הורים וילדים איך מתמודדים עם המריבות בין האחים ?

כאשר ההורים מאפשרים לילדים להתנסות בחופש מציאת פתרון משלהם למריבות שביניהם, מתחזק הדימוי החיובי שלהם ועמו תחושת יכולת ההתמודדות במצבים כאלה

אין משפחה שבה אין מריבות בין האחים. הדרך שבה מגיבים ההורים לכך הוא גורם משמעותי בעוצמת המריבה ובמשך הזמן שהיא תימשך.

לרבים מאתנו יש פנטזיה על המשפחה המושלמת, הכוללת קלישאות רבות הלקוחות מסרטים הוליוודיים, אך במציאות הדברים מאד שונים. נתקלתי בהורים רבים שבתקופת ילדותם חוו קושי רב עם אחיהם. הורים אלה גדלו עם רצון להקים משפחה שבה תהיה מערכת יחסים טובה יותר בין האחים. אך, בפועל, נתקלים במציאות שבה הילדים מזהים את הרצון העז שלה ההורים ביחסים תקינים ודווקא שם מכאיבים.

מדוע אחים רבים?

שימו לב, רוב המריבות של האחים מתרחשות במתחם המשפחתי של הבית: בסלון, במטבח, במקום שבו יש קהל – ההורים. מטרת המריבה היא לראות כיצד ההורים מגיבים, ולעתים, לבדוק לצד מי הם, ובמובלע, את מי הם אוהבים יותר. זו אחת הדרכים של הילדים לבדוק את מעמדם במשפחה.

מניע נוסף למריבה הוא תחרות על משאב כלשהו. בתחרות זו בוחנים הילדים את כוחם ואת יכולתם ליצור קואליציה עם ההורים או אחד מהאחים כנגד אח אחר.

כיצד לצמצם מריבות?

ברוב המקרים, המסר החשוב ביותר מצד ההורים המתמודדים עם מריבה בין האחים הוא: "אנחנו סומכים עליכם שתדעו להסתדר". המסר הזה מסייע לילדים להתאמן על יחסים בינאישיים.

בנוסף, כאשר מתחוללת מריבה רצוי שההורים לא יתערבו ואף יעברו לחדר אחר. כאמור, כשאין קהל - אין מריבה. כלל זה כמובן לא תקף כאשר המריבה מידרדרת לאלימות, ובמצב כזה על ההורים להתערב ולהפריד בין הנצים, ולעשות זאת מבלי לומר מילה.

עת להתערב ועת להתרחק

הורים מתקשים לעמוד מנגד כאשר הילדים רבים, לא רק בגלל הרעש או הדאגה לילד החלש יותר, אלא גם משום שמצב זה פוגע בתדמיתם כהורים.
כמעט בכל המקרים, התערבות ההורים במריבות מוסיפה שמן למדורה ומלבה את המריבה במקום להפסיק אותה. הורים שלא יתערבו במריבות (מי צודק, מי התחיל וכד') יאפשרו לילדים ללמוד את המגבלות של כל אחד מהם, את המחיר של התנגשות ודרכים אחרות לפתרון.
בספר 'ילדים האתגר' של ר. דרייקורס מוסבר: "בכל קטטה טמון מאבק על כוח... כאשר אנו מניחים לילדים לפתור בעצמם את בעיותיהם, הם מצליחים לכונן יחסים הוגנים וצודקים יותר מאלה שאנו מסוגלים לכונן בעבורם. בלחץ המציאות, לומדים האחים לפתח גישה דיפלומטית, הגיונית, התחשבות וכבוד הדדי. אלה הם הדברים שאותם אנו מבקשים ללמד את ילדינו. לשם כך נטיב לעשות אם נזוז הצידה ונפנה להם את הזירה. אפשר ואף רצוי לשוחח בידידות על נושא המריבות, ללא שמץ של האשמה או הטפת מוסר, ולמצוא ביחד דרכים ואפשרויות לטיפול בבעיה. אך אין לעשות זאת בעוד המריבה הסוערת בעיצומה, היות ובשלב זה דיבורים אינם עוזרים ואינם מלמדים דבר. הם רק יוצקים שמן על המדורה”.

מריבות תורמות להתפתחות

כשאחים רבים, הם לומדים להתמודד, לעמוד על שלהם, לוותר, להתפייס. יש לזכור שזה השדה המשפחתי-חברתי בו הילדים יכולים להתאמן במריבות ולזכות לתמיכה וללמידה שתכין אותם לחיים החברתיים שממתינים להם בחוץ לאורך חייהם.
אפשר ללמד את הילדים על כללי המריבה: איך אפשר לריב כך שהמריבה תיתפס כלגיטימית - כל עוד היא נעשית בגבולות שההורים התוו. רצוי שההורים יסמכו, ויאפשרו לילדים להתאמן, להתמודד, לעודד התפייסות ואת כושר הוויתור, והעיקר – לסמוך עליהם ולהאמין בכוחותיהם.

המריבה כהכנה לחיים

האחים הצעירים לומדים מהאחים הגדולים ולסירוגין הגדולים נהנים מהערכה/הערצת הצעירים וכן "בזכות" הצעירים הם יכולים לעיתים להשתובב.
התמודדות עם רגשות עוצמתיים כמו קנאה וכעס היא מפגש היוצר הזדמנות חשובה להתמודד עם הרגש והתנסות בוויסות של רגשות, דבר התורם להתפתחות רגשית ומשפר את היכולת להתמודדות מוצלחת מול האתגרים שמזמנים החיים.

הקשיים איתם מתמודדים ההורים

מריבות בין האחים גורמות להורים מצוקה משום שהן מהוות פגיעה בדימוי העצמי שלהם כהורים.
הורים רבים חולמים ומייחלים לכך שילדיהם יחיו בהרמוניה כחברים טובים. המריבות מנפצות את החלום ומציפות תחושות של אכזבה, כישלון, כעס וחוסר אונים.
הורים שחוו יחסים מורכבים עם אחיהם, חוששים משיחזור של דפוס היחסים בין ילדיהם. לחלופין, הורה שחווה יחסים נפלאים עם אחיו מצפים לראות דפוס יחסים זהה אצל ילדיו. בשני המקרים מדובר בציפייה מראש שעשויה לגרום להורים קשיים בהתמודדות ולתחושה במחסור בכלים להתמודדות יעילה. חשוב שכל הורה ימצא את הדרך לפתרון תוך כדי התאמה לאופיו ולערכיו.

התמודדות עם מריבה אלימה

בספר "אחים ללא יריבות" מביאות אדל פייבר ואליין מייזליש הצעות להתמודדות עם מריבות אלימות בין אחים:
כשמזהים שעימות עלול להידרדר לאלימות יש לערוך בירור "האם זה משחק או קרב אמיתי?" ולהודיע לילדים: מותר לשחק בקרבות רק אם שני הצדדים מסכימים (אם לא נעים לשניהם, להפסיק מיד), וללא הסתכנות - גבול אדום שמגדיר ההורה. במקרה שהמשחק עובר גבול עבור ההורה – יבקש מהם לחדול ולמצוא עיסוק אחר.
במצב מסוכן (“ שני ילדים כעוסים מאד שעומדים לפגוע זה בזה") דרושה התערבות של מבוגר. ראשית, הפרידו בין הילדים והרחיקו אותם כל אחד לפינתו – הם זקוקים לפסק זמן להרגעת הרוחות. המטרה היא לשחרר ערוצי תקשורת חסומים באופן שיהיה ביכולתם של הילדים לשאת ולתת שוב ביניהם, ולא במטרה לפסוק דברים.
 

המודל הרצוי לשיחת בירור

שיחת בירור לאחר מריבה היא מודל לפתרון קונפליקטים בשיחה יחוו הילדים כבוד הדדי, התחשבות, גמישות מחשבתית, הדדיות, הקשבה, אמפתיה וערכים נוספים שבוודאי הורים רוצים להקנות לילדיהם.
השיחה חייבת להיעשות כאשר המריבה עברה והילדים רגועים ומפויסים.
1. קראו את היריבים לפגישה. הסבירו את מטרתה ואת כללי היסוד.
2. כתבו את רגשותיו ודאגותיו של כל ילד, וקראו אותם באוזניהם.
3. בתום השיתוף – בררו האם הילד יודע/מבין מדוע האח/ות כעס/ה עליו/ה?
4. הסקת מסקנות לפעמים הבאות – כיצד ניתן היה לפתור את הבעיה באופן אחר ?
5. הזמינו את כולם להציע פתרונות, גם ההורה יכול לקחת חלק בהעלאת הצעות לפתרון.
6. החליטו על אלו פתרונות כולם יכולים להסכים.

המודל הרצוי לשיחה משפחתית

דרך אפקטיבית להפחית את רמת המתיחות בין הילדים ולעזור להם לפתור את הקונפליקטים בצורה יעילה היא שיחה משפחתית. מדובר בפגישה של המשפחה, שההשתתפות בה היא זכות ואין כופים אותה על מי שאינו רוצה.
המטרה של השיחה היא לטפל בענייני המשפחה כגון: הכנת תכניות, בירור תלונות, יישוב סכסוכים, עריכת הסכמים וקביעת חוקים ונוהגים.
בשיחה המשפחתית רשאי כל אחד להביע את דעותיו, ותלונותיו והשאר מקשיבים לו. יש זמנים קבועים לשיחות, ובני המשפחה מתרגלים לשמור על טענותיהם ובעיותיהם לדיון השבועי, וכך נמנעים סכסוכים וויכוחים במהלך השבוע.

ולסיום, עידוד להורים

זכרו שמריבות אחים הן חלק מתוך מערכת יחסים מורכבת, ייחודית וארוכת טווח. לצד המריבות קיימים ביחסי אחים גם נוכחות של ביטויי חום, אהבה, הדדיות וערבות, שמחה, התרגשות וצחוק.
יחסי אחים הם בית הספר הטוב ביותר להתמודדות בינאישית וסיטואציות חברתיות. אחים לומדים בתנאי שדה משפחתי מוגן ותומך התמודדות עם פתרון משברים, טכניקות של משא ומתן, פשרה, ויתור, הקשבה, פיתוח אמפתיה ועוד. לרוב, ילד שגדל בחברת אחים הוא גמיש ומסתגל טוב יותר לשינויים.

יש לתת לילדים את החופש לפתור את חילוקי הדעות ביניהם בעצמם, אך הם גם זכאים להתערבות מבוגר, במידת הצורך.
כאשר ההורים מאפשרים לילדים להתנסות בחופש מציאת פתרון משלהם, מתחזק הדימוי החיובי שלהם ועמו תחושת יכולת ההתמודדות במצבים כאלה, בהווה ובעתיד.
כדאי לזכור שמדובר בנושא חינוכי וככזה, היינו תהליך שדורש סבלנות, הבנה, התמדה ועקביות.

נירה גבאי –יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים ומנחה למיניות בריאה

לשאלות : [email protected]