הקיבוץ שנחרב פעמיים ושוקם
קיבוץ רמת רחל עבר במהלך שנותיו פעמיים התקפות שהותירו אותו הרוס וחרב. למרות הכל, החליטו חברי הגרעין המייסד להיאחז בקרקע, לשוב ולשקם את ההריסות והקימו קיבוץ לתפארת שמציין השנה 97 שנים להיווסדו
קיבוץ רמת רחל, לאחר מלחמת העצמאות. צולם ב-5 במאי 1949. ברקע: חיילי גדוד 19, הגדוד הממוכן של חטיבת גולני, עם המג"ד מאיר עמית
במלון רמת רחל מתגוררים מפונים רבים מיישובי עוטף עזה, אשר נאלצו להגיע למלון לאחר ההתקפה הנפשעת של ארגון הטרור חמאס ב-7.10 . הם הותירו מאחוריהם יישובים פורחים שנפגעו קשות בהתקפה וחלקם נהרסו במידה כזו שיהיה צורך לבנותם מחדש. חלק מאותם מפונים לא יודעים, אבל קיבוץ רמת רחל הוא בדיוק המקום שמוכיח כי יישוב שנכבש ונהרס בידי אויבינו יכול לקום, לגייס כוחות ולהקים מתוכו חיים מחודשים ויציבים לאורך עשרות שנים.
ואכן, לא מעט דמיון ניתן למצוא בתולדותיו של קיבוץ רמת רחל למה שהתרחש רק לפני חודשיים בגבול עזה. עם זאת, יש לציין כי דמיון כזה ניתן למצוא גם בסיפוריהם של לא מעט יישובים יהודיים במהלך מלחמת העצמאות, אם כי רובם אינם משתייכים למועצה האזורית מטה יהודה, ולכן נקדיש את הכתבה הזו לרמת רחל.
יישובים סביב לירושלים
בדברי ימי הקמת מדינת ישראל חקוקה המלחמה על הדרך לירושלים. היישובים שמוזכרים במאבק זה נמצאים ממערב לירושלים, לאורך ציר הגישה מהשפלה, ובהם מוצא, קריית ענבים ומעלה החמישה. אבל המאבק על ירושלים התרחש בחזיתות נוספות, מדרום, ממזרח ומצפון, ובכולם עמדו בחזית המאבק יישובים קטנים ומבודדים.
את מרחב ירושלים סבבו טרם מלחמת העצמאות ישובים נוספים. מדרום, בנוסף לרמת רחל, היו קיבוצי גוש עציון, שהוקמו על הציר שבין בית לחם לחברון. שלושה קיבוצים דתיים: כפר עציון שהוקם בשנת 1943, משואות יצחק שהוקם ב-1945 ועין צורים שהוקם ב-1946, וקיבוץ רבדים של השומר הצעיר שהוקם בשנת 1947.
מצפון לירושלים הוקם עוד בשנת 1921 בסמוך לכפר הערבי קלנדריה מושב עובדים בשם עטרות וכעבור ארבע שנים, בשנת 1925 הוקמה בסמוך למושב הזה המושבה נווה יעקב.
קיבוץ נוסף עליו ניתן להצביע כמי שהוקם ממזרח לירושלים בצפון ים המלח הוא קיבוץ בית הערבה שהוקם בסמוך למפעל האשלג הצפוני בשנת 1939.
כל היישובים מסביב לירושלים עמדו תחת התקפות קשות. היישובים בגוש עציון נפלו לאחר קרבות דמים אכזריים ערב הכרזת המדינה, ב- 13.5.48, תוך תשלום כבד מאוד של 242 הרוגים, מהם חברי הקיבוצים ומהם לוחמים מיחידות שונות. עטרות ונווה יעקב נפלו גם הם לאחר קרבות קשים כנגד הלגיון העבר ירדני, יומיים לאחר הכרזת המדינה, ב- 16.5.48. שלושה ימים לאחר קום המדינה, ב- 17.5.48, פונה גם קיבוץ בית הערבה וגם הוא שילם בנפילת אחדים מחבריו. מכל הישובים שסבבו את ירושלים מצפון, ממזרח ומדרום נותר כאי בודד קיבוץ אחד בלבד – רמת רחל.
על הדרך לבית לחם
תולדותיו של הקיבוץ הזה רצופים במאבקי דמים מיום הקמתו. קיבוץ רמת רחל הוקם די במקביל להקמת עטרות ונווה יעקב וכן קריית ענבים בשנת 1926, על ידי חלוצי העלייה השלישית שהשתייכו לגדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור. בראש הגרעין המייסד, שנקרא אז – "פלוגה", עמד לא אחר מאשר יצחק שדה, מראשי המקימים של הפלמ"ח ומצביאי מלחמת השחרור.
חברי הגרעין המייסד התארגנו החל משנת 1921, והם התגוררו בבתים שכורים בירושלים ועבדו בחציבת סלעים, וכפועלי בניין בבניית השכונות רחביה, גבעת שאול ובית הכרם, כאשר הם ממתינים להזדמנות לעליה על הקרקע.
הזדמנות זו הגיעה כאשר נרכש שטח של 80 דונמים מהכנסייה היוונית אורתודוכסית בירושלים שהייתה (והינה) בעלת נכסים רבים בבירה וגם בשטחי מטה יהודה. (ממש עכשיו, ערב חג החנוכה, נחתם הסכם נוסף בין קיבוץ צרעה לבין הפטריארך היווני-אורתודוכסי, נציג הוותיקן בירושלים, על המשך השכירות של חלק מאדמות הכנסייה השייכות למנזר דיר ראפאת, אדמות שאותן מעבד קיבוץ צרעה מזה שנים ארוכות).
השטח בן 80 הדונמים, היה בראש גבעה הנמצאת בדרום ירושלים וצופה לעבר בית לחם שמדרום לה ולעבר קבר רחל. חברי הקיבוץ החליטו לאמץ את השם "רמת רחל" – על שם רחל אמנו הקבורה למרגלותיו.
פרעות תרפ"ט
שלוש שנים לאחר הקמת הקיבוץ, בפרעות תרפ"ט שהתחוללו ברחבי הארץ בשנת 1929 ואשר בהם נרצחו באכזריות רבים מבני הקהילה היהודית העתיקה בחברון, הותקף גם הקיבוץ הצעיר. מייסדיו נאלצו לנטוש אותו, והפורעים הערבים בזזו את הקיבוץ, הרסו את המבנים שהוקמו בו והעלו אותם באש. ממש כגורלה של מושבה וותיקה אחרת בתחומי המועצה – המושבה הרטוב.
מייסדי הקיבוץ שבו אליו בשנת 1930 ובנו אותו מחדש. הבנייה כעת כללה עמדות הגנה והמייסדים נערכו להתקפות עתידיות. לאור זאת, כאשר פרץ המרד הערבי כנגד הבריטים בשנת 1936, הקיבוץ הצליח להגן על עצמו ובמשך שלוש השנים של המרד, עד שנת 1939, היישוב לא ננטש ואף גדל והתרחב תוך קליטת קבוצות מתיישבים נוספות.
וכך נכתב על הקיבוץ: "גם בתקופת מאורעות הדמים של 1936 – 1939 ידעו חברי הקיבוץ ימים קשים ובחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות הייתה התחבורה מהקיבוץ אל העיר נתונה להתקפות ולצליפה מתמדת מבתים ערביים שהיו מפזורים בשטח שבין רמת רחל והשכונה ארנונה. במרחק של פחות מחצי קילומטר מגדר המשק עברה הדרך הראשית מירושלים לבית לחם ולחברון וממזרח שכן הכפר הערבי הגדול כבר אז – צור באחר". כאמור, למרות האיום הרב הקיבוץ החזיק מעמד ולא ננטש.
בחזית דרום העיר
שמונה שנים לאחר מכן, לאחר שנות צמיחה והתפתחות תוך הרחבה משמעותית של שטחיו, הגיעה החלטת האומות המאוחדות על חלוקת ארץ ישראל למדינה ערבית ולמדינה יהודית. לפי החלטה זו, ירושלים על 100,000 תושביה היהודיים תהפוך לעיר בינלאומית וכך גם קיבוץ רמת רחל שבדרומה. כזכור, הערבים סירבו לקבל את התכנית, והחליטו לחסל את היישוב היהודי בארץ ישראל באמצעות כוח ברוטאלי והשמדת יישובים על יושביהם. רמת רחל עמד בחזית המאבק, אם כי יש לומר כי קרבתו לעיר ירושלים סייעה לו במאבק הזה.
כותב מאיר אביזוהר על הקיבוץ בספר המוקדש לגדוד "מוריה", אחד מהגדודים שנלחמו בירושלים במלחמת העצמאות.
"רמת רחל, הנקודה הדרומית של ירושלים העברית, דמתה אז לראש גשר יותר מאשר לקיבוץ ספר. מבחינתם של הערבים היא הייתה טריז שאיים לנתק את בית לחם – חברון מירושלים העתיקה. מבחינתם של היהודים – היא הייתה חשופה למתקפת אויב משלושה עברים, ורק מסדרון צר קשר אותה אל השכונות הדרומיות האחרות של העיר, ארנונה ותלפיות.
רמת רחל כל כולה הייתה גבעה של שמונים דונמים בלבד והייתה חריג לגבי המודל של קיבוץ חקלאי. אולם הישוב הקטן התאים לגדוד העבודה. ברמת רחל נעשה ניסיון לתרום למימושה של גישה סוציאליסטית שתאחד עולם כפרי ועירוני. חברי רמת רחל פיתחו ענפים שלהם לא נדרשו שדות רחבים. הייתה להם רפת עם עשרות ראשי בקר, מכבסה גדולה שסיפקה שירותים למוסדות ולמפעלים בירושלים וכן מאפיה. חלק ניכר מהחברים עבדו בירושלים כפועלי בניין וכסבלים בתחנת הרכבת הסמוכה.
... במצב המתוח שנוצר עוד טרם הכרזת העצמאות התנהל משך שבועות ויכוח קשה בין מוסדות הקיבוץ המאוחד לקיבוץ על הצורך לפנות את ילדי רמת רחל מהמקום. בסיכום יצאו מהקיבוץ ארבעה אוטובוסים במוצאי השבת, 15 במאי, יום לאחר הכרזת המדינה, כשהם עמוסים בילדי הקיבוץ. אחד האוטובוסים עלה על מוקש אולם למרבה המזל אף ילד לא נפגע. הם ומלוויהם המשיכו ברגל עד הגעתם בשלום לשכונת תלפיות".
מאבק דמים
ההתקפה על רמת רחל החלה כעבור חמישה ימים ב- 20 במאי על ידי גדוד של הצבא המצרי שהגיע מסיני דרך באר שבע, ועלה בציר חברון לכיוון ירושלים. ההתקפה נפתחה בהפגזה כבדה מתותחים וממרגמות והקרב נמשך חמישה ימים תמימים. מלבד הגדוד המצרי השתתפו בהתקפה גם פלוגה של הלגיון הירדני, שהשתתפה קודם לכן בכיבוש גוש עציון וגם מאות ערבים מכפרי מהסביבה.
מול האויב ניצבו כשמונים חברי הקיבוץ, שנותרו במקום לאחר פינוי הילדים והנשים, ולסירוגין, ואיתם תגבורת של לוחמי ההגנה, בעיקר מגדוד מוריה, לוחמי ארגון האצ"ל מירושלים ולוחמי פלמ"ח מגדוד שער הגיא של חטיבת הראל.
כבר בערב הראשון של הקרב, ב-21 למאי, נכבש הקיבוץ בחלקו. בקרבות של אותו יום, נפגעו מחצית מחברי הקיבוץ, 13 חברים נהרגו ו-30 אחרים נפצעו. כמו כן, מכוח התגבורת נהרגו 12 חיילים מגדוד מוריה של ההגנה ו-31 נפצעו. המגינים התרכזו ברובם באזור חדר האוכל ולאחר דיון מהיר משנוכחו שאין בכוחם לעצור את הכוחות המסתערים החליטו לסגת מהקיבוץ לעבר שכונת ארנונה.
אך במפקדת ה"הגנה" שניהלה את הלחימה החליטו שלא לוותר, ולנסות לכבוש את הקיבוץ שוב. עוד באותו הלילה יצאו שתי מחלקות אחרות מגדוד מוריה בפיקודו של יהושפט הרכבי והשתלטו על הקיבוץ מחדש. הרכבי ייעשה ברבות הימים לאלוף בצה"ל ולאחד החוקרים הנודעים בעולם של הסכסוך הישראלי-ערבי.
כצפוי למחרת עם שחר חידשו הכוחות הערביים את ההתקפה על הקיבוץ. שוב פתחו בהפגזה כבדה, שבחסותה התקדמו משוריינים מצריים וירדניים. ההתקפה הצליחה לכבוש את חלקו המזרחי של הקיבוץ ולוחמי האצ"ל שהוצבו שם החלו לסגת לכיוון ארנונה. אך כאשר האויב הגיע סמוך לחדר האוכל הוא נעצר על ידי הלוחמים הנותרים של האצ"ל ותגבורת של לוחמי הגנה מגדוד מוריה ולוחמי פלמ"ח מחטיבת הראל.
ביום החמישי של הקרב עלה בידי המגינים ובראשם פלוגת לוחמי פלמ"ח הראל מגדוד שער הגיא בפיקודו של אהרון (ג'ימי) שמי, להשתלט מחדש על שטח הקיבוץ ולסלק ממנו את האויב. כמה חודשים לאחר מכן נהרג ג'ימי מירי צלף במהלך הקרב על ה"משלט המשותף", שמאוחר יותר נבנתה עליו העיר בית שמש.
כלל האבדות במהלך חמשת ימי הקרב על הקיבוץ הסתכמו ב- 34 הרוגים ו-84 פצועים. אבדות התוקפים הסתכמו בכמאה הרוגים וכ-120 פצועים, רבים מהם היו ערביי הסביבה שהגיעו לקיבוץ כדי לבזוז ממנו כל מה שניתן.
הקיבוץ שבתיו נהרסו ורכושו נבזז הפך לאחר הקרב למשלט צבאי, שהגן על ירושלים מדרום, ואיכלסו אותו לוחמים של צה"ל. המשלט היה כמו אצבע התקועה בעינו של המרחב הירדני שהקיף אותו משלושה כיוונים, ובסמוך אליו עבר קו שביתת הנשק של 1949.
קיבוץ רמת רחל. צילום: י.ש. - ויקיפדיה
משקמים את ההריסות
שוב עמדו חברי רמת רחל בפני הדילמה האם לחזור ולהקים מחדש את הקיבוץ ההרוס. זו לא הייתה החלטה קלה, לאחר הזיכרונות הקשים שהותירה מלחמת העצמאות בקרב החברים והחברות, אך לאחר דיונים והתלבטויות הוחלט לשנס מותניים ולהקים את רמת רחל מחדש.
בכך לא הסתיימו המשברים. ב- 1951, עם הפילוג בתנועה הקיבוצית החליטו רוב החברים להצטרף לאיחוד הקבוצות והקיבוצים ואילו המצדדים בהשתייכות ההיסטורית של הקיבוץ לקיבוץ המאוחד עזבו את רמת רחל והצטרפו לקיבוץ עין כרמל שלרגלי הכרמל.
ב 1953 הוכרזה ברמת רחל מועצה מקומית, אך כעבור כעשור, בשנת1963 , בוטלה המועצה המקומית והקיבוץ הוכלל במועצה אזורית הרי יהודה, אשר שנה לאחר מכן, ב-1964, גובשה עם עוד שלוש מועצות אזוריות אחרות למועצה האזורית מטה יהודה.
בעוד שלוש שנים, 2026 יציין הקיבוץ 100 שנים להיווסדו. ברבות השנים התפתח קיבוץ רמת רחל, התרחב והפך לאחד הקיבוצים העשירים ביותר בישראל, וזאת לאחר שעל חלק מקרקעות הקיבוץ נבנה בתחילת שנות ה-2000 רובע בנינים חדש, הרחבה של שכונת תלפיות.
כיום הקיבוץ מונה כ-600 חברים וכלכלתו מבוססת על תיירות, שירותים נופש של קאנטרי קלאב ובו בריכה מחוממת ומרכז ספורט, וגם גידולים חקלאיים, בעיקר מטעים המתאימים לאקלים ההררי כמו מטעי דובדבנים על שטחים חקלאיים נוספים שצורפו לקיבוץ. כמו כן, הקיבוץ מחזיק בבעלות של א.ב מתכננים, אחת מחברות התכנון הגדולות בישראל.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?