וכיתתו חרבותם לאתים ומקלטיהם ליקבים

החזון הנבואי של אבי יהודה קורם עור וגידים ביקב שלו בנווה אילן. יהודה, נצר למגדלי ענבים מכורדיסטאן, אוהב לגדל כרמים, לעשות יין ולדבר על שניהם

לאבי יהודה יש מחלפות שיער שמשוניות, שגולשות לו עד הכתפיים הרחבות שלו, ומרמזות מעט על עובדת היותו עובד אדמה בנשמתו, מחובר לקרקע ולגידול הצמחים בכל מאודו. עד לפני כחמש שנים עסק יהודה בגידול המטעים של היישוב נווה אילן בו הוא חבר, ואז באה שרפת הענק ב-96' שהשמידה את מטעי היישוב ושינתה את חייו. הוא הפך כורם וחזר בבת אחת שנות דור אחורה.

בניגוד לרוב הכורמים באזור, שזה מקרוב באו, אבי יהודה נושא אתו מטען גנטי של גידול כרמים. לא מדובר באיזה נצר למשפחת כורמים ממחוז בורדו בצרפת או עושי יין מטוסקנה שבאיטליה. משפחתו של יהודה באה מהרי כורדיסטאן. שם עסקה במשך דורות בגידול כרמי ענבים במסגרת תעשיית הצימוקים. כיהודים החיים בסביבה מוסלמית נזקקה המשפחה ליין לקידוש אולם הדבר נאסר על ידי המוסלמים. וכך, בצד ייצור הצימוקים עסקו בני המשפחה בייצור יין בסתר.

כאשר עלתה המשפחה לישראל. התיישבו במבשרת ציון והמשיכו במלאכתם. חלק גדול ממבשרת ציון של היום בנוי על שטחי הכרמים שעיבדה משפחת יהודה לצורכי צימוקים ויין.

אהבתו של יהודה למלאכת האדמה טבועה בו כמעט מיום שעמד על דעתו. את לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר החקלאי במקווה ישראל. שם גם הכיר את אשתו. בצבא שירת בנח"ל ועם תום השירות מצאו בני הזוג הצעיר את מקומם בנווה אילן.

שריפת המטעים של נווה אילן ב-96' הובילה את פרנסי היישוב למסקנה כי יש להפנות מאמצים לתעשיית היין. הימים היו ימי האופוריה של הסכם אוסלו, המוני תיירים שטפו את הארץ ורבים אף יותר היו צפויים להגיע. בנווה אילן תכננו להקים יקב בוטיק שיתבסס על הכרם שיגדלו באזור, וכך נשתלו 80 דונם של כרם מסוג קברנה סוביניון ומרלו ואבי יהודה מונה למרכז הענף ביישוב.

עם התמוטטות התיירות בשנת 2000 (אגב. מישהו זוכר שהמטרה הייתה להגיע בשנת 2000 לארבעה מיליוני תיירים? ) החליטו בנווה אילן לסגת מתוכנית היקב. הם סיכמו עם רוני ג'יימס מיקב צרעה כי תנובת הכרם תועבר לצרעה. כך נוצר הקשר בין יהודה לבין ג'יימס, קשר שהלך והעמיק והפך את יהודה לתלמידו של ג'יימס ואת ג'יימס למי שמינה את יהודה לכורם הראשי של יקב צרעה, תפקיד אותו ממלא היום.

אבי יהודה לא מסתיר את גאוותו על האיכות הגבוהה של שטחי הכרם של נווה אילן: "כולם רוצים את הענבים של הסביבה שלנו, זה אזור עם מסורת עתיקת יומין של גידול ענבים ואפשר לזהות זאת לפי שמות היישובים כגון קריית ענבים, עין כרם, בית הכרם".

במשך השנים השתלם יהודה במלאכת הייננות, הוא למד אצל בארי ססלוב (מי שהקים יחד עם משפחת שחם את יקב השורק בטל שחר), השתלם ביקב שורק וביקב הקסטל, נסע ללמוד בדרום אפריקה ובגרמניה, וכמובן זכה לתמיכה מצד רוני ג'יימס..

אהבתו לאדמה גם מהווה את הזווית שבה הוא מביט על תהליך עשיית היין: "עיקר העבודה על היין היא בכרם. איכות הענב קובעת את איכות היין. ברגע שיש ענבים באיכות גבוהה כל מה שנותר לייצר מהם את היין בלי לפגום בענב".

חזון הנביא ישעיהו על "כיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות" מקבל משנה תוקף ביקב יהודה. היקב הוקם ופועל באחד המקלטים של נווה אילן. יהודה משבח את מאפייני המקלט כמקום לייצור יין: "זה מבנה הנמצא עמוק באדמה, יש בו טמפרטורה קבועה של 22 מעלות והוא גדול מספיק כדי לייצר עד כעשרת אלפים בקבוקים. אני מאחל לכל עם ישראל שיהפכו את המקלטים ליקבים". לדברי הנביא הוא מסיף "ומקלטיהם לגתות".

אשתו של יהודה היא מורה, סידור נוח למי שחודשי הקיץ מוקדשים אצלו לתכנון וביצוע של הבציר. במלאכה שותפים כל בני הבית, כלומר, גם ארבע הבנות עוסקות כל אחת בתפקיד השמור לה. הבציר הראשון בו התחיל לייצר יין היה בשנת 99'. אז הוא הפיק 1200 בקבוק, שנה לאחר מכן עלה ל-2000 בקבוק ובשנה שעברה ייצר כבר 3000. השנה הוא מקווה לייצר כ-4000 בקבוק.

היקב מתבסס על ההכנסות שהוא מייצר. כלומר, לא לוקחים הלוואות ולא משעבדים דבר, הכל נעשה מההכנסות השוטפות וממה שנשאר גדלים ומתפתחים.

לפני שלוש שנים נטע יהודה 8 דונם של גפנים מסוג זינפנדל. כשהוא מדבר על היין השחור המופק מענבי הזינפנדל נדלק בעיניו אור גדול. בינתיים מיועד היבול עבור יקב צרעה, אבל לא נתפלא לראות גם את יקב יהודה עומד עם כמה מאות בקבוקי זינפנדל בבציר של שנה הבאה.

איך אתה צופה על הבציר השנה ?

" היה חורף עם המון גשם שהתפשט לאורך כל השנה. היה פברואר חם שהעיר את העצים ולאחר מכן גשמים וטמפרטורות נמוכות. כך יצא בשכבר במאי הייתה רמת צימוח גבוהה שלפיה סברתי שתהיה הקדמה של שלושה שבועות בבציר. אולם מיד באו הקור והגשם של מאי ואיזנו את התמונה. כך שלדעתי יש לנו בציר נורמלי ורגיל. לא ראיתי נזק על הענבים אך אין ספק שהשינויים של מזג האוויר ייצרו אופי מיוחד ליין השנה".

לשבת עם אבי יהודה ביקב ולדבר על יין זו חוויה שפותחת את הלב ומשמחת את החך. אהבת החקלאות והכורמות אצל יהודה מובילה אותו להתייחס אל עולם הצמחים כעולם בעל רגשות: "בשנת 2000 ירד שלג באמצע מרץ. הגפנים ממש פרצו והפכו בתוך שבוע מירוקים לאדומים. השנה האביב התארך בחודש. התוצאה היא שיהיו לנו טמפרטורות נמוכות בתקופה שהייתה עלווה וזה שימח מאוד את הגפנים. אין ספק שהדבר יתרום לאיכות היין ואני רואה את זה באיכות האשכול. העלים הירוקים בוהקים, אנו ממעטים להשקות והעצים ינקו מהאדמה את הטעמים שלה".

את היין הראשון ביקב יהודה ייצרו בשנת 99'. אז ערבב יהודה 90% קברנה עם 10% מרלו. היין יושן תקופה קצרה בחביות עץ אלון אמריקאי ולאחר מכן הועבר ליישון נוסף בחביות עץ אלון צרפתי.

אנחנו יושבים במקלט שהיה ליקב והפקק מבקבוק 99, נחלץ. לשולחן מובאות גבינות, כוסות הריידל נחלצות מהקופסה והיין נלגם.

בציר 99' מצביע על הכיוון של יקב יהודה. יין בעל ניחוח פירותי עשיר, טעמי פירות יער מעורבים בטעם של שזיף אירופי בשל יחד עם מגע קל של קרמל ווניל שספג היין מהעץ. היין בוגר עם גוף מלא,כבד וסמיך, משתרע על הלשון ומניח אחריו שכבת טעם שאין רוצים להיפרד ממנה. תוספת נפלאה לארוחה בשרית מעולה.

טעמנו גם מרלו 99' , ושוב לא התאכזבנו. יין עם נוכחות אוורירית, פותח את החיך ומשמח או הלשון. לדברי יהודה יגיע המרלו לבשילותו המלאה עוד כשנתיים אבל גם עתה הוא מהווה יין מצוין.

לאחר מכן אנו טועמים את הבציר של שנת 2000. בשנה זו הקברנה היה מעודן מספיק ולא עורבב עם מרלו. טעמנו משניהם, ושוב עלתה בנו התחושה שביקב יהודה אוהבים יינות בעלי גוף סמיך וכבד המשאירים נוכחות מלאה וארומטית מאוד בחך.

יהודה מודה: "אני לא אוהב שהעץ שולט ביין. אני ורוני ג'יימס עושים יין מאותם כרמים אבל היין שלנו יוצא שונה, עניין של טעם. יש בינינו הבדלים בארומות, בטעמים ובהדגשים".