הכלב בן 70 ויש לו חום גבוה ...
הכלב פחות "חייכן", מרוחק, מסתגר בפינה, ונמנע מלטייל בחוץ? יכול להיות שמדובר בבעיה שמתחילה בקרציה אחת קטנה
דובי ואני מכירים כבר שנים, דובי הוא כלב מעורב מגזע גדול.
דובי מטופל קבוע במרפאתנו ולשמחתנו ולשמחת בעליו, הוא זכה להזדקן עם הרבה חן. כיוון שהוא גם קצת אינפנטילי, נותרה בו אותה שמחת חיים שהכרתי עוד כשהיה גור.
בפסח נסעה משפחתו לחו"ל ודובי, שמעולם לא היה בפנסיון והיה רגיל תמיד לחברת המשפחה, עבר זמנית לטיפולם המסור והאוהב של סבא וסבתא שטיפלו בו כאילו היה נכד נוסף.
כשחזרו בני המשפחה מהטיול הופתעו לשמוע שדובי, הכלב הנהדר והחייכן שלהם, חשף שיניים לאחד הנכדים ששהה בבית. סבתא הניחה שדובי כנראה מזדקן, כי כל השבוע הוא היה פחות "חייכן", נמנע מאינטראקציה עם המשפחה, שכב בפינה, התקשה מספר פעמים לעלות במדרגות ואפילו לטיול בחוץ יצא בחוסר רצון. בקיצור הפך לזקן מעט טיפוסי - רגזן וכעוס. זה באמת לא היה דובי שהמשפחה מכירה.
כאשר הגיעו הבעלים לאסוף אותו, הוא קם אליהם, קשקש בזנב אך נראה עייף וחלש. הבעלים שאומנם מודעים לכך שדובי כבר לא צעיר, לא הסתפקו בהנחה שאלו סימני זקנה ולמחרת הגיעו למרפאה.
כבר בתחילת הבדיקה, כששמתי יד על אפרכסת האוזן שלו, היה לי ברור שדובי קודח מחום. בדיקה נוספת גילתה שבלוטות הלימפה שלו מוגדלות ולאחר תשאול קצר, התברר שלאחרונה נראו עליו קרציות, היה נראה לי שמדובר בקדחת קרציות בשלב הראשוני. הסברתי לבעלים שהמחלה נגרמת ע"י חיידק מסוג ריקציה, בשם ארליכיה קניס, אשר מדביק את הכלב בזמן שהקרצית, הנגועה בחיידק, מוצצת את דם הכלב.
למחלה זו יש 3 שלבים. בשלב הראשון סימני מחלה דומים לשפעת – חום גבוה, בלוטות לימפה מוגדלות, עייפות, חוסר תאבון ולעיתים דימומים מהאף ועל פני העור. במקרה והכלב אינו מאובחן ומטופל בשלב הראשוני, המחלה "עוברת" לשלב השני, בו לכאורה "עוברת השפעת", החום יורד והכלב עשוי להראות בריא, אך הוא נושא בדמו את הטפיל. הבעלים שאלו איך יודעים שהכלב נושא את החיידק, אם הוא נראה בריא, אולי סתם היה לו חום ושפעת. הסברתי שאכן השלב השני של המחלה, יזוהה רק ע"י בדיקת דם שערכיה יהיו לא תקינים ומתאימים לקדחת קרציות.
הבעלים שאלו, מה קורה אם לא מגלים שהכלב נושא את החיידק ועניתי שאז יש סכנה במעבר לשלב השלישי, השלב הכרוני בו הכלב עלול להיות עם סימני מחלה חריפים - בד"כ של כשל חיסוני, דימומים ואנמיה קשה - שלב זה מסוכן מאוד וסיכויי החלמה ממנו נמוכים.
הבעלים חששו שדובי ידביק את הילדים. הרגעתי אותם והבהרתי שארליכיה (קדחת הקרציות של הכלב) איננה מדבקת לבני אדם. קיימת קדחת קרציות של בני אדם, המועברת ע"י קרציות, אבל נגרמת מחיידק אחר (ראה ערך מאיר אריאל).
על מנת לאבחן בצורה ודאית, נלקחו בדיקות דם שנשלחו למעבדה ודובי החל מיד בטיפול. תחילה הורדנו את החום והתחלנו בטיפול אנטיביוטי לחיסול החיידק. למחרת הגיעו בדיקות הדם, שתמכו באבחנה של קדחת קרציות בשלב ראשוני. 48 שעות מתחילת הטיפול, חל שיפור משמעותי במצבו ודובי התחיל לחזור להיות אותו קשיש מקסים שהכרתי - חייכני ונמרץ. כל מה שנשאר בשלב זה, הוא להמשיך את הטיפול האנטיביוטי למשך לפחות 3 שבועות ולבצע בסיום הטיפול, בדיקת דם חוזרת, על מנת לוודא שההחלמה מלאה ומדדי הדם חזרו להיות תקינים. כמובן, להקפיד מעתה יותר על משטר ההדברה נגד קרציות.
מה ניתן ללמוד מהסיפור הזה ? הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה!! כלב נקי מקרציות לא יחלה.
קיימים בשוק תכשירים יעילים וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע, לגבי התכשיר הנכון והמתאים לבע"ח. תספורת בקיץ גם כן מסייעת בשמירה ומניעה. בכל מקרה, אם כבר יש חשד, כדאי מאוד לאבחן ולטפל בהקדם.
בברכת שנה טובה ונקייה מקרציות.
33 - בשלב הראשון סימני המחלה דומים לשפעת. (צילום אילוסטרציה)
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?