השנה נראה ציפורים נודדות
אנו נמצאים בפתחה של עונת נדידת הציפורים במהלכה יחצו את שמי הארץ כחצי מיליארד בעלי כנף. בכתבה זו נסביר היכן ומתי נוכל לצפות בהם
עונת הנדידה - צילום דרור פייטלסון - מתוך אתר פיקיויקי
השיר המפורסם "בשנה הבאה" מכיל את המשפט ששגור כמעט בפי כל ילד בגן "בשנה הבאה נשב על המרפסת ונראה ציפורים נודדות". ובכן, אין צורך להמתין לשנה הבאה – עונת הנדידה מתחילה ממש בימים אלה וכל שנותר הוא לצאת אל המרפסת ולהביט אל השמיים, או טוב יותר, להגיע לנקודות תצפית הנמצאות לאורך מסלול הנדידה של להקות הציפורים השונות.
בתקופה זו, הנמשכת כחודשיים ומחצה, מתחילת חודש מרץ ועד למחצית חודש מאי, חוצות את שמי ארצנו כ-500 מיליון ציפורים בדרכן מארצות החום באפריקה אל מחוזות "ילדותן" שבצפון – ממזרח אירופה ועד למרחבי סיביר שבצפון אסיה.
לציפורים שמקננות בחודשי הקיץ במרכז אירופה יש מסלול נדידה חלופי, מאפריקה דרך מיצר גיברלטר, אל ספרד ומשם לצרפת ולמדינות מערב אירופה. מסלול חלופי זה מציע דרך נוחה לחציית הים התיכון, אך הוא מאלץ את הציפורים הנודדות לחצות את מדבר סהרה הענק, וזו משימה לא קלה כלל ועיקר.
בכתבה זו, נתמקד במסלול הנדידה המזרחי העיקרי, אולי החשוב שבעולם כולו, העובר לאורך השבר הסורי אפריקאי. בהתייחס למסלול זה נבין היכן אנחנו, תושבי מטה יהודה, ממוקמים והאם האזור שלנו מציע יתרונות כלשהם שיאפשרו לנו להתרשם ממחזות הנדידה.
רכס "גב ההר"
מכיוון שכתבה זו נכתבת לקראת נדידת האביב, כלומר, לדרכן של הציפורים בחזרה מפונדק החורף באפריקה לעבר מחוזות ילדותן במזרח אירופה ובמרחבי סיביר שבצפון אסיה, אנו נתרכז במסלול שבו מגיעות להקות בעלי הכנף מכיוון דרום ועושות את פניהן צפונה.
בעבר כבר הזכרתי שמסלול הנדידה העובר מעל ארצנו נמשך לאורך כ-6000 ק"מ לאורך השבר הסורי אפריקאי, המשתרע למן רכס הרי הטאורוס בטורקיה ועד לאזור אגם ויקטוריה במרכז אפריקה.
לאורך ארץ ישראל קיימים שני צירי נדידה מרכזיים אשר לאזור "גב ההר", רכסי ההרים הנמשכים לאורך הארץ, יש תפקיד כפול בהם.
ראשית, רכס ההרים בולט מאוד במבט מלמעלה ולכן הוא משמש כקו מנחה וסמן דרך לעופות הנודדים.
שנית, דווקא לאורך רכסי ההרים שוררים תנאי נדידה משופרים, במיוחד לעופות הנודדים הגדולים. זאת עקב הרוחות המגיעות ממערב, מהים התיכון. בדרכו פנימה אל תוככי הארץ, מתחמם האוויר הלח והקר שמגיע מהים, וכאשר הוא פוגע בקו ההרים הוא מטפס ועולה מעל ההרים מעלה מעלה ויוצר תנאי תרמיקה טובים, העוזרים לעופות הנודדים להתרומם על גבי זרמי האוויר העולים, עד לגובה רב של 2-3 קילומטר, שם יפגשו בזרמי אוויר רוחביים חזקים שיאפשרו להם להתקדם במהירות בכיוון הנכון מבלי לבזבז אנרגיה מיותרת בחתירה מאומצת באוויר.
ארבעה צירים עיקריים
צפרים ידועי שם כד"ר יוסי לשם, רן אלון, עופר בהט ואחרים, למדו משילוב מעקבים של סקרים וסוקרים, ממעקב מכ"ם הציפורים שבלטרון, משדרים לווייניים וממעקב דאון ממונע ש"הצטרף" ללהקות החסידות הנודדות מצפון לדרום, שקיימים לרוחב הארץ ארבעה צירי אורך עיקריים לנדידה, כאשר כל ציר מאכלס את סוגי הציפורים שלהן הוא מתאים יותר מהאחרים. ההתייחסות כאן היא בעיקר ללהקות שנודדות במהלך היום. ובכן, אלו הם הצירים:
ציר מערב השומרון – לצורך המעקב על הנדידה בו ממוקמת תחנת התצפית המרכזית בכפר קאסם. למעשה, העופות החולפות מעל כפר קאסם תחלופנה בחלקן הגדול גם מעל אזורים נרחבים במערב מטה יהודה.
ציר גלבוע-בית שמש - ציר זה מתלכד באזור קריית גת. זהו הציר שעל הציפורים הנודדות בו נמנות החסידות והדורסים הגדולים, העיטים למיניהם כמו החיוויאים המוכרים לחלקנו. אחרי להקות אלה ניתן לעקוב למשל מהרכסים הגבוהים של רום השפלה, הן באזור מסילת ציון, הן בהר צרעה, בית שמש, זכריה ועד לבית גוברין בדרום.
ציר החוף - מרבית בעלי הכנף הבוחרים במסלול זה הם הדורסים הקטנים כבזים או ניצים וידועים אכן מקרים לא מעטים בהם נתקלים הללו הנודדים בו בבתים מרובי קומות באזור גוש דן.
מסלול השבר הסורי אפריקאי – זהו המסלול המתבקש ביותר והקל ביותר לזיהוי על ידי העופות הנודדים, ובגבולות ארצנו הוא נמשך למן עמק החולה בצפון, דרך עמק הירדן, בקעת הירדן, אזור ים המלח והערבה בואך אילת.
את ארבעת הצירים הללו ניתן לחלק לשני צירים מרכזיים: הציר המערבי והציר המזרחי.
חסידות שחורות אגמון החולה של קק"ל, צילום: תומר קרומנאקר
הציר המערבי
המחקר מלמד שכ- 85% מכלל מיני העופות הנודדים, עושים זאת במסלול המשתרע לרוחב של כ-30 קילומטר, ממזרח לקו החוף. מסלול זה כולל את מרבית האזור המערבי של אזור מטה יהודה. יתרה מזאת, רוב רובם של העופות הדואים, קרוב ל-90% מהם, עושים זאת ברצועה צרה שרוחבה לא עולה על 20 קילומטר, והיא משתרעת בין 10 קילומטר ל- 30 קילומטר מזרחית לקו החוף של ישראל. כלומר, ישובים כנחשון, נווה שלום, בקוע, תרום, תעוז וטל שחר, וכן כל הישובים לאורך ציר כביש 38, מצפון לדרום, למן מסילת ציון ועד לבית גוברין, שוכנים לאורך ציר הנדידה המרכזי של העופות הדורסים והעופות הגדולים כמו החסידות, העגורים, השקנאים, העקבים והעיטים הגדולים.
מחקרים לימדו שהעופות הגדולים אינם נודדים באותו ציר כאשר הם עושים את הדרכם מצפון לדרום ולהיפך. החסידות, למשל, מעדיפות בדרכן דרומה את הציר המזרחי, שאיננו חולף מעלינו, ואילו באביב, בחזרתן צפונה, רובן בוחרות בציר המערבי, זה שעובר מעלינו. במסלול הזה נודדים למשל גם הקורמורנים, המגלנים ועופות מים למיניהן, והרוצים לחזות בהן, עת הללו מזדמנים לאזורנו, ייצאו אל מאגרי המים לאורך נחל שורק ובעמק איילון.
אזורי מנוחה ומזון
באשר לעופות הנודדים הגדולים כמו החסידות, העגורים או השקנאים, האם הדבר אומר שכל מי מאתנו שיישא את עיניו אל על באביב יוכל אכן להבחין בלהקות הללו? ובכן, הדבר איננו פשוט עד כדי כך.
ראשית, השאלה היא, מתי בדיוק מתרחש הדבר. האביב, ככל שהוא קצר, מתחיל בשלהי החורף וסימנו אצלנו – פריחת השקדיות המתרחשת בחודש שבט, או פברואר. הסימן שלו ממתינים בעלי הכנף לתחילת הנדידה הוא אורך היום: זה המתקצר דרומית מקו המשווה או המתארך מצפון לו.
כאשר הציפורים מזהות כי אורך היום במקום הימצאן מתקצר בעוד שמצפון הוא מתארך הן יוצאות למסע בן כ-6000 הקילומטר, שאותו עליהן להשלים בתוך כשבועיים-שלושה. המשמעות היא שעליהן להשלים מדי יום נדידה מרחק של כ- 300 קילומטר בממוצע.
לעיתים הן תעצורנה לאורך הדרך למנוחה ול"תדלוק", כלומר, הצטיידות באנרגיה, במזון. כל יום של מנוחה מחייב אותן להשלים בימים שנותרו מרחק גדול מזה הממוצע, אולי אף כפול מ- 300 הקילומטר. אורכה של מדינת ישראל כולה איננו עולה על 500 קילומטר, כלומר, חסידות זקוקות ליומיים לכל היותר כדי לחלוף מעל שמי הארץ, אם לא תנחתנה דווקא כאן למנוחה ולחיפוש מזון.
הלהקות שמגיעות לשמי ארצנו נאלצות לחצות בדרכן את ים סוף, את חופי מדבר סיני ואת מדבר הנגב. אין פלא, אם כן, שהן מחפשות אתר מנוחה הכולל אזור מוריק, אולי לצדו של מקור מים כלשהו. ואכן, בתקופת האביב ניתן לחזות בלהקות שכאלה הנוחתות ליום-יומיים בעמקי איילון, השורק, האלה ולכיש.
שקנאים במאגר צרעה. צילום: רן גורן
מנוחה בת יומיים
לרוב להקת ציפורים תעדיף לחנות במקום הנחיתה לילה נוסף ולצאת לדרך רק בבוקרו של היום השלישי, עם התחממות האוויר. העדפה נוספת בבחירת מקום העצירה והמנוחה תהיה בקרבת רכס כלשהו, כמו רכס הר צרעה מעל לעמק שורק או רכס שכה מעל עמק האלה, מיקומים שבהם האוויר המתרומם מעלה בשוליו מאפשר את תנאי התרמיקה העוזרים להתרוממות ההתחלתית כלפי מעלה.
תוכלו לצפות בלהקה מזדמנת שכזו ולחזות בה מקרוב, אם תצאו לשדה בקרבת מקום מגוריכם בתקופת הנדידה, במיוחד לאורך חודש אפריל, ובמיוחד לשדה שבו עובד הטרקטור לצורך חריש או דיסוק של שדותיהם. חריש שכזה הוא היפוך האדמה וחשיפת כל מה שנמצא מוסתר מתחתיה. כאשר מובילת הלהקה הנודדת מגלה זאת ממרום, היא תמהר להנחית את הלהקה בשולי השטח הנחרש. אז ניתן לראות את המחזה שבו החסידות מסתדרות בשורות ארוכות לאורך התלמים הנחרשים כדי לגלות ולתפוס נברנים, ערצבים, שלשולים ועוד. אם חלפה באזור להקת עיטים נודדים, הם עשויים לצלול ממרום לעבר הנברנים המתגלים לעיניהם החדות בין הרגבים, ובמקרה שכזה, נדיר ככל שיהיה, צפויה לכם חוויית צפייה מלבבת.
חשיבות השרב
כאשר אנחנו מתייחסים לעונת הנדידה באביב, התקופה המדוברת, כאמור, היא בין מחצית פברואר ועד למאי. אבל, כדי לחזות בלהקות הנדידה הגדולות עדיף להתכוונן למחצית השנייה של חודש מרץ ועד לתום חודש אפריל כולו.
אחד הזרזים לנדידת העופות הגדולים הוא השרב. יום שרב, הוא יום מצוין להמראה קלה. השרב מחמם את האוויר באופן קיצוני והמשמעות – אוויר חם שעולה ומתרומם כלפי מעלה, תנאי תרמיקה משופרים מאוד שעוזרים להתרוממות העופות הגדולים עד לתפיסת זרם האוויר הזורם בכיוון הנכון בגובה 2-3 קילומטר.
אם מדובר בחסידות הן תפרושנה את כנפיהן הגדולות ותחוגנה במעגלים באוויר, כשבתחילה הן מניעות את כנפיהן במאמץ רב כדי להתרומם מול הרוח הנושבת, ובהמשך, ככל הן נעזרות בזרם האוויר החם העולה כדי לדאות תוך צמצום הנעת כנפיהן. תוך זמן קצר למדי הן תטפסנה עד לגובה שיקשה עלינו להבחין בהן בלא משקפת ולסוף, תפנינה בכיוון אחד ותעלמנה מעינינו במהירות.
עגורים באגמון החולה - מצילומי יהודית גרעין-כל מתוך אתר פיקיויקי
מאמץ כביר
דיברנו על העופות הגדולים, אך בעונת הנדידה יש גם להקות רבות של ציפורי שיר. הללו אינן נודדות ביום אלא בלילות. שלא כעופות הגדולים, ציפורי השיר אינן יכולות לדאות. הן חייבות לחתור בכנפיהן לאורך מאות הקילומטרים מדי לילה.
עקב החתירה הבלתי פוסקת הן מאבדות אנרגיה רבה ומאבדות ממשקלן. אמנם טרם צאתן למסע הן הרבו לאכול ולמלא את גופן בשומנים אך הללו הולכים ואוזלים במהירות. ביום הן נחות ומצטיידות במזון לאחר מאמץ החתירה הבלתי נלאה הנמשך כל הלילה.
מאמץ החתירה הוא כה גדול שרבות מציפורי השיר היוצאות למסע לא תזכינה לסיים אותו ותסיימנה את חייהן בדרך. לרוב, מספר ציפורי השיר הנודדות בסתיו דרומה גדולה משמעותית מכמותן בנדידה חזרה צפונה. זאת הן עקב האובדן של חלקן לאורך הדרך לאפריקה והן משום שחלקן נטרפות במהלך שהותן שם. כמו כן, המבוגרות שביניהן כלל לא יוצאות לדרך עם שאר הלהקה מכיוון שהן חשות שלא תעמודנה במאמץ הדרך חזרה צפונה.
על מסע הנדידה הארוך והמתיש משפיעות רוחות מזרחיות חזקות, ה'שרקיות', הנושבות בתקופת האביב במשך ימים אחדים. רוח חזקה שכזו עשויה להסיט להקה נודדת באזורנו מערבה לעבר הים, ולא תמיד יעלה בכוחן של העופות הנודדים לחזור את כל הדרך אל היבשה מזרחה.
במרבית המקרים מצליחות הלהקות לחזור אל מסלול הנדידה המקורי אבל לפחות חלק מן העופות משלמים על כך בחייהן. ככלל, השפעות תנודות מזג האוויר משמעותיות מאוד וציפורים רבות מוצאות את מותן עקב תנאי מזג אוויר קשים לאורך מסלול הנדידה.
מיקומים מועדפים
למעוניינים לחזות באופן מאורגן בנדידת הציפורים אציע לעקוב אחר הפרסומים של החברה להגנת הטבע על מעקב אחר נדידת הציפורים במרכזי הצפרות בארץ. הללו נמצאים באגמון החולה, בכפר רופין, מעגן מיכאל, בירושלים ובקצה הדרומי של הערבה, בקיבוץ לוטן ובאילת.
האתר המרשים ביותר נמצא ממש בצוואר הבקבוק של הנדידה ובו כפי שהזכרנו, חולפות מדי עונה כ-500 מיליון ציפורים בכל כיוון, הן עופות מים, הן ציפורי שיר והן עופות גדולים, ואני מכוון כמובן לאגמון החולה.
באוקטובר 2019, נפתח באגמון החולה מרכז מבקרים ובו ניתן ללמוד על נדידת הציפורים באמצעים שונים. אם הגעתם למקום, מזומנות לכם הפתעות מהפתעות שונות כאשר תקיפו ברכב או ברגל את האגמון עצמו.
שמחתי להיווכח שגם באזורנו מקדמים את הקמת פארק שורק, שישתרע לאורך ערוץ נחל שורק, למן אזור קיבוץ צרעה ועד לטל שחר, ויהפוך לאזור טיול וסיור בטבע, מעקב אחר ציפורים וצמחיה אופיינית. יש לקוות שהתוכנית השאפתנית תקרום עור וגידים ותצא בשנים הבאות אל הפועל.
ועד אז, אם תזדמנו בתקופת הנדידה למאגרי המים הגדולים שבשדות צרעה, הראל או טל שחר או למאגר הגדול שבעמק איילון, ככל שתנאי השטח יאפשרו זאת, תוכלו להתרשם מלהקת קורמורנים או מגלנים שנחתה למנוחה באגם, או להקת ברווזים יפי צבעים הנמצאת בדרכה צפונה.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?