הורים וילדים: הסיפור של התחפושת

ישנם ילדים שמאד אוהבים את פורים, את התחפושות, את ההשתטות ואת האפשרות לעטות תחפושת ודמות חדשה. לעומת זאת, ישנם ילדים ומבוגרים שממש קשה להם עם חגיגת התחפושות, הם לא מתחברים, עטיית תחפושות לא מתאימה לאישיות שלהם ולעתים עצם החובה להתחפש מהווה עבורם עונש. הבחירה, שנעשית באופן לא מודע, בין להתחפש לבין להימנע מתחפושות מאפשרת לנו להציץ לעולם הפנימי.

פיתוח הדמיון

לתחפושות יש חשיבות וזאת כחלק מפיתוח הדמיון של הילדים, התמודדות עם עולם הפנטזיה וזאת בעיקר עד גיל שש. סביב גיל שש, ילדים מתרחקים ממשחקי דמיון ועוסקים יותר ויותר במשחקים ובפעילויות מבוססי מציאות, למשל משחקי קופסה ומשחקים חברתיים עם כללים ברורים יותר.

למעבר מדמיון למציאות יש חשיבות רבה בהתפתחות הילד. בשל כך, מומלץ לעודד את הילדים לשחק במשחקי דמיון, כמו גם להתחפש ולהפוך למישהו אחר.

חג פורים מאפשר לנו להיות מישהו אחר ממי שאנחנו ביום-יום. זו הזדמנות משחררת עבור ילדים ומבוגרים, שמעניקה חיבור מחודש לעולם הפנטזיה הפנימי שלנו. פורים פותח לנו צוהר לחקור הזדמנויות, תחושות, מצבים וגם את ההשפעה של החיצוני על הפנימי.

הצצה לעולם הפנימי

פעמים רבות, בחירת התחפושת, שנעשית באופן לא מודע, מאפשרת לנו הצצה לעולמו הפנימי של הילד. התחפושת מאפשרת לילדים להיכנס לתוך זהות אחרת, פעמים רבות זהות כזו שהיו רוצים לאמץ אותה לעצמם. הבחירה בתחפושת רומזת איזה זהות היו הילדים רוצים לאמץ לעצמם.

ילד שבוחר בתחפושת של מלך, רומז כי הוא היה רוצה לשלוט ולהרגיש בעמדה שהיא מתנשאת מעל אחרים, ואפשר שהצורך הזה מבטא את המצב ההפוך מזה שהוא מרגיש בשגרה, שבה המבוגרים שולטים ומנהלים עבורו את לוח הזמנים והפעילויות.

ילדים רבים רוצים להתחפש לגיבורי על, בבחירה זו הם עשויים לספר על הרצון שלהם לחוות את עצמם ככל יכולים וזאת מול תחושת הנחיתות, התלות וחוסר האונים שהם חווים מול עולם המבוגרים.

 ילדים המתחפשים לדמויות של נסיכים ונסיכות מספרים באופן לא מודע על הרצון שלהם לחוש מיוחדים, נפלאים, פופולאריים ואהובים. גם התחפשות לבעלי מקצוע מגלה לנו על העולם הפנימי של הילד, למשל אם הוא בוחר במקצוע של אחד מהוריו. בחירה היכולה לשקף את הרצון להידמות ולהזדהות עם ההורה כדמות משמעותית, חזקה ויודעת-כל.

התמודדות עם רגשות

כפי שתחפושת מאפשרת לילדים להתחבר באופן משוחרר יותר לחוויות של רצון בכוח ושליטה, היא גם מסייעת בהתמודדות עם רגשות לא נעימים, למשל פחד, חולשה, חולי ומוות. 

לדוגמא, בחירה בתחפושות של בעלי חיים מקובלת מאוד על ידי ילדים צעירים, שכן הדמות של בעל החיים מכילה בתוכה את האפשרות להביע את הדחפים והמשאלות שצוינו עד כה, בין אם זה רצון לחוזק, כוח, ביטוי דחפים תוקפניים, או התמודדות עם חרדה ופחד. למשל, ילד שחווה פחדים מדמויות מאיימות עשוי לבחור להתחפש לאריה מאיים, ולאפשר לעצמו דרך התחפשות חוויה של כוח והגנה.

זהות מגדרית

תחום נוסף שילדים ובני נוער מרשים לעצמם לחקור באמצעות תחפושות פורים הוא זהות מגדרית, ומכאן הפופולאריות של בנים המחופשים לדמויות מהמין השני ולהיפך. הבחירה בתחפושות אלו תגיע לרוב בגילאי הגן המוקדמים, והיא מהווה שלב טבעי בלמידת תפקידי המגדר המקובלים בחברה שבה הילד גדל. בנוסף, בני נוער בוחנים מתירנות וזהות מינית דרך התחפושות השונות, מה ששכיח בגיל ההתבגרות המוקדם ואילך.

מרד נעורים

בגילאים הצעירים קיימת פחות בעיה עם הבחירה של התחפושת, אך בגיל ההתבגרות יתכן בהחלט מצב שבו כהורים ניאלץ להתערב בבחירה של ילדינו. לדוגמא, אם הבת המתבגרת מחליטה להתחפש לחשפנית ורוצה להתלבש באופן שאיננו הולם את עולם הערכים שלנו, כמובן שנצטרך להתערב. עם כל הכבוד לחג המשעשע ולרצונות של לעטות דמות שהיא אינה הדמות שלה במציאות.

נזכור גם שבחירת התחפושת יכולה להיות חלק ממרד הנעורים בנו המבוגרים וכי עלינו כהורים להציב גבול באופן ברור, מכבד וללא כעס. במקרה כזה נאמר: "אני מבין שזאת הבחירה שלך, בואי נראה איך נוכל לעדן את הבחירה הזאת כך שגם את וגם אני נהיה מרוצים. את החלק הזה בתחפושת אין אפשרות שתוכלי ללבוש, אך את החלק האחר תוכלי ללבוש - בואי נחשוב באופן יצירתי".

הפחתת חרדות

כמובן שניתן לחפש ילד בכל גיל, אך ברוב המצבים, גיל שנתיים הוא הגיל בו ילדים מתחילים להבין את היותם מחופשים וליהנות מכך. גיל שנתיים מתאפיין בעלייה ביכולת של ילדים לתפוס את עצמיותם ונפרדותם, וכן לערוך הפרדה רבה יותר בין דמיון ומציאות.

יחד עם זאת, אין צורך ללחוץ ולכפות על הילד להתחפש בכל גיל שהוא. נכבד את הבחירה שלהם לא להתחפש, כן גם את הבחירה שלהם לא להשתתף במסיבה בגן. לכל ילד יש קצב הבשלה אחר אנחנו ההורים נמצאים כאן לתת להם את הביטחון, שזה בסדר גמור אם הם לא רוצים להתחפש, ואנחנו מקבלים אותם ללא תנאי.

נפוץ לראות ילדים חווים חרדה מעצם העובדה שסביבתו עמוסה בתחפושות. במידה והילד טרם ביסס את האבחנה בין דמיון למציאות, אזי כל תחפושת עשויה להיחוות כמציאותית וכמאוד מפחידה. בשל כך ילדים גם עשויים לחוות חרדה כאשר יתקלו בילדים ובמבוגרים מחופשים. כהורים אנו נכיל את החרדה שלהם, לא נבטל את הפחד שהם מרגישים, ונאמר, לדוגמא: "אני מבינה זה באמת מפחיד".

כחלק מהנסיון להפחית חרדה אצל הילד או הילדה אפשר להציע להם להרכיב תחפושת על אחת הבובות החביבות עליהם ולהתמודד עם השינוי במראה שלה. עם זאת, אין ללחוץ עליהם לעשות משהו שהם לא מתחברים אליו.

נירה גבאי – יועצת חינוכית M.A.

פסיכותרפיה ממכון אדלר

הנחיית הורים טיפול זוגי ומנחה למיניות בריאה

  [email protected]