הכל קשור להכל
מה הסיכוי שבעיר של 25 מיליון נפש, האדם השני שאפגוש, יהיה האדם שאותו רציתי לפגוש? אקראיות? נס?
מאז שהתחלתי לכתוב את הטור, לפני חודשים אחדים, קיבלתי המון תגובות, פניות, פרגונים ושאלות. השאלה שחזרה על עצמה יותר מכול הייתה מהי בעצם הגישה ההוליסטית בכלל ומהי הפסיכותרפיה גוף נפש בפרט. מקווה שהכתבה הבאה תוכל לענות על השאלות הללו.
נוף המדבר המקסיקני שהיה משובץ בקקטוסי ענק ובבקתות עץ התחלף בנוף ירוק יותר כשהאוטובוס עליו נסעתי הדרים לכיוון עיר הבירה, מקסיקו סיטי. הלילה ירד והאוטובוס המשיך בנסיעה, מוקף בעלטה מוחלטת, דרך אזורים נרחבים ללא תאורת רחוב או מקומות יישוב.
חשבתי על העיר ההומה שאני עומד להגיע אליה בשעות הקרובות, לאחר מאות קילומטרים של עיירות גבול וכפרים מאובקים ועל 25 מיליון התושבים החיים בכרך העצום, הבדל גדול מהכפרים הנידחים שעצרתי בהם עד עכשיו. נזכרתי גם בסרג'יו רודריגז שאותו פגשתי לפני מספר שנים באיים הקנרים השוכנים קרוב למרוקו, כשעבדתי שם, ועל הקשר הטוב שנרקם בינינו, ובליבי הצטערתי שלא נשארנו בקשר ושלא תהיה לי הזדמנות לבקר אותו בעיר הולדתו –מקסיקו סיטי.
לפנות בוקר עצר האוטובוס בתחנה המרכזית. ניסיתי לנער ממני את קורי השינה, נכנסתי לאחת מהמוניות הרבות שחנו בפתחה של התחנה ונתתי לנהג כתובת של אכסניית מטיילים שבחרתי מתוך ספר מדריך הטיולים שלי. לאחר נסיעה בין סמטאות העיר יצאתי מהמונית אל הרחוב השומם, אור ראשון של שחר התחיל להאיר את הרחוב, דפקתי בדלת האכסניה והפקיד שהיה במשמרת הלילה פתח לי – להפתעתי הרבה ניצב מולי בחיוך מאוזן לאוזן לא אחר מאשר חברי סרג'יו.
מה הסיכוי שבעיר של 25 מיליון נפש, אוכלוסייה הגדולה יותר מפי שלוש ממדינת ישראל, האדם השני שאפגוש (אחרי נהג המונית) יהיה האדם שעליו חשבתי ושאותו רציתי לפגוש? צירוף מקרים? אקראיות? נס?
יחסי גומלין
החשיבה השולטת בעולם המערבי היא 'הגישה הדואליסטית' הטוענת שהעולם בנוי ממערכות נפרדות– הטוב והרע, הגוף והנפש, האמונה והמדע. גישה זו הפוכה מהגישה הנהוגה במזרח שהיא הגישה ההוליסטית מלשון WHOLE – שלם, הטוענת שהכול קשור להכל.
יונג, מבכירי תלמידיו של פרויד, דגל בגישה ההוליסטית בניגוד לראייתו הדואליסטית של פרויד, מה שהוביל לבסוף לנתק מר ביניהם. יונג סבר ש"כולנו רקמה אנושית חיה" ואף חקר את צירופי המקרים שאותם כינה בשם -'סינכרוניסיטי' - צירופי מקרים של אירועים מקריים מבלי שיהיה קשר שניתן להסבירו בצורה רציונלית. יונג ורבים בתרבויות מזרחיות לא היו רואים במה שקרה לי מקרה חריג, אלא רק עוד אחד מיחסי הגומלין הקיימים בין האדם לבין היקום. איך כל זה קשור לשיטת הטיפול?
המושג "פסיכותרפיה" מורכב משתי מילים: פסיכו – נפש; תרפיה – טיפול. טיפול נפשי. סיבות ההגעה למפגש הטיפולי הן רבות ומגוונות – בעיות בקשרים, טראומות, רצון לשנות דפוסים, רצון לצמוח ולהתפתח, משברים בחיים ועוד סיבות רבות ומגוונות.
גישת ה'גופנפש' היא שיטה הוליסטית. הגוף והנפש אינם מנותקים זה מזה, המצב הנפשי משפיע על הגוף ולהיפך. אני איני מנותק רגשית מהמטופל אלא נוכח איתו בחוויה ובקשר הנוצר בינינו.
בעוד פרויד כינה את הפסיכואנליזה (ניתוח הנפש) 'ריפוי בדיבור', המלל לבדו הוא רק מרכיב אחד מהמכלול של הטיפול באדם, בראייה הוליסטית אני מקשיב לגוון הקול לתנועות הגוף, לסגנון הנשימה ולמה שאני חווה בקשר שלי מול מי שנמצא איתי בחדר.
לשמחתי, כמי שדוגל ומאמין בגישה ההוליסטית, נראה שהעולם המערבי צועד לכיוון ההוליזם. הפיזיקה בשנים האחרונות כבר אינה מדברת על עולם של חפצים דוממים המופרדים זה מזה, אלא על עולם המורכב מתדרים ומאנרגיות, ומכניקת הקוונטים מוכיחה שהתודעה שלנו מצליחה להשפיע על חפצים דוממים ועל כך שהיקום הוא יותר כמו יצור חי אחד ולא אוסף של חומרים ללא קשר ביניהם.
יתרונות וחסרונות
גם עולם הרפואה מכיר יותר ויותר בראייה ההוליסטית ובקשר שבין הגוף אל הנפש ואם הזמן ידוע יותר על מחלות שמקורן אינו בחיידק או בוירוס אלא הן תוצאות של מתח, לחץ ומצבים נפשיים אחרים המחלישים או פוגעים במערכת החיסונית, אך לא תמיד זה היה כך.
כשתחום הרפואה המשלימה הגיע לארץ, החל מאבק בין הרפואה הקונבנציונלית לבין הרפואה ההוליסטית: הקונבנציונליים האשימו את ההוליסטיים שהשיטות שלהם אינן מוכחות מדעית וההוליסטיים האשימו את הקונבנציונליים שהם עוסקים בטיפול בסימפטומים ולא בשורשי המחלות.
לפני מספר שבועות התפרסמה כתבה נרחבת בעיתון 'ישראל היום' שבה נכתב בגדול שכדאי להיזהר מכל שיטת טיפול שאינה 'הפסיכולוגיה הקלאסית'. מספר קולגות שלי נפגעו מאותה כתבה המציגה אותם כחסרי ניסיון וכלא רציניים ובתגובה העלו ברשתות החברתיות כתבות על מקרים בהם פסיכולוגים קליניים פעלו בניגוד לאתיקה ולטובת המטופל.
בגישה הוליסטית אמיתית אין מקום למאבקים כאלו וצריך להכיר בחשיבות, ביתרונות ובחסרונות של כל צד. כיום חלקים רבים מהרפואה המשלימה הם כבר חלק אינטגרלי מקופות החולים ואני מקווה שכמו שבאירופה מכירים בפסיכותרפיה הגופנית, ביעילות שלה וברצינות שלה, גם בארץ היא תיכנס לבסוף לקופות החולים.
בחודשים האחרונים התחלתי בתהליך של ליווי והדרכה של מטפלים במחלקה האונקולוגית שבשערי צדק, דרך המרכז לסיוע הוליסטי על שם יורי שטרן. יוצא לי לעבוד עם אנשים נפלאים התורמים מזמנם ומכישוריהם בשביל להעניק טיפולי רפואה משלימה לחולים במחלקה ושהם בעצמם מתמודדים עם דברים לא פשוטים, מעצם זה שהם נוכחים ונקשרים לאנשים המתמודדים עם הסרטן.
כמו כן, חברה יקרה, ד"ר ויויאן, רופאה מוערכת באילת, יצרה גשר בין שתי הגישות ובנוסף להיותה רופאה היא כיום גם פסיכותרפיסטית בגישת הגוף נפש. אלו הם סנוניות ראשונות של שיתופי פעולה וקבלת האחר, בתקווה לעוד חיבורים כאלו בעתיד בין שתי הגישות.
יאיר לביא
הכותב הינו פסיכותרפיסט בשיטת הגוף – נפש
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?