העליון מנחית מהלומה על נווה שלום: הסכם החלפת השטחים – מחייב

נווה שלום. ויקיפדיה 

בית המשפט העליון בשבתו כבית דין לערעורים אזרחיים מנחית מהלומה על האגודה שיתופית של היישוב נווה שלום. בפסק דין שפרסם לאחרונה קובע ביהמ"ש העליון כי הסכם פינוי להחלפת שטחים שחתמו נציגי היישוב עם הבדואי איברהים עג'מי המתגורר על שטח הצמוד ליישוב הוא בעל תוקף משפטי מחייב.

ב-2019 פירסם "בקיצור" את פרשת הסכסוך שבין היישוב נווה שלום לבין הבדואי אברהים עג'מי, שהתגורר על שטח של 12 דונם בצמוד ליישוב, ואשר עליהם הקים תשעה מבנים לא חוקיים: מבנה מגורים בשטח 89 מ"ר, מחסן בשטח 15 מ"ר, מבנה משולב המשמש למגורים, מחסן ומכלאת צאן, וארבע מכלאות צאן.

לטענת עג'מי, המקרקעין שייכים למנזר לטרון, וכי אביו הגיע למקום בשנת 1968 והקים את המבנים ב-1970. לדבריו, במהלך השנים ניסה להכשיר את הבנייה, אך הדבר לא הסתייע, הן בגלל סכסוך עם היישוב נווה שלום והן מהסיבה העיקרית, שהשטח עליו הוקמו נמצא בשטח המפורז (גבול ירדן-ישראל לשעבר) ולכן לא חל עליו החוק הישראלי. מנגד טענה האגודה השיתופית נווה שלום כי מדובר במשבצת קרקע בבעלותה וכי לעג'מי אין כל זכות בקרקע.

בשנת 2011 נערכה פגישה בלשכתו של ראש המועצה האזורית מטה יהודה דאז, משה דדון, שבה נחתם הסכם בין ועד האגודה השיתופית נווה שלום לבין עג'מי, כי בתמורה לפינוי של שטח המחלוקת יקבל עג'מי ארבעה מגרשים בהרחבה של נווה שלום ובנוסף חמישה דונם למיזם תיירותי. ההסכמה הייתה טעונה אישורים נוספים מצד נווה שלום, אשר בסופו של דבר לא התקבלו ונווה שלום טענו כי מסמך ההסכמות בוטל ואין לו תוקף מחייב.

על רקע זה, תבע עג'מי את האגודה השיתופית נווה שלום בטענה כי מדובר במסמך מחייב וכי על האגודה לעמוד בהתחייבות כלפיו. בדצמבר 2021, החליט בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות את תביעתו של עג'מי וקבע כי אין לראות במסמך ההסכמות כמסמך מחייב.

שופט בית המשפט המחוזי, עודד שחם, קבע בפסק הדין: "בגוף המסמך נכתב כי הצדדים הגיעו ל"הסכמות עקרוניות" אשר יפורטו בו... לשון זו אינה מלמדת על כוונה ליצור הסכם גמור ומחייב... עיון בהסכמות המפורטות במסמך סיכום הישיבה מעלה כי הוא נעדר פרטים יסודיים וחיוניים, באופן המצביע הן על היעדר מסוימות, והן על היעדר כוונה ליצור קשר חוזי מחייב בדבר הקניית מקרקעין לתובע".

השופט קיבל את עדותם של נציגי נווה שלום שנכחו בישיבה אשר טענו כי " מטרת הישיבה לא הייתה להגיע להסכם סופי ומחייב, אלא לקדם את הליכי המשא ומתן..." ודחה את טענותיו של אג'מי כי נווה שלום, "...רימו אותי, הם שיקרו אותי פה". הוא דחה את התביעה של עג'מי כנגד נווה שלום וחייב אותו בהוצאות שכר טירחה בהיקף של 30 אלף שקל.

על פסק הדין הזה הגיש עג'מי ערעור לבית המשפט העליון אשר פירסם כעת את פסק הדין בו. ראש הרכב השופטים, השופט עופר גרוסקופף, קובע בפסק דין מנומק כי למסמך הסיכום של ישיבת הגישור יש תוקף משפטי כחוזה מחייב וכי לעג'מי יש זכות לתבוע את אכיפתו.

"ניכר במסמך הסיכום כי הוא משקף, על פי מבחני הפסיקה, גמירות דעת להתחייב הדדית לאלתר ביחס לאותם נושאים לגביהם הגיעו הצדדים להסכמות" קובע השופט גרוסקופף, "משנקבע כי מסמך הסיכום מגבש הסכם מחייב, הרי שהייתה מוטלת על הצדדים לו חובה לפעול על פיו, ולהביא לביצוע העסקה".

השופט מוסיף וקובע כי לאסיפה הכללית של אגודת נווה שלום לא הייתה סמכות שלא לאשר את ההסכם לאחר שנציגיה חתמו עליו. "... משמעות הדברים היא שהמשיבה היא שהפרה את ההסכם בין הצדדים, ומכאן שלמערער עומדת הזכות לתבוע סעדים בגין הפרת חוזה, ובכללם סעד של אכיפת ההסכם...". לאור זאת קבע בית המשפט כי כל אחד מהצדדים להסכם ימנה בתוך 14 ימים ממועד מתן פסק הדין עורך דין מטעמו לצורך ניהול משא ומתן ביחס לתנאי החוזה המפורט שייכרת בין הצדדים. על החוזה המפורט להיחתם בתוך שלושה חודשים ממועד מתן פסק דין זה, או 14 יום לאחר הודעת עורכי הדין כי הגיעו להסכמה במהלך התקופה.  במידה והצדדים לא יפעלו לפי ההנחיה הזו יהיה כל אחד מהם רשאי לפנות לבית המשפט המחוזי ולבקש כי יאכוף את ההסכם ובכלל זה ימנה כונס נכסים.

עוד נקבע בפסק הדין, כי במידה והמו"מ בין הצדדים לא יעלה יפה אך אף צד לא יפנה לבית המשפט כדי לאכוף את ההסכם במשך חצי שנה מיום מתן פסק הדין – יראו את ההסכם שביניהם בטל ומבוטל.

השופט חייב את ועד האגודה השיתופית נווה שלום לשאת בהוצאות המשפט של עג'מי בסך של 60 אלף שקל.