זרעי גפן עתיקים יחשפו את סוד יין הנגב

הביזנטינים כתבו על היין היוקרתי של הנגב. תגלית חדשה עשויה לגלות את סוד ההצלחה

ממקורות היסטוריים של התקופה הביזנטית מכירים החוקרים את " היין של הנגב " או " יין עזה ", על שם הנמל ממנו הוא נשלח לכל רחבי האימפריה . היה זה יין שנחשב למשובח במיוחד וליקר במיוחד , אולם למרבה הצער , הוא לא השתמר עד ימינו ולכן אי אפשר לדעת מה הפך אותו לכה משובח . בחפירות שהתקיימו עד היום בנגב מצאו החוקרים את הטרסות שבהן גודלו הגפנים , את היקבים בהם הוכן היין , ואת הכדים שבהם אוכסן ויוצא , אולם זרעי הגפן עצמם לא נמצאו .

כל זאת , כאמור , עד לחפירה הנוכחית בגן הלאומי חורבות חלוצה , שמתבצעות כחלק מפרויקט מחקר ביו - ארכיאולוגי שמטרתו לבחון את הסיבות לעלייתה ונפילתה של החברה הביזנטית בנגב . המחקר מנוהל על ידי פרופ ' גיא בר - עוז וד " ר ליאור וייסברוד ממכון זינמן באוניברסיטת חיפה , בשיתוף עם ד " ר טלי אריקסון - גיני מרשות העתיקות .

עיר עשירה ומבוססת

כמו במקומות אחרים בנגב , גם מבני האבן של חלוצה - שהייתה בשיא פריחתה העיר הביזנטית המרכזית בנגב - לא שרדו בשל שוד אבנים לאורך התקופות . אולם כמו שקורה לא אחת בחפירות ארכיאולוגיות , את הממצא הנדיר שלהם מצאו החוקרים דווקא בזבל . לדבריו של פרופ ' בר - עוז , האשפות של העיר השתמרו כמעט בשלמותן והן מסמנות כיום את גבולותיה של העיר הקדומה , והן כה בולטות עד כי ניתן להבחין בהן בתמונות לווין , למשל ב " גוגל ארץ ".

חרסים ומטבעות שהתגלו בתוך האשפות העידו כי הן נערמו בעיקר במהלך המאות השישית עד השביעית לספירה , תקופה בה העיר הגיעה לשיא פריחתה הכלכלית . עם התמוטטות המערך העירוני של חלוצה לקראת אמצע המאה השביעית , מסיבות שעדין לא התבררו במלואן , פסק פינוי האשפה המאורגן ונראה כי גם העיר עצמה וגם האשפות המקיפות אותה ננטשו .

בין הררי האשפה הקדומים מצאו החוקרים בצפיפות גבוהה במיוחד שברים של כלי חרס ששימשו לאגירה , בישול והגשה , ביניהם בלטו מספרם הרב של קנקני עזה ששימשו לאגירת יין הנגב הקדום . החוקרים גם מצאו שפע של שרידים ביולוגיים הכוללים עצמות בעלי חיים : עצמות דגים מים סוף וצדפות מן הים התיכון שיובאו אל האתר והעידו על עושרם הרב של תושבי העיר הביזנטית .

ה של הגפן -DNA

אולם גולת הכותרת היו מאות זרעים זעירים ומפוחמים של גפן . לדברי החוקרים , זוהי הפעם הראשונה שנמצאו זרעי גפן " נגבית " מה שיספק עדות בלתי - אמצעית ראשונה מסוגה לגידול הגפן במערב הנגב בעת העתיקה . מלאכת חשיפת הזרעים הזעירים מתוך הררי האשפה הייתה לא פשוטה : החפירה נעזרה לראשונה בשיטות חפירה קפדניות ועדינות שכללו ניפוי דק והצפה של שרידים בוטניים הנוטים לצוף לאחר שיקוע של הקרקע . שיטות אלו איפשרו לחלץ את הממצא הבוטני מהחומר הביזנטי . " לאחר שטיפה של העפר וניפוי עדין של הממצא נותר רק להפריד בין הממצא הבוטני הכולל זרעים , גלעינים וחלקי צמחים לבין עצמות בעלי חיים קטנים , הכוללים בין השאר שרידי מכרסמים שנמשכו לאשפות ", הסביר פרופ ' בר - עוז .

כאמור , הגפנים מהם הפיקו אבות אבותינו את היין ששמו נודע בכל רחבי האימפריה הביזנטית לא שרדו וכיום לא יודעים החוקרים האם היה מדובר בזנים שיובאו ממקומות אחרים – כמו שקורה היום , כשהגפנים המגודלים בנגב הם צרפתים או איטלקיים – או שהיה מדובר בזנים מקומיים , שאבדו כבר מן העולם . השלב הבא של המחקר הוא לחבור לביולוגים כדי לרצף את ה של הזרעים וכך לגלות מה מקורם . " זנים אירופיים דורשים מים רבים . היום זה מהווה בעיה פחות גדולה בזכות הטכנולוגיה , אולם לא סביר להניח שכך היה המצב לפני שנים . מעניין יותר לחשוב על זני גפן מקומיים , שהיו מתאימים יותר לנגב . אולי הסוד ליוקרתו הבינלאומית של היין של הנגב היה טמון בדרך שבה גודלו הגפנים בתנאי הנגב הצחיחים ", תמהים החוקרים . -DNA 1500

את מגדלי היין המקומיים , כמו גם את החוקרים , הגילוי מסעיר וכולם מבקשים לגלות את הסוד של גפני הנגב , במטרה לשחזר את היין העתיק , וכך להבין סוף סוף מדוע שמו נודע עד קצוות האימפריה הביזנטית - במצרים , יוון , איטליה , וספרד .

העיר הביזנטית חלוצהביוונית , נוסדה על ידי הנבטים אך הגיעה לשיא פריחתה בתקופה הביזנטית במהלך המאות הרביעית עד השביעית לספירה . אז הפכה העיר להיות הגדולה והמרכזית מבין ערי הנגב הביזנטיות . עדויות ארכיאולוגיות והיסטוריות מצביעות על עושרה של העיר שאכלסה כמה אלפי תושבים והכילה בשיאה מבני ציבור מרשימים כגון תיאטרון , מדרשה , בתי מרחץ , וכנסיות . , Elusa