הורים וילדים - התקפי זעם בילדים – כיצד להתמודד?
ילדים רבים מגיעים למצבים של התפרצויות זעם, שבאים לידי ביטוי במגוון דרכים: בכי, צעקות, בעיטות, מכות, עצירת נשימה, הקאה, השתטחות על הרצפה וכיו"ב.
התקפי זעם אצל ילדים הם נורמאליים, הם חלק מההתפתחות התקינה של ילדכם והם הדרך של ילדים צעירים לבטא כעס ותסכול. התקפי הזעם מופיעים באותה שכיחות בקרב בנים ובנות, אבל ישנם מצבים שהתקפי הזעם באים לומר לנו ההורים משהו אחר.
קיימות פניות רבות של הורים אלי להדרכת הורים בקשר להתקפי זעם של הילד האמצעי (סנדוויץ'), זו נקודה מאד מעניינת וחשוב להבין מדוע דווקא ילדי סנדוויץ' מועדים להתקפי זעם.
מיקום במשפחה
מקומו של הילד הבכור במשפחה מובטח. לעיתים הוא גם הנכד הבכור והוא זוכה לתשומת לב רבה מעצם הצטרפותו למשפחה, מרעיפים עליו אהבה ואף הערצה, ובינו לבין ההורים בדרך כלל יש הסכם לא כתוב: "אתם תמשיכו להעריץ אותי ואני בתמורה אהיה ילד טוב, אחראי, רציני תלמיד טוב וכו' ".
הילד הקטן במשפחה הוא הצעצוע של כולם, ההורים והאחים אוהבים אותו מאד, מנשקים מחבקים, משחקים אתו ונותנים לו זכויות יתר. אם כך, גם מקומו של הצעיר ביותר במשפחה מובטח.
המצב שונה עם הילד האמצעי – אשר מביט בעיניים כלות על תשומת הלב שזוכים להם אחיו האחרים ופעמים רבות שואל את עצמו: האם באמת אוהבים אותי במשפחה? האם אני חשוב להורים שלי? האם כשאני נמצא בבית או נעדר - מישהו חש בהבדל?
בלי תחושת אשם
אם אתם הורים לילדי סנדוויץ', חשתם בוודאי לא אחת את הקושי הגדול הקיים בהענקת תשומת לב מלאה ושווה לכל הילדים ובמקביל את ההשלכות הנובעות מכך.
רבים מילדי הסנדוויץ' לא טורחים להסתיר את רגשות הקיפוח שהם חווים לטענתם מצד ההורים. לעתים תחושת הקיפוח מועצמת כי ההורים מרגישים רגשות אשם, משתפים פעולה עם התלונות ומעדיפים ל"קנות" את הילדים באמצעות פיצויים חומריים ואחרים.
ההמלצה הטובה ביותר להורים היא להימנע עד כמה שניתן מנקיפות מצפון, לא לכעוס, ולא לפצות את הילד האמצעי באופן מיידי.
מפגש שבועי
כדי למנוע את תחושת הקיפוח של הילד האמצעי כדאי לנקוט במספר פעולות. ראשית, להיות מודעים למצבו הרגיש שנובע רק בשל מיקומו במערך המשפחתי. עלינו לגרום לילד להיות ולהרגיש מיוחד ולא 'אח של...' , להימנע מהשוואות ולבלות זמן איכות עמו.
לדוגמא, ההורה ניגש אל הילד או הילדה האמצעיים, מציע לקבוע זמן לבילוי משותף, רק איתם, ומתייעץ מה ירצו לעשות ביחד. לא מדובר על עשייה יוצאת מגדר הרגיל אלא על משהו שגרתי: הליכה משותפת בטבע, ביקור בספרייה, יציאה לגן שעשועים, ישיבה בבית קפה עם ילדים גדולים יותר וכיו"ב.
בבילוי המשותף נקדיש את הזמן רק לילד האמצעי, נרחיק את הסמארטפונים, נשוחח עמו ונתעניין בו, נעצים את הטוב שיש בו, נעודד ונחזק. לאחר המפגש, במהלך השבוע נחזור ונזכיר עד כמה נהנינו מהבילוי המשותף, כמה התרגשנו לשמוע סיפור מסוים, איך שמחנו על הישג כזה או אחר, וכיצד התרשמנו מהבגרות שגילו בהתנהגותם.
רצוי לקבוע מפגשים כאלה לשעה בשבוע ומשמעותי עבור ההורה, במיוחד כששני ההורים עובדים, מדובר במשימה לא פשוטה, אך עם זאת בלתי נמנעת. התרומה של ההשקעה הזאת תהיה ניכרת ברוגע שיתפשט בבית, ובשיפור האווירה המשפחתית. הילד יחוש רצוי, בעל ערך, ומכאן יבוא שיפור בדימוי העצמי והטבה ביחסים בין האחים – כך שהמאמץ שווה את ההשקעה.
הכלה ועידוד
לא לחשוש לתת לילד האמצעי לבטא את רגשותיו. למשל, הוא יכול לומר: "אני מקנא באחי הבכור". בכך הילד נותן שם לתחושות הקשות שלו, מפסיק לפחד לבטא אותה בקרב המשפחה וזוכה להכלה ומענה לקושי שלו, וכך הוא לא צריך להשתמש בהתנהגות מפריעה כמו התקפי זעם.
בנוסף, נעודד כל התנהגות חיובית של הילד האמצעי באמצעות הדגשתה. לדוגמא, נגיד לו/לה: כששיחקת עם אחותך הקטנה היום, ממש עזרת לי ויכולתי בזמן הזה לנוח, תודה". דוגמא נוספת: "ראיתי שהיה לך קשה לפנות את הכלים מהשולחן ובכל זאת עשית זאת".
כמו כן, נשתף את הילדים בשגרת היומיום שלנו ונספר על מה שעבר עלינו במהלך היום, וזאת כדי שיהיה להם מודל של שיתוף בקשיים.
סיוע במטלות
רצוי לבקש מילדינו עזרה במטלות הבית ולציין לחיוב את העזרה, ללא ביקורת, גם אם המשימות נעשו פחות טוב ממה שאנו היינו עושים. זכרו, מטרת ההשתתפות במטלות הבית היא הכנה של הילדים לחיים האמיתיים. ככל שיעשו יותר מטלות כך הם ישתפרו בעשייתם ולכן יש לעודד אותם באמירות חיוביות. אם נעודד הם ירצו להמשיך ולתרום, אם נבקר אותם יצא להם החשק להמשיך להיות שותפים במטלות הבית.
לבסוף, נשתדל להתייעץ עם הילדים וזאת כחלק מהביטוי שלנו להערכה שלהם. אדם שנוהגים להתייעץ עמו הוא אדם שאנו מעריכים את דעתו, אנחנו רוצים להגדיל את תחושת הערך של ילדנו לכן נתייעץ עימם: מה כדאי להכין לארוחת ערב, טוסט או חביתה? מה אתה מציע שאלבש לאירוע את השמלה הזאת או את חליפת המכנסיים? איזו מתנה כדאי שאקנה לחברה ליום ההולדת וכו'.
לסיכום חשוב לחזק ולעודד התנהגויות רצויות ולהשתדל לבלות לפחות פעם בשבוע עם הילד האמצעי.
נירה גבאי – יועצת חינוכית M.A.
פסיכותרפיה ממכון אדלר
הנחיית הורים טיפול זוגי ומנחה למיניות בריאה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?