הורים וילדים הורים ורגשות אשם

ההנחה הרווחת היא שרגשות אשם מהווים מעין כפרה ותיקון על כך שלא נהגנו נכון, אלא שזו רק אשליה שמעכבת את התיקון האמיתי

בשבוע עבר צוין יום המשפחה ובזיכרוני עלו כל אותם הורים שהגיעו לקליניקה, ושיתפו אותי ברגשות האשם שבאו לעולם יחד עם הולדת ילדם הראשון.

נזכרתי באילן ורות (שמות בדויים), בני 36, שניהם עובדים במשרות בכירות הדורשות מהם שעות רבות מחוץ לבית, ועקב כך הם חשים שאינם הורים מספיק טובים. הם הגיעו אלי כחצי שנה לאחר הולדת הבת הראשונה.

רות: "אני מרגישה שאני צריכה להחזיק כל כך הרבה כדורים באוויר: להיות אימא טובה ומשקיעה, לדאוג להורים שלי, להצליח ולהתקדם בעבודה, להשקיע בזוגיות, בעבודות הבית, בחברות אני ממוטטת".

הקשבתי לרות ושיתפתי אותה בכך שאכן אין זה פשוט כלל ועיקר, להחזיק בכל הכדורים הללו באוויר ולעשות הכול טוב.

למה אנחנו חשים רגשות אשם?

רגשי אשמה הם סוג של עונש שאנחנו מטילים על עצמנו ובאמצעותו חשים הקלה, גם אם מדובר בהקלה רגעית בלבד. ההנחה המקובלת והנפוצה היא שכאשר אנו חשים אשמה אנו מודים בפני עצמנו שלא נהגנו נכון, ובהודאה הזו יש מעין כפרה ותיקון. אלא שזו רק אשליה.

ההקלה הרגעית שטמונה ברגשי האשם לא פותרת דבר, ובדרך כלל, אחריה שבים המועקה והכובד להשתלט. שכן, במקום לקחת אחריות אמיתית ולהתמקד בלמידה של דרך התנהגות חדשה שבה נוכל לנהוג נכון - אנו מתמקדים בצורך שלנו בהקלה מיידית ובסוג של "כפרה".

אז אם זה לא עוזר ולא מועיל ואפילו פוגע, למה הורים עושים את זה לעצמם?

אין דבר כזה הורים מושלמים. כל הורות רצופה בטעויות ובשגיאות. בדיוק כמו שכאשר התחלנו לרכב על אופניים, בפעמים הראשונות נפלנו שוב ושוב, כל תחום שבו אנו מתחילים ופחות מאומנים יגרום לטעויות.

הגעתו של הילד הראשון, שמנקז אליו שפע של ציפיות, גורם לכל זוג הורים צעירים לסדרה של טעויות ומכאן שהכישלונות הם בלתי נמנעים. הנכונות להכיר בעובדה המצערת הזו היא הצעד הראשון בדרך לשחרור הורים מרגשות האשמה.

לקיחת אחריות

הורה שמרגיש אשמה ביחסים שלו עם ילדיו מעביר את הרגש הזה לילדים, ובכך מעמיס על כתפיהם משא בלתי אפשרי וגם לא הוגן. בעיה נוספת עם רגשי אשמה היא, שהם מתעסקים בעבר, בדברים שכבר התרחשו ולא ניתן לשנותם.

העברת רגשי אשמה שלנו אל הילדים סופה שתסתיים בצורך שלנו לפצות אותם. רגשי אשמה שמקורם בהתנהגות ובאירוע שלא ניתן לשנות מקבעים ומשחזרים את מה שהיה. וכך, במקום לקחת אחריות על התנהלות לא תקינה, ללמוד כיצד ניתן לשנות אותה, וליצור מהלך אקטיבי שיאפשר שינוי – רגשות האשמה שלנו מציבים אותנו בעמדה פאסיבית, שחוזרת על מה שהיה בעבר ומחטטת בפצע בלא לאפשר לו להגליד.

שיעור לחיים

כשהורים לוקחים אחריות ולא מתעסקים ברגשי אשמה, הם מלמדים גם את הילדים שכאשר דברים לא מתנהלים באופן אופטימלי, או כאשר גרמנו עוול או פגענו במישהו ללא כוונה, הדרך הנכונה היא לא להרגיש קורבן של הנסיבות, אלא להפנות את תשומת הלב ללמידה של שיעור בונה ומחזק, אשר יביא לכך שבפעם הבאה ננהג אחרת. 

כשאנו צועקים על הילדים, ומרגישים רע אחר כך, כאילו "כיפרנו" על ההתנהגות השגויה אך הדרך המצמיחה יותר היא להבין שנעשתה טעות, הלקח נלמד ויש הפנמה שבפעם הבאה זה לא יקרה.

דוגמא נפוצה לרגשות אשמה של הורים, היא התחושה על כך שהם לא מעניקים מספיק תשומת לב להוריהם. גם כאן, לרוב, תחושת האשמה מביאה להתנהלות פאסיבית, שבה אנו ממשיכים לעשות את אותו הדבר.

התנערות מרגשות אשמה במקרה כזה, תביא לכדי התבוננות בהתנהלות הלא נכונה שלנו, הבנה מה אנו צריכים לעשות כדי לשנות את המצב, לקיחת אחריות, ומכאן החלטה להקדיש יותר זמן להורים.

משב רענן

כשהורה משתחרר מתחושת אשמה ומפסיק לפעול ממנה כנקודת מוצא, לפתע מגיע משב של רוח חדשה ורעננה למשפחה. גם ההורים וגם הילדים חשים הקלה גדולה ותחושת עוצמה ומסוגלות.

שחרור מאשמה ולקיחת אחריות על ידי ההורים משמש דוגמה לילדיהם, הלומדים מהוריהם כיצד מתמודדים עם שגיאות וטעויות. אחריות היא לא משהו שנותנים, מטילים או כופים, אלא משהו שלוקחים, מתוך כוונה ונכונות, וכשהילד רואה שהוריו עושים זאת בעצמם, זה ידרבן אותו להתנהגות דומה.

כדי ללמד ילדים לקחת אחריות עלינו לפעול בהדרגתיות מגיל צעיר. צריך לבחון את התחומים שבהם אנו סומכים עליהם ושבהם אנחנו מוכנים לתת להם אחריות מלאה (כי אין דבר כזה "חצי אחריות").

זה יכול להתחיל מאחריות על בחירת הבגדים, על חלק מהטיפול בחתול או בכלב, על בחירת מתנה לחבר ומשם גם על פגיעה ברגשות, משום שלקיחת אחריות חלה גם על עשייה חיובית וגם על טעויות.

מכאן עולה הקשר שבין מתן אחריות ומתן אפשרות בחירה לבין לקיחה יזומה של אחריות ותחושת עוצמה הנובעת מעצמאות - שני דברים חשובים מאין כמוהם בחינוך ובגידול ילדים.

נירה גבאי –יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים טיפול זוגי ומנחה למיניות בריאה

לשאלות: [email protected]