המשטרה במבוכה והתקשורת יוצאת במתקפה על דדון
רק מי שהיה באולם בית המשפט ושמע את רעמי הצחוק של הקהל לנוכח הגילוי, שהמשטרה אסרה על דדון ליצור קשר עם עובדת שנפטרה לפני חצי שנה, יכול לדעת את גודל המבוכה של נציגי המשטרה. אני הייתי העיתונאי היחיד באולם שתיעד את ההתרחשות. במקביל, כלי תקשורת שלא נכחו בדיון, וחלקם לא מכירים את הפרשה מקרוב, מתיימרים לדווח על מה שהתרחש שם ומטעים את הציבור
קוראים יקרים, ימי סוף השבוע מוקדשים אצלי בעיקר למנוחה ולאגירת כוחות. אני משתדל לא לעבוד בשבת וגם לא במוצאי שבת. אולם, היום אחרוג ממנהגי, משום שמישהו מפיץ ברשת מידע מטעה על הדיון שהתקיים ביום חמישי האחרון בפרשת משה דדון.
אני מבקש להדגיש כי איני רוצה לקבוע האם משה דדון אשם או חף מפשע. אני סומך על בית המשפט שיידע לפסוק בעניין זה. עם זאת, לכל חשוד עומדת חזקת החפות עד שיגיע עניינו לבית המשפט, וגם לדדון עומדת זכות זו.
הנה העובדות:
לאחר שלושה וחצי חודשים של שקט תקשורתי, ביומיים האחרונים מתנהלת התקפה מתואמת ומתוזמנת על ראש המועצה האזורית משה דדון. ההתקפה החלה זמן קצר לאחר שפרסמתי ידיעה מסכמת על מה שהתרחש בדיון שהתקיים ביום חמישי (14.4) בבית המשפט השלום בראשון לציון לפני השופט אביב שרון. ההתקפה כוללת פרסום של ידיעה בגל"צ על כך שדדון "מורחק עד להודעה חדשה", ופרסום ידיעה דומה בערוץ ה-1 על כך שדדון מעורב ב"פרשה הגדולה יותר מזו של ראש עיריית אשקלון”. בנוסף פורסמו ידיעות מגמתיות, חלקיות ומטעות באתרי פייסבוק של כמה מקומונים באזור.
בידיעה שפרסמתי תיארתי את האווירה שהייתה באולם בית המשפט בזמן הדיון. הייתי העיתונאי היחידי שנכח באולם בעת הדיון. עובדה היא, שאף אחד מכלי התקשורת שפרסמו ידיעות בעניין לא טוען כי היה באולם, לבד ממני.
כותרת הידיעה שפרסמתי הייתה כדלקמן: “מבוכה למשטרה: אסרה על משה דדון לדבר עם עובדת במועצה - שנפטרה לפני חצי שנה". רק מי שהיה באולם בית המשפט ושמע את רעמי הצחוק של הקהל לנוכח הגילוי המביך, שמוכיח כי המשטרה אינה טורחת לבדוק את רשימת העובדים, לפני שהיא אוסרת על משה דדון ליצור איתם קשר, היה מבין את גודל המבוכה של נציגי המשטרה באותו דיון. רעמי הצחוק גברו כאשר סניגורו של דדון, עו"ד אבי חימי, סיפר לשופט המשועשע, כי הוא אסר על דדון לעלות לקברה של אותה עובדת משום שאז תטען המשטרה כי ניסה "לשבש את מהלך החקירה". אף פרוטוקול של בית משפט לא יכול לספר על כך !
אבל יותר מזה. כדי להבין מדוע נכתב בידיעה כי המשטרה התקשתה בבית המשפט, יש לחזור מעט אחורה ולהבין את הרקע של הדברים שהתרחשו לפני הדיון האחרון.
ב-11.2 התקיים דיון חמישי במספר מול השופט מנחם מזרחי בנושא הרחקתו של משה דדון מבנין המועצה. המשטרה ביקשה להרחיק אותו מגבולות מטה יהודה ל-14 יום ובנוסף להרחיקו מעבודתו ל-180 ימים, שהם המועד המירבי הקבוע בחוק להרחקה. השופט מנחם מזרחי לא התרשם מחומר הראיות החדש שהוצג לפניו, הסכים להאריך את ההרחקה ב-30 יום והודיע כי לא יסכים להארכה נוספת של ההרחקה, אלא אם המשטרה תציג שינוי נסיבות "דרמטי" או עובדות חדשות שיצביעו על הצורך להאריך את ההרחקה.
חודש לאחר מכן התקיים דיון נוסף, ושוב ביקשה המשטרה להמשיך את תקופת ההרחקה. הפעם הדיון התקיים מול השופט אביב שרון. השופט תהה באזני המשטרה מדוע שלא ייענה להחלטת קודמו בתפקיד, והיא להחזיר לאלתר את משה דדון ללשכתו. המשטרה לא הציגה חומר חדש כנדרש, והסתמכה על מכתב של פרקליטות המדינה שבו נכתב כי "קיימת הסתברות גבוהה" להגשת כתב אישום כנגד דדון. יש לציין כי הצגת מכתב שכזה היא הליך חריג שאינו מקובל בבתי המשפט. באותו דיון הודה נציג המשטרה כי אין מועד ידוע להגשת כתב אישום בפרשה.
ביום שלישי של ה-14.3 הודיע השופט כי החליט להאריך את הההרחקה של דדון ב-30 ימים נוספים. הפעם הכניס השופט שרון סעיף מעניין לתוך החלטתו. בסעיף זה הוא כתב במפורש כי "לא יינתן מועד הרחקה נוסף אלא בשינוי נסיבות דרמטי או בהצגת עובדות חדשות".
הכנסת הסעיף להחלטה הייתה רמז עבה מאוד למשטרה, כי דעתו של השופט אינה נוחה מהתנהלותה מול דדון וכי במידה ותבקש הארכה נוספת, עליה יהיה להגיש לבית המשפט חומר מוצק ומשמעותי שיחייב את הארכת ההרחקה. אגב, מקורבים לפרשה אמרו כי אתרע מזלו של משה דדון, שהוא הובא מול שופט חדש, משום שאם הדיון היה מתקיים מול השופט מנחם מזרחי, היה זה מסרב להאריך את ההרחקה.
שוב חלף חודש ימים שבו דדון היה מורחק. ביום שבו היה צריך דדון לחזור ללשכתו (14.4) ביקשה המשטרה לדון שוב בהארכת הרחקתו. עצם הזימון של הדיון, ליום הראשון שבו היה דדון צריך לחזור ללשכתו, מרמז כבר על הבעייתיות שבה המשטרה נתונה. הרי אם היה בידה חומר ראיות מוצק, מדוע לא זימנה את הדיון לתחילת אותו שבוע? מדוע היא המתינה דווקא לסיום מועד ההרחקה כדי לזמן דיון נוסף?
המשטרה הגיעה לדיון כשהיא מצוידת בכמה דפים מודפסים. נציג המשטרה טען כי בדפים אלה מסתתרת פרשה גדולה ומסועפת נוספת. אולם, הוא לא ידע לומר כיצד הפרשה "הגדולה והמסועפת" קשורה לדדון. הוא ציין כי בפרשת "מטה יהודה" נגבו למעלה מ-500 עדויות, ועדיין לא הצליח להסביר מדוע המשטרה אינה יכולה להתחייב על מועד להגשת כתב אישום. יותר מזה, הוא הסתפק באמירה כללית כי המשטרה עומדת "כפסע" מהגשת כתב אישום. אלה אמירות שרחוקות מאוד מהדרישה המפורשת של שני השופטים שדנו פרשה ל"שינוי נסיבות דרמטי".
מכאן עולה כי המשטרה אכן מצויה ב"מבוכה" בפרשת דדון. וכתוצאה מכך החליט, מי שהחליט, לפתוח בקמפיין תקשורתי שמטרתו, לכאורה, להשחיר את פניו של משה דדון, וזאת לפני קבלת ההחלטה של השופט שרון הצפויה השבוע.
עיתון "בקיצור" ימשיך לדווח על התפתחויות בפרשה זו כפי שעשה עד עתה, באמינות ומתוך היצמדות לעובדות.
שבוע טוב לכולם ולילה טוב.
יובל רובין
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?