וינותראפיה

את עשיית היין הוא מגדיר כ"וינותראפיה". ניר שחם, המייסד של בי"ס לעשיית יין "יקב שורק" מסכם 25 שנים של עשייה. “אני הכי נהנה ללמוד וללמד. החזון שלנו זה ליצור שמחה דרך עולם היין"

זה לא יהיה מוגזם לקבוע שאחד מאבות הפריחה של ענף היין בישראל בכלל ובמטה יהודה הוא בית ספר לעשיית יין "יקב שורק" של משפחת שחם, שנוסד בטל שחר ומתחילת דרכו הציב את לימוד נושא היין במרכז פעילותו. ב-25 השנים שבהם פועל היקב עברו דרכו יותר מ-3000 תלמידים, שהקימו מעל 100 יקבים, השתלבו בתעשיית היין בתחומים שונים והפיצו את תורת עשיית היין ושתייתו לכל עבר.

יקב שורק הוקם על ידי יוסי שחם, איש ביטוח ובעל נחלה במושב טל שחר, אשר נטע כרם בסמוך לנחלה שלו וזכה לביקורות חיוביות מאחד ממבקרי היין הראשונים בישראל – בארי ססלוב. השניים הקימו את היקב ועד מהרה הצטרף גם ניר, בנו של יוסי, לתמונה.

בתחילת שנות ה-2000 היה נושא היין עניין בוסרי לחלוטין והקמת בית ספר ליין נחשבה להרפתקה של ממש. אך עולם היין הישראלי עבר מהפיכה אדירה בעשרים השנה שחלפו. “באירוע שהשתתפנו בו בשנת 2004 ביפו היו 30 יקבים, מהגדולים ביותר ועד הקטנים שהגיעו דווקא מהאזור הזה, כמו סוסון ים ועגור", מספר ניר. כדאי לציין שכיום רק במטה יהודה פועלים 45 יקבים, רובם בהיקף מסחרי, וברחבי הארץ פועלים מאות יקבים.

ההתחלה של בית הספר ליין הייתה בחדר קטן בקצה הנחלה של משפחת שחם. המיגבלות הדרקוניות שהטיל מינהל מקרקעי ישראל אז כפו על המשפחה לכנס את כל הפעילות בחדר הזעיר ששימש כמשרד, מעבדה וחנות למימכר יין. המיגבלות הללו הובילו בסופו של דבר לכך שהמשפחה החליטה לנטוש את הנחלה במושב.

יקב שורק כבר לא נמצא בטל שחר, מה קרה?

"נכון, ההורים מכרו את המשק ועברו לתל אביב, אני ומשפחתי עברנו למושב נחלה באזור קרית גת, מקום חמוד ושקט. ההורים נהנים מהשקט העירוני, מכך שלא צריך להיאבק עם המינהל ולא צריך לקום בבוקר לתחזק את המשק ואת השטח החקלאי. התגלית הכי גדולה של אמא שלי, זה שהפרטיות בדירה קטנה במרכז תל אביב היא גדולה יותר מזו שהייתה שהיא התגוררה במושב".

זה נוח במיקום החדש, בקיבוץ נחשון?

"עברנו לפה ב-2013. אנחנו מרגישים פה מאוד בנוח והקיבוץ הוא ידידותי כלפינו ומאפשר. יש לנו 500 מ"ר, אולם תסיסה, בית ספר, חדר דימיג'אנים, חדר חביות. אתה מסתובב וזה מדהים. מי שמגיע מבין שיש פה משהו מאוד תוסס מאוד אמיתי. היקב הזה עובד בלי הפסקה ומייצר פעילות. הר געש של פעילות. מיולי עד דצמבר מתרחשים המון דברים במקביל. החזון שלנו זה ליצור שמחה דרך עולם היין".

החשיבות של לעשות יין בשמחה עוברת כחוט השני בדבריו של ניר. הראיון שלנו מתקיים ביד השמונה, במהלך כנס הייננים של מטה יהודה. הכנס של 2019 זוכה להצלחה נאה: האולם מלא בייננים ותיקים וצעירים, חובבי יין ומי ששוקלים להקים יקב. “התוצאות של העבודה שלנו באות לידי ביטוי באולם הזה ביד השמונה", צוחק ניר, "נוכחים פה עשרות מבוגרי יקב שורק. חלקם אני לא מבין מה הם עושים פה, הם לא יצרני יין, וכשאני שואל אותם הם אומרים לי – יש לי סיבה".

ניר, 48, נשוי אב לשלושה (20, 18, 13), מרבה לצחוק במהלך הראיון. הוא למד בפקולטה לחקלאות ברחובות לתואר שני בגידול כרם וייצור יין וכיום הוא מרצה שם. כשהוא מדבר על בית הספר שהקים הוא לא מסתיר את הנאתו. "אשתי יועצת הנקה. אני אומר לה שאנחנו עובדים כמעט באותו תחום. יש הקבלות בעבודה שלנו. היא ממששת ציצים ואני ממשש ענבים. כמוני, מצאה את הייעוד שלה בחיים".

הייעוד שלך ללמד עשיית יין?

"אני לא רואה את עצמי עוסק בעשיית יין בלי ללמד. אני הכי נהנה מהחקירה של עולם היין. להיות במקום שבו אנשים לומדים. מאוד נהנה ולא מתעייף מזה גם אחרי 25 שנה".

אתה מרגיש את ההשפעה שיש לבית הספר שלך על תעשיית היין?

“יש לנו השנה 150 אנשים שלומדים ועושים אצלנו יין, זה המון. כשתשאל חבר שלך על קורס יין הם יספרו לך על הקורס שעשה אצלנו. הרבה שנים של עבודה טובה, במקצועיות, בשירותיות ובשמחה, הרבה שנים של עבודה מרצון אמיתי שיהיה לאנשים טוב. ועדיין כאשר אני פותח את הקורס, אני אומר לאנשים שאני תלמיד מספר אחד – כי הלימוד של עשיית יין הוא אינסופי ומי שחושב אחרת זה חבל".

ליקבים במטה יהודה יש מאפיין משותף?

"רוב היקבים במטה יהודה עושים את זה מתוך מניע פנימי לא כלכלי. מתוך אהבת אמת ליין וללא חישובים כספיים. הקשרים בין היקבים חוצים את כל הקשיים. בין בעלי היקבים, שחלקם קשים וחלקם מעצבנים, יש קשרים אישיים חמים והדוקים ואנחנו רק בתחילת דרך".

מה דעתך על כך שמטה יהודה מוגדרת כעת כאזור יין בינלאומי?

"אני אחמיא למועצה האזורית מטה יהודה. למרות שהמדינה מתנהגת כל כך גרוע כלפי תעשיית היין, מגיעים פקידים של מטה יהודה, יוזמים מהלך ומסיימים אותו. זה מוערך ברמות. הייתי שותף בקביעת המפה של שטח המותג 'הרי יהודה' וזהו באמת אזור מיוחד. עד היום כל אחד יכול היה לכתוב על התווית שלו שהוא יין מאזור יהודה, ועכשיו זה מחוייב בענבים שהם 85% ממטה יהודה. זה מאוד מעניין. כדי לחדד את המשמעות, אני יכול לספר שמגיעה אלי תלמידה מתל אביב, אחרי שקראה את הכתבה על ההכרזה של מטה יהודה כאזור יין ושואלת אותי בהתרגשות אם יכולה לקרוא ליין שלה הרי יהודה. מכיוון שהיא בצרה את הענבים שלה בקרית ענבים, התשובה הייתה חיובית וזה גרם לה הרבה שמחה".

בתוך אזור מטה יהודה יש חלוקה נוספת לאזורים שמאפיין אותם משהו ייחודי?

"כשאתה מנתח את אזור יהודה הוא מחולק כמעט לשלושים אזורים שונים. יש זנים שמאוד אוהבים את אזור שפלת יהודה, הגבעות הגיריות של בקוע והראל ולצידן יש את החלקות של כרמי יוסף, טל שחר וכפר אוריה, שבהן האדמה יותר כהה. זהו אזור שמוציא יינות מאוד מרשימים מענבי מרלו, סירה, פטיט-סירה, פטי-בורדו. באזור עמק האלה יש הרבה ואדיות שצוברים קור אבל יש שם גם זרימות תת קרקעיות של מים שצריך להתחשב בהן. בהר הגבוה מתאים יותר קברנה סוביניון, סוביניון בלאן וסירה. לומדים איך להתנהל בחלקות האלה ומה אפשר להוציא מהן. להיות כורם ויינן זה ללמוד להפיק מכל חלקה את המירב".

איך הגבת כששמעת שאחד מתלמידיך, יוסי רוזנברג מכרם ברק בבקוע, קיבל את אות יקב הבוטיק המצטיין של שנת 2019?

"זה מרגש עד דמעות. כשהוא התקשר אלי שנינו התרגשנו ביחד. זה קשור לאמת שיש בעשיית יין. יש מושג לטיני שנקרא 'וינו וריטאס', האמת ביין. יש משהו בעשיית יין שמלמד אותך על האמת הפנימית שלך. כמו הסטודנטית שאמרה לי: אני חייבת שאנשים יאהבו את היין שלי. כשאנחנו בוחרים את היין שאנו מציגים לציבור אנחנו עצמנו עוברים טלטלה, אני מכנה את זה וינותראפיה. ובקשר ליוסי, הוא נאבק בכל כך הרבה גורמים ויכול להם. המדליה שהוא קיבל היא הפרס על הרוח שבה הוא נאבק לעשות יין טוב, היקב של יוסי כובש את עולמו כיום".

אתה משתתף בתחרויות?

"אני כל הזמן רוצה לייצר יין מעניין ויש לי פריבילגיה. תחרויות לא מעניינות אותי ואם הייתי שולח אליהם יין אני לא חושב שהייתי זוכה".

מה מאפיין את הגישה הישראלית של היקבים?

"לא מזמן חזרתי מאיטליה ומשהו מאוד טוב קורה בארץ. האופי הישראלי הוא לא מקובע. אין לנו את המסורת ולא את האילוצים של אזורי היין באירופה. ראיתי באזור נאפולי וסורנטו כפר שמגדל את הענבים על סוכות, צמוד למדרונות הסלעיים שנופלים לתוך הים. הם עושים את זה כבר 400 שנה אבל הישראלי יבוא וישאל למה ככה, אין ספק שגם את היין הזה אפשר לקחת ולשפר אותו".

מה אתה אומר לתלמיד שהיין שלו גרוע?

(צוחק) "אני בדרך כלל שואל את היצרן אם הוא בא לשמוע מחמאות או פידבק. לפעמים אני אומר שזה טוטאל-לוסט, שאין מה לעשות איתו".

הילדים שלך גדלים בסביבה שמייצרת יין. אתה חושב שהם יילכו בדרכך?

"הילדים כבר לא מכירים שום דבר אחר. זה חלק מהיצירה שעשיתי פה. לא נראה לי שהם יילכו בנתיב היין. הם אוהבים, שותים, מריחים. יש פתיחות מאוד בריאה לאלכוהול בבית. שאלתי את הגדול, מתי כבר תבקש ממני בקבוק בשביל החברים שלך, והוא ענה: הם סתם משתכרים ולא מבינים כלום, אני מטפל בהם כשהם מקיאים".

מה בתכנית, לאן בית הספר שלך הולך?

"יש לנו שיתוף פעולה במלוא מובן המילה עם הפקולטה לחקלאות. מתבשלת איזו תכנית שאני לא יכול להרחיב. בעיקרון, שיתוף פעולה בנוגע לאירוח סטודנטים מחו"ל. אם זה ייצא לפועל אז יהיו לנו בעת ובעונה אחת: תלמידים, סטודנטים מהפקולטה, מתמחים מחו"ל, בוגרים ואנשים שעושים אצלנו יין. זה ישמור על יקב פעיל ומבטיח לנו חיים תוססים לעוד שנים רבות".