חליל הקסם המוזהב
בעל כנף זה מצטיין ביופיו העז ובקול שירתו שנשמע כנגינת חליל, אך קשה לראותו משום שהוא מעדיף להסתתר בין צמרות העצים. הכירו את הזהבן המחלל
רק לאחרונה כתבתי על הזנבן, הציפור היחידה בארצנו שחיה חיים שיתופיים במסגרת "סוציאליסטית" מאורגנת, והשתעשעתי במחשבה על נפלאות השפה שלנו, שמאפשרת להחליף אות אחת בלבד בשמה של הציפור וכבר מתהפכת התמונה תכלית שינוי.
וכך, אם נחליף את ה- נ' של 'זנבן' באות ה' נקבל – 'זהבן', ובמקום ציפור אפורת מראה כצבע מרבית אדמות המדבר, נקבל ציפור ססגונית, אחת מהיפות ושובות העין שניתן לראות בישראל.
תצפיות מכל רחבי הארץ, ממטולה בצפון ועד אילת בדרום, מדווחות על הימצאות הזהבנים בעונות הנדידה של הסתיו והאביב, אך כדאי לדעת כי מי שאינו צפר יתקשה לראותם, משום שכשם שציפור זו בולטת בצבעיה המרהיבים כך היא מיטיבה להסתתר ולהסתיר את עצמה מעין רואה.
אז מי זה בעל העוף הזה ששמו העברי המלא הוא "הזהבן המחלל" ?
צבעים מרשימים
הזהבן היא ציפור שיר בגודל לא קטן, כגודלו של שחרור או זרזיר. אורכה של הציפור בין 22-25 ס"מ, מוטת כנפיה כ- 45 ס"מ, ומשקלה 75-100 גרם.
כמקובל בטבע, הזהבן הזכר מרשים בצבעיו, שעל הבולט בהם הוא גם קרוי. מרבית גופו וגחונו צבועים בצבע צהוב עז ועשיר ואילו, כנפיו וזנבו שחורים מלבד כתמים צהובים בשניהם. פס אדום בולט מצוי בקשתית העין וגם המקור הגדול למדי צבוע בצבע אדמדם.
צבעי הנקבה דהויים יותר, מרבית הגוף בצבע ירקרק-צהבהב, הגחון – לבן מקווקו בפסים שחורים-אפרפרים והכתם הצהוב בכנפה קטן יותר.
את השם העברי "זהבן מחלל" העניק הזואולוג ישראל אהרוני, שם המשלב בין צבעיו היפים ושירתו הנעימה. ואכן, אמנם הזהבן מעדיף להסתתר בין צמרות העצים אך שירתו היא מיוחדת במינה ונשמעת לאוזן כנגינת חלילית. בעונת הנדידה ניתן לשמוע את השירה הנעימה הזו בחורשות של קיבוצי העמק, לאורך הירדן ובעמק החולה.
שיר הקינון
בעולם ידועים כיום 32 מיני זהבנים שונים, רובם הגדול מינים טרופיים וסובטרופיים המצויים בעיקר באסיה ובאפריקה. לארצנו מגיע מין אחד בלבד, אשר עושה את הקיץ בעיקר במרכז ובדרום אירופה וברצועה המקבילה באסיה. את עונת החורף הם יעשו ממרכז אפריקה באזור קו המשווה ודרומה – עד לקצה היבשת בדרום אפריקה.
כאמור, בארצנו יחלפו הזהבנים פעמיים בשנה, לעיתים כיחידים אבל במרבית המקרים בקבוצות קטנות של 2-20 פרטים. את הדרך לארצות החום באפריקה הם יעשו במהלך חודש אוגוסט, כאשר הנקבות והצעירים מקדימים את הזכרים בכעשרה ימים. את הדרך צפונה, הם יעשו בסוף האביב, ואז יקדימו הזכרים את הנקבות בעשרה ימים.
יש היגיון בנטיית הזכרים להקדים את מסעם צפונה, משום ששם מתחיל הקינון ועל הזכר להשתלט על נחלה שבה יקים את משפחתו. לאחר שהצליח להשתלט על תחום המחייה שלו, הזכר נותן קולו בשיר, שניתן לדמות אותו למעין הכרזה בפני הנקבה המיועדת: הנה כבשתי לנו נחלה, גירשתי את כול משיגי הגבול, והרי את מוזמנת כדי לממש את ייעודנו בהקמת הדור הבא.
הנקבה הבנאית
עם הצטרפות הנקבה לזכר והפיכתם לזוג, תתחיל הנקבה, והיא בלבד, במלאכת בניין הקן.
הקן של הזהבן מוקם בבסיס מפגש של צמד ענפים ברומו של עץ ונראה כסלסלה שקוטרה עד כ-20 ס"מ.
הנקבה משתמשת לבנייתו בחומרי בנייה הכוללים: זרדים, עלים, ענפים, חוטים (בעיקר חוטי צמר, גזרי נייר ואף חלקי פלסטיק או ניילון. את הסלסלה היא מרפדת בעשבים רכים, בנוצות קטנות, באניצי כותנה, קורי עכביש, חלקי פרווה וצמר.
לרוב תטיל הנקבה בקן 3-5 ביצים ובדגירה ישתתפו שני בני הזוג, אם כי הנקבה תתמיד בכך יותר. עם עזיבת הגוזלים את הקן, לאחר צימוח נוצותיהם, ימשיכו ההורים לטפל בהם, ולמסע דרומה יתלוו הצעירים לאימותיהם.
פירות יער וצוף
כאמור, הזהבן הוא בעל כנף חשדן וזהיר המעדיף את הצמרות הגבוהות של עצים רמים, רחבי עלים ביערות ובחורשות שם ימצא לעצמו מסתור. לקרקע הוא יורד רק לעיתים רחוקות וכל רחש חשוד מבריח אותו מיד להתעופף מעלה להיבלע בין הענפים של צמרת ראש העץ.
במהלך טיפוח התא המשפחתי הזהבנים חיים ביחידות ובזוגות ביערות ובחורשות של העצים רחבי העלים. לעיתים, בחיפושם אחר מזון, הם עשויים להתקבץ בקבוצות קטנות שייתכן שיכללו מספר מינים של זהבנים. כך גם בעונת הנדידה, אז מגלים הזהבנים פן יותר חברותי וניתן לראותם גם בקבוצות קטנות.
כמי שמעדיפים צמרות עצים ושטחי יער, הזהבנים ניזונים לרוב מפירות יער ולצידם גם חסרי חוליות קטנים. לתפריט זה יתווספו גם צוף פרחים, זרעונים, ולעיתים נדירות יותר גם לטאות ויונקים קטנים, ישנם מקרים שבהם הזהבן, בדומה לעורבני, לא יהסס גם לחמוס מקנים של בעלי עוף אחרים ביצים וגוזלים קטנים.
קינון בצפון
במהלך חודש מאי חולפים בארצנו אלפי זהבנים, העושים את דרכם צפונה. מסלול התעופה שלהם כולל את מלוא רוחבה של הארץ, למין השבר הסורי-אפריקאי ועד לשפלת החוף.
מנהל התחום של הטבע העירוני בחברה להגנת הטבע, עמיר בלבן, מדווח על מספר מקרים בודדים שבהם זוגות זהבנים בחרו להקים את התא המשפחתי שלהם בארצנו. ב-1983 דיווחה תצפית ראשונה על שני זוגות שדגרו סביב אגמון החולה ובשנת 2015 כבר נצפו זוגות אחדים שדגרו באזור שבין עמק המעיינות לבין עמק החולה.
נוכחות מקומית
האם נוכל לגלות זהבנים בתחומי מטה יהודה? ובכן, רק לפני שנה תפסו הצפרים של התחנה לטיבוע ציפורים בירושלים זהבן זכר שכוחו תש. הוא טופל בבית החולים לחיות בספרי שברמת גן, ושוחרר לטבע להמשך מסעו משמורת הצבאים שבירושלים.
מתצפיות שערכתי על הנחליאלי הצהוב שחור הראש, אשר קבוצות קטנות שלו מתגלות מדי כמה שנים באגני המים שלאורך נחל שורק, אני יכול להניח שגם את הזהבן יפה המראה נוכל לראות מדי פעם, כשהוא מזמר כחליל מראשי העצים רמי הקומה ורחבי העלים במטעי הפקאנים, או מראשי העצים שביערות הקרן הקיימת.
ומי מכם הקוראים, אשר ייתקל בציפור המרהיבה הזאת, מוזמן ואף מתבקש לדווח לי על כך.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?