חודש הגאווה במטה יהודה אני ואת מאותו הכפר

סיפור מרגש וייחודי על זוג מושבניקיות שיצאו מהארון והקימו יחד משפחה שהמוטו שלה הוא אהבה וקבלת האחר

לרגל סיום אירועי חודש הגאווה שצויין במהלך חודש יוני, חושף מרכז הצעירים של המועצה האזורית מטה יהודה את סיפורן המרגש והייחודי של זוג נשים, מושבניקיות, שהקימו יחדיו משפחה מקסימה המטפחת ערכים של אהבה וקבלת האחר.
חיה ואפרת ביטון-רוזנברג, הן שתי נשים אמיצות ואימהות לגילי בת ה-4.5 ולרני בן החודשיים, שנכונות לחשוף בפומבי את סיפור יציאתן מהארון, הדרך שלהן לקבלה עצמית, נקודות האור בדרך למודעות על השוני שלהן, ההתמודדות עם תגובת החברה הסובבת ומה מסמל עבורן חודש הגאווה.

חיה, עו"ד בעלת משרד עצמאי שעוסק בתחום הנזיקין, גדלה במושב צלפון במועצה אזורית מטה יהודה. אפרת, היא מהנדסת מחשבים בחברת מובילאיי, שגדלה במושב בית שערים שבעמק יזעראל.

איך הכרתן?

אפרת: "אני הגעתי לאזור מטה יהודה במסגרת שנת השירות שלי ליישובים אורה, נס הרים ובית נקופה”. חיה: "בערך באותו זמן אני למדתי באוניברסיטה ועבדתי במושב מחסיה. אבל, נפגשנו בכלל במסיבה בתל אביב דרך חברות משותפות כשאפרת הייתה חיילת ואני בדיוק קיבלתי את רישיון עריכת הדין שלי. התאהבנו והתחלנו לצאת, אבל רק לאחר השחרור של אפרת מהצבא עברנו לירושלים ואפרת נרשמה ללימודים באוניברסיטה העברית”.

איך התמודדתן עם היציאה מהארון?

אפרת: "סיפורי היציאה מהארון שלנו שונים, אני כבר מגיל צעיר הבנתי שאני נמשכת לנשים. מבחינתי, מעולם לא הייתי בארון. למעשה, חוץ מההורים שלי, כולם ידעו שאני נמשכת לנשים. רק כשהתחלתי את הזוגיות עם חיה סיפרתי גם להורים ולאט לאט גם הם הסתגלו לרעיון וכשהגענו לשלב החתונה הם כבר עשו את כל הארגון של החתונה בעצמם”.

חיה: "לי לקח קצת יותר זמן להגיע לשם. סיפרתי בהתחלה לאחים שלי, ואז אמא שלי שאלה וסיפרתי גם לה. ממנה מסתבר זה עבר לכל המשפחה, חוץ מאבא שלי, שגילה את זה בכלל מאחותו... בסופו של יום למרות החששות שליוו אותי ולמרות שאני באה מבית דתי, כל המשפחה שלי קיבלה אותי באהבה גדולה”.

סבלתן מגילויים הומופובים?

אפרת: "תגובות הומופוביות לצערי יש בכל מקום, וחלק מהעניין אצלנו היה ללמוד להתמודד איתן. כשגרנו בירושלים קיבלנו פעם מכתב מאיים ש"לסביות לא צריכות לגור בירושלים ושנלך לתל אביב".

חיה: "מצד שני, היו לנו הרבה חברים בשכונה הירושלמית הוותיקה בה גרנו ובסה"כ התקבלנו בסדר גמור”.

ספרו על החתונה שלכן

חיה ואפרת: "התחתנו ביולי 2015 בשלוש חתונות שונות! בראשונה, חתמנו על תעודת זוגיות דרך ארגון משפחה חדשה. בשנייה, עשינו חתונה גדולה עם כל המשפחה והחברים על הים בקיסריה. את החתונה השלישית שהייתה חתונה אזרחית עשינו במסגרת ירח הדבש שלנו בניו יורק לשם הפורמליות”.

יש אירוע שהשפיע עליכן במיוחד?

חיה ואפרת: "אירוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים בו נרצחה הנערה שירה בנקי ז"ל . לקחנו חלק פעיל בארגון המצעד הזה, והיינו כמה מטרים מהמקום בו היא נדקרה. גם הפיגוע בבר נוער השפיע עלינו מאוד. בכלל אנחנו חושבות שחשוב להתנדב בארגונים של הקהילה, ושכל אחד צריך לעשות מה שיכול כדי לקדם את השינוי”.

היו לכם קשיים בדרך להקמת משפחה?

חיה: "בטח שהיו קשיים בדרך ולא מעט. כדי ששני ילדינו ירשמו כילדים של שתינו היינו צריכות לפנות לבית המשפט ולעבור תהליך משפטי ארוך שבו אנו מוכיחות כי אנחנו משפחה והילדים הם משותפים”.

אפרת: "בגלל שחיה היא עו"ד לא הוצאנו הרבה מאוד כסף על התהליך הזה באופן יחסי, אבל חברות שלנו שלא קשורות לעולם המשפטי הוציאו ומוציאות סכומי עתק בשביל להירשם כהורים לילדיהן. מה שעבורנו הוא אבסורד!”.

מה מסמל עבורכן חודש הגאווה?

חיה: "חודש הגאווה הוא זמן לחשוף את עצמנו קצת יותר כמשפחה וכזוג. בגלל זה אנחנו תולות כל שנה בחודש הגאווה דגל מחוץ לביתנו, כדי להראות נוכחות עבור הילד שלא יכול לצאת מהארון, לתת לו קצת ביטחון ולחזק את המאבק שלנו לזכויות זהות לאלו הגרים בבתים שלצידנו”.
אפרת: "בגלל זה, גם חשוב לנו לצעוד במצעדי הגאווה בהרכב משפחתי מלא, מה שעשינו לאחרונה במצעד בת"א, ומקוות שיום אחד נוכל לעשות גם בירושלים – כשנרגיש שמספיק בטוח ללכת לשם עם הילדים. מקוות שבקרוב, כבר נוכל לחיות יחד, בלי אפליה או אלימות, בלי שדגל הגאווה יגרום לאיזושהי הרמת גבה או הטרדה לאף אחד, ובעיקר עם המון אהבה וקבלה”.

מרכז הצעירים של מועצה אזורית מטה יהודה מלווה את צעירי המועצה, מגיל שחרור ועד 40. כמו כן, פועל למען קידום נושאי הגאווה במועצה האזורית.

יחדו אנחנו מאחלים, חודש הגאווה שמח!