התבלינים שעושים את ההבדל

כשמשווים בין הלהקות האתניות של מטה יהודה לבין הלהקות האירופאיות, אפשר להבחין בקלות ב"תבלינים" שעושים את ההבדל: פלפליות, עסיסיות והמון שמחת חיים. נעמה חביבי מסכמת ביקור בפסטיבל מחול ברומניה

רומניה, מדינה יפהפייה, מקושטת בנוף עוצר נשימה הנותן תחושה של רוגע ושלווה לכל תושב ותייר. הכפרים הנידחים, כמות המים, המרחבים הירוקים והבנייה האירופאית (המקסימה!) הם רק חלקים בודדים מתוך הפאזל השלם, שבספו של דבר מרכיב את התמונה של רומניה.

בתוך כל זה, נחתנו אנו, משלחת להקות המחול האתניות של מטה יהודה. 39 איש ואישה – אנרגטיים, חדורי התלהבות לעשות "שמייח", "לבלוע" עוד פיסת עולם, לפזר בה את תרבות הפולקלור שלנו ממגוון עדות ישראל, ולהשאיר פעם נוספת את הצופים בנו מארצות הניכר, פעורי פה, נלהבים ומבולבלים משהו, נוכח קצב ההופעה שלנו, שכל כך מיוחדת ומגוונת, וטבולה באין סוף סגנונות.

כן, זה בדיוק מה שאני כל כך אוהבת כשאני רוקדת ריקודים אתניים... אף פעם לא משעמם. אני מתחילה בצעד תימני קופצני, עוברת לצהלולים המרוקאים המשגעים ומסיימת ב"פינאלה" הגדול של הריקוד החסידי המרגש.

הקהל האירופאי בדרך כלל לא מבין מאיפה נפלנו עליו. הם רגילים לריקוד האירופאי, המסתכם ברקיעות הרגליים, ריקודי זוגות ושירה מסורתית, שהרקדנים עצמם שרים. כשמשווים בין הלהקות האתניות שלנו לבין האירופאים, אפשר להבחין בקלות ב"תבלינים" שעושים את כל ההבדל: פלפליות, עסיסיות והמון שמחת חיים. כל אלה מייחדים את הלהקות האתניות שלנו, שהאירופאים היו חולמים להיות כמותן.

הופעות מרגשות כאלו בחו"ל , גורמות לי להבין כמה טוב לי בארץ שלי. ארץ שמלאה בכל כך הרבה סוגים שונים ומשונים של דעות, עדות, ריחות, צבעים, טעמים ואנשים! מקבץ אתני קטן ועמוס ב"נשמות" בעלות אופי חם כמו בישראל, לא תראו בשום מקום באירופה.

אמנם, התנאים לא היו "בית מלון חמישה כוכבים", אבל הרגשתי כאילו בעשרה כוכבים. למה? בגלל הלהקות שלנו: הדבקה הערבית המדהימה, הקוצ'יניות המתוקות, הכורדים (מה היינו עושים בלי הצחוקים של צדיק ויעקוב הנגנים?!) ואחרונה חביבה, הלהקה המרוקאית-תימנית-ישראלית "התותחית". כל אלה מספקות תחושה של חמימות מתמדת, המון עזרה, צחוקים בלתי פוסקים והווי, שהפך שם דבר בכל האזור.

סקירה קטנה על החוויות שעברו עלינו במשך 11 יום: מלבד הופעות בסוף שבוע של פסטיבל מחול בעיר בוטושאני, זכינו להיכרות מעמיקה עם קהילות יהודיות קטנות, לאירוח מדהים, ולארוחות כשרות, שאורגנו במיוחד ע"י הקהילות היהודיות ברדהוס, בוטושאני ויאסי. בכל מקום שהגענו גם הופענו לפני הקהל הותרנו זיכרון מתוק של שמחה והרבה געגועים לישראל.

מהמפגשים ברומניה עלתה תמונה של קהילה יהודית מאוד מבוגרת, הילדים עלו לישראל, אך רבים מהמבוגרים נשארו מאחור, ועל כן ראינו את "הצמא" שלהם והאושר למופע שלנו.

בין לבין.. טיילנו בערים בסביבה, למדנו על בוטושאני דרך הרגליים ממדריך ישראלי החי ברומניה, ששמע על בואנו דרך התקשורת המקומית, ומאז לא עזב אותנו. התעמלנו, רקדנו ושרנו בערבי פולקלור מיוחדים, שיחקנו כדורגל נגד קבוצה רומנית ונהנינו ממגוון פעילויות חברתיות שארגנו עבורנו ראש המשלחת, מירי איבלר, ומנהלת הלהקות האתניות, אורלי חביבי (אמא שלי...)

לסיכום, החוויה המיוחדת שהרגשתי ברומניה תישאר איתי לעוד זמן רב, אבל עם כל הטוב הזה, אין כמו בארץ.

נעמה חביבי

יד חריף