי שתיית יין ושמירת מחלפות שיער ראשו מבלי לספרם, הוא זכה בכוחות לא אנושיים שבזכותם הצליח לגבור במשך עשרים שנה על המוני פלישתים, שהיו אז אויבי ישראל המושבעים, ושלטו על רצועת מישור החוף הדרומית וגם במרחב השפלה.
שמשון, האינדיבידואליסט המושבע, שלא אסף ולא קיבץ צבא כמו יפתח הגלעדי או גדעון ואפילו דבורה, אלא פעל לכל אורך הדרך לבדו, כשהוא מוכיח את גבורתו, כוחו ועוצם ידו, זכה לקבל ארבעה פרקים שלמים במקרא, יותר מאשר לכל שופט אחר. בפרקים אלה מתואר כל מהלך חייו החל מלידתו ועוד טרם לידתו ועד למותו הטרגי בפירוט רב.
שלוש נשים פלשתיות
המקרא פותח בתיאור מפורט על המהלך שקדם ללידת שמשון ובו התבשרה אימו העקרה על ידי מלאך האלוהים על הבן המיוחד אותו היא עתידה ללדת ואשר עתיד להושיע את ישראל.
מרגע שבגר, מכלול מעשיו ומעלליו קשורים קשר בל ינתק בפלישתים, וכל כולם דרך שלושת הנשים שבחייו: אשתו הפלישתית הראשונה שלסוף לא ניתנה לו, מתמנה שבעמק נחל שורק, הזונה הפלישתית שאצלה ביקר בעזה, אחת מחמשת ערי פלישתים, והאישה המיתולוגית הידועה מכולן – דלילה, אשר תחת לחץ הפלישתים הביאה אותו לאבד את כוחותיו, ואיפשרה לפלישתים ללכוד אותו, לנקר את עיניו, לכלוא אותו בתנאים קשים עד שבכוחותיו האחרונים נקם בהם את נקמתו האחרונה במוטטו את עמודי הבניין על המוני הפלישתים, שבאו כדי לחזות בו בעליבותו, תוך שהוא קורא את המלים שנחקקו בתרבות המערבית: "תמות נפשי עם פלישתים".
ואז, לאחר מותו הטרגי, מספר המקרא על אחריתו. "וירדו אחיו וכל בית אביהו וישאו אותו ויעלו ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאול בקבר מנוח אביו" (שופטים, ט"ז, לא).
קבר משפחתי קדום
קבורה בקבר המשפחתי הייתה אכן נהוגה בימי בית ראשון, וזאת בקרב משפחות שיכלו להרשות זאת לעצמן. הקבר היה נחצב בסלע שבצלע הר, או באזור סלעי כלשהו ואליו הובאו בני המשפחה שהלכו לעולמם, שכל אחד מהם היה מושכב על מעין "מיטת אבן" שבראשה כרית אבן. לאחר כשנה, היו עצמות המת נאספות לכוך אחד – המאספה, ואפשר שמפה מגיע הביטוי "נאסף אל אבותיו".
הטיפול במת ואופן הקבורה נמנים עם המנהגים הקבועים לדורות בחברות השונות ברחבי העולם שכן הן משקפות את יחס החברות לחיים ולמוות.
ברבות השנים, משתנה אופי הקבורה על פי השינויים שמתחוללים בתרבות השלטת אודות מהות החיים והמוות. ואכן, שינוי בולט בכזה התרחש בארץ ישראל במעבר מתקופת הבית הראשון לתקופת הבית השני.
על קבר מנוח נכתב במפורש שמקומו היה בין צרעה לבין אשתאול, לא ממש לרגלי העיר צרעה ובוודאי שלא בתחומה.
למרגלות תל צרעה חצובים בסלע קברים שהם ללא ספק מתקופת בית ראשון. הקברים הללו אכן התקיימו בקרבת היישוב אבל בהחלט לא בתוכו ולא בשוליו הצמודים.
המיקום ברור וידוע
אנו יודעים, ללא עוררין, את המיקום של צרעה התנ"כית ושל אשתאול התנ"כית. וזאת בעזרתו של אחד החוקרים הידועים ביותר של ארץ ישראל במאה ה- 19, הפרופסור הצרפתי, ויקטור גרן, שביקר בארץ לא פחות משמונה פעמים במחצית השנייה של המאה ה-19. הוא כתב שמונה ספרי מחקר ומיפה את כל הארץ על יישוביה, דרכיה ותושביה מדן ועד באר שבע.
לגבי צרעה עצמה ידוע לנו ללא כל צל של ספק היכן בדיוק היה מיקומה של העיר התנ"כית החשובה הזו שאותה ביצר, יחד עם ערי גבול אחרות רחבעם מלך יהודה. צרעה גם מוזכרת במכתבי אל עמרנה שהתגלו במצרים, מלפני 3400 שנה, עוד טרם כיבוש כנען בידי בני ישראל. מיקומה ההיסטורי היה על ראש ההר, בתל צרעה, ואת שמה שימר הכפר הערבי "סרעה" שנבנה בסמוך לה.
לגבי אשתאול, גרן מצא את הכפר הערבי שנשא את השם – אישואה אשר לפני כן נקרא – אישואל. ומפי זקני הכפר בית ייטב הוא למד, שקודם לכן נקרא הכפר – אישתואל. ומכאן ועד לשם אשתאול אכן המרחק קצר מאוד, מה גם שבערבית לא משתמשים בחולם אלא בפתח.
אם כן, קבר מנוח ושמשון בנו צריכים להיות בין צרעה לאשתאול. ראשית יש לציין שקבר מלפני 3000 שנה או יותר, גם אם היה בשולי היישוב דאז, יימצא בשכבות התחתונות ולא בעליונות. הקבר המיוחס לשמשון, ממוקם בראש רכס ההר, בשולי חורבותיו של הכפר הערבי "סרעה". אז ייתכן שבתקופה מאוחרת אכן נקבר במקום איזה שייח, שהערבים קראו לו "שייח סמט", אבל בין קברו לבין קבר עתיק בן אלפי שנים אין כל קשר.
מלבד זאת, הרי ידוע שיהודים נמנעו לכל אורך ההיסטוריה מלקבור את מתיהם בתוככי היישוב בשל טומאת המתים והקברים היו מחוץ ליישוב או בשוליו. יתרה מזו, התנ"ך הרי מציין במפורש ששמשון נקבר בין צרעה ובין אשתאול, לא בצרעה, ולכן יש לחפש את הקבר באזור שבין שני היישובים ולא באחד מהם. ויקטור גרן מציין שאכן הייתה דרך פעילה שחיברה בין שני היישובים ושם יש לחפש את שרידי הקבר אם היו קיימים.
ואחרון אחרון, על התל, סמוך לחורבות צרעה, לא נמצא עד לפני עשרות שנים בודדות כל קבר עתיק.
מבנים שצצו לפתע
ואז, לפתע פתאום, לפני כמה שנים, הפקיע מישהו מטעמים השמורים איתו משבצת קרקע, בנה מבנה שהורכב משני מבני אבן מלבניים סמוכים בגובה של כמטר וחצי וברוחב דומה, ובראשיהם מעין כיפות בטון מאורכות, צבועות בצבע כחול טמבור, ואילו סביב "הקברים" צופו קירות הבטון באבני ירושלים. על האחד צוין שהוא קבר שמשון ומשנהו – קבר מנוח...
אותו אלמוני כנראה ידע את הצמא של המוני בית ישראל לקברים מיתולוגיים וכאשר החלה עליה של 'מאמינים' לצמד הקברים (החדשים לחלוטין), נבנו עבורם גם מדרגות, נוצקה רחבת בטון, הוצבו מתקנים להדלקת נרות נשמה וכן לאכסון ספרי תפילה וצמד הקברים שלא היה שם מעולם קם לפתע לתחייה. על הקבר "המקורי" נכתב: "קבר שמשון, משיח בדורו ומנוח אביו".
עברו עוד שני עשורים לערך, ואז שוב, כאילו לפתע פתאום, נעלם מהשטח זוג הקברים הראשון, ובמקומם נבנה מבנה מושקע, מעוצב, עשוי היטב ובלא כל יומרה לשמור על תחושה של מבנה עתיק יומין, ושוב נכתב עליו: "קבר שמשון, משיח בדורו ומנוח אביו".
כך זכה המקום להפוך ליעד של עליה לרגל של מאמינים הבאים לפקוד את הקברים, להתפלל ואף לתרום באחת מהקופסאות המונחות במקום.
"וואלי שיח ע'רוב"
עוד מקדמת דנא תרו עולי רגל שונים אחר מקום קבורתו של הגיבור האולטימטיבי – שמשון, וכן תרו אחר מה שעשוי להיות מקום קבורתו של דן בן יעקב, שהרי נחלת שבט דן תחילתה בין צרעה לאשתאול. הם זיהו את קברותיהם במקומות שונים בסביבה.
גם החוקר צרפתי, ויקטור גרן, כתב: "והנה מעניין שבין אישואה לסרעה, היא צרעה לפנים, סוגדים המוסלמים זה מאות בשנים ב"וואלי" הקרוי אמנם בפי העם: "וואלי שיח ע'רוב", אך נאמר גם ששמו – קבר שמשון". אותו קבר, מציין גרן, נקרא בפי הערבים תושבי האזור – "קובור גובור אל יאהוד" – קבר גיבור היהודים.
הנה כי כן, קבר גיבור היהודים בפי הערבים תושבי האזור דאז, לא יכול באזור הזה ובמקום הזה להיות אחר מאשר זה שהם ייחסו לשמשון הגיבור, קבר שאכן היה ממוקם לצד הדרך ההיסטורית שקישרה בין צרעה שעל ההר לאשתאול שבעמק.
את אותו קבר "וואלי שיח ע'רוב", שאכן נמצא בין צרעה לאשתאול, אימצו בעשורים האחרונים "מגלי הקברים", מי שלא יהיו, והפכוהו לקבר דן בן יעקב, אבי שבט דן. כיום הקבר הזה וכל מה שנבנה וממשיך להיבנות סביבו, שוכן בצד כביש הגבורה, כביש 44 במורד לעבר מחלף שמשון.
מבנה הקבר ש"נעלם"
כאשר למדתי בבגרותי באוניברסיטה העברית, התעמקתי בחקר האזור והגעתי גם לספריו של ויקטור גרן. בעקבות הכתוב בהם ירדתי באחד השבילים המוליכים מתל צרעה לעבר העמק שלרגלי רכס ההר, העמק שבו ממוקם היום מבנה איקאה, ולעיני נגלה לפתע, בשולי העמק ולצד הדרך, מבנה קבר שייח צנוע שלא יתכן שהיה אחר מאותו "וואלי" שאותו תיאר גרן.
הייתי מאוד נלהב מהגילוי והחלטתי להוליך שמה חברים אחדים כדי שנתרשם יחד מהתגלית. אבל משחזרתי עמם למקום, נעלם הקבר כלא היה לתדהמתי ולמגינת לבי.
הסתבר שאחד הקבלנים, מבוני אזור התעשייה שהיה אז בחיתוליו, מצא בשטח עבודתו את אותו 'וואלי', וכדי שלא יגרמו 'עיכובים מיותרים' בבניית המבנה שאותו קיבל עליו לבנות, החליט שלא לדווח לרשות העתיקות כנדרש ופשוט להעלים את אותו מבנה מעל פני האדמה כאילו לא היה שם מעולם, משימה פשוטה לכל בולדוזר.
לאחר זמן מצאתי בכתובים, ב"דף הקשר" – עלון ישיבת הר עציון את הקטע הבא: "הזיהוי של קבר שמשון בנקודה זו מתבסס על הפסוק "וירדו אחיו וכל בית אביהו וישאו אותו ויעלו ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאול בקבר מנוח אביו". חוקרים בני המאה ה-19 (ויקטור גרן – מ.ח) זיהו את קבר שמשון באתר הנקרא "קובור אל יהודי", שנהרס עם הקמת אזור התעשיה הר טוב שליד צומת שמשון לרגלי תל צרעה. מקום זה מסתדר היטב עם הפסוקים".
כאשר קראתי את הכתב ב'דף' רווח לי. אם כן, לא הייתי היחיד שמצא וזיהה את המקום כקבר שמשון, ולא אני היחיד שלא דיווחתי לרשות העתיקות. אפשר, שלאחר שהקבר המקורי והוותיק נהרס, חיפש אותו "יזם" אלמוני שמשתייך כנראה ל"קומנדו מגלי הקברים", אתר אחר בקרבת מקום ובחר להקים את המבנה החדש בראש ההר, בשולי הריסות הכפר סרעה.
אתר תיירות חדש
וכיום ניתן לקרוא בפרסומים רשמיים שונים, ובהם של הסתדרות המורים בישראל את הקטע הבאה: "השופט שמשון בן מנוח משבט דן קבור על פסגת הר (....) סמוך למושב אשתאול. פסגה המשקיפה על נוף מרהיב של הרי יהודה וירושלים. מקום מבודד ומרוחק ממקום יישוב (...) והמגיעים אליו יכולים לשפוך את תיקון תפילתם לפני הבורא בלי הפרעות".
ובפרסום אחר תחת הכותרת "מקומות קדושים – קבר שמשון בצרעה" – נכתב: "המבקרים מעפילים לראש תל צרעה (...) כדי לראות את המצבה הלבנה שבראשה גג קמור כחול, שם לפי המסורת (...) קבורים שמשון ומנוח אביו... מראש התל גם נשקף נוף מרהיב של שיפולי הרי יהודה..."
הנה כי כן, בלא כל קושי או תהיה על מהות הדברים מציינים הכותבים מחד ששמשון נקבר בין צרעה לאשתאול ומאידך ובלא כל תהיה מצביעים על קברו המצוי בראש ההר ועל הנוף הנפלא הנשקף ממנו.
ואם כך הם פני הדברים אז מה הפלא שפגשתי שם, לרגלי התל ביום קיץ לוהט את ארבעים התלמידים היגעים ובראשם המורה המחפש את הדרך לקבר דן...
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?