טחינה איכותית ובריאה ללא תוספת מלח

לא כל סוגי הטחינה הגולמית זהים מבחינת האיכות והערכים התזונתיים. אחד ההבדלים הבולטים הוא תוספת המלח. אז כיצד בוחרים את הטחינה הנכונה?

טחינה היא מאכל בריא ואיכותי המבוסס על זירעוני שומשום העוברים תהליך של טחינה ליצירת ממרח בעל טעם וריח אופייני, עשיר ביתרונות תזונתיים. כאשר הטחינה טבעית היא נחשבת למאכל בריא מאוד, כיוון שהיא עשירה בסידן, ברזל, חומצות שומן חיוניות, סיבים תזונתיים ודלה בנתרן. טחינה טבעית היא תוספת נהדרת לכל ארוחה ויכולה להשתלב כסלט בפני עצמו שכיף לנגב עם פיתה או כרוטב לסלט ירקות, כרוטב/תיבול לבשר ואפילו משתלבת בהרבה מאד סוגים של קינוחים.

המלח נמצא במזונות מתועשים ומעובדים רבים. צריכה רבה שלו, עלולה לעלות את הסיכון הבריאותי למחלות רבות. כאשר מדברים על תוספת מלח, מתכוונים לתוספת מינרל ה"נתרן" למזון, הנחשב כיום לאחד מרכיבי המזון שמנסים להפחית בתפריט היומי.

כיום ישנה קריאה גורפת כלל עולמית להפחית צריכת מזונות עשירים בנתרן ומזון מעובד. לפי הנחיות ארגוני הבריאות הגדולים בעולם, כמות הנתרן המומלצת ביום היא עד 2300 מ"ג בתזונה של מבוגר בריא ועד 1500 מ"ג ביום למבוגר שאינו בריא. המצב כיום בתזונה המערבית, הוא שכמות הנתרן היומית מגיעה לאלפי מ"ג ביום, עד אפילו לכמות של 10,000 מ"ג (!).

משפר טעם

במקרים רבים בתעשיית המזון מלח נחשב ל"משפר טעם". כאשר מוסיפים מלח למוצרי מזון שונים התחושה היא שיש הבלטה של הטעמים. טחינה עם תוספת מלח תהיה בעלת טעמים חזקים יותר, אך לא בהכרח טחינה בריאה יותר.

ארגוני הבריאות העולמיים כיום קוראים לציבור הרחב לבחור נכון ולהעדיף מוצרי מזון דלי נתרן. מזון "דל נתרן" מוגדר כמזון המכיל פחות מ- 100 מ"ג נתרן עבור ל- 100 גרם מוצר מזון. כאשר מייצרים את הטחינה מזירעוני השומשום, ללא כל תוספת חיצונית, כמות הנתרן תהיה כ-10 מ"ג ל-100 גרם, כיוון שזו הכמות שישנה בזירעוני השומשום.

תקן חדש

המצב הנוכחי הוא שהחוק אינו דורש לרשום תוספת של מלח לטחינה, כל עוד כמות המלח במוצר כולו לא עברה 0.5%. כלומר, עד כמות זו החברות המסחריות יכולות להוסיף מלח לטחינה מבלי לציין את התוספת ברשימת המרכיבים.

עם זאת, לפי התקן החדש העתיד להיכנס לתוקף בקרוב, חובה יהיה לציין תוספת מלח ללא קשר לכמות שהוסיפו. התיקון בחוק אף יציין בצורה ברורה מאד האם מותר לקרוא לטחינה שלכם "טבעית". כלומר, במידה והוסיפו איזושהי תוספת למוצר המקור, הוא כבר לא יוכל להיחשב ל"טבעי" ואסור לרשום זאת על האריזה. מכאן שכל תוספת לטחינה שמקורה איננו בזירעוני השומשום עצמם, תוביל לכך שהמוצר לא יוכל יותר להיות מוגדר כ"טבעי".

זיהוי קל

כדי לבחון האם הוסיפו מלח לטחינה יש שלוש דרכים לבדוק את המוצר:

רשימת המרכיבים: כל המרכיבים שנכנסים למוצר המזון חייבים להיות רשומים ברשימת המרכיבים על גבי המוצר. במידה וזיהיתם את המילה "מלח" ברשימת המרכיבים סימן שהוסיפו מלח לטחינה.

רישום בולט על גבי האריזה: חברה מסחרית שאיננה מוסיפה מלח למוצריה, בדרך כלל תרשום זאת בצורה מפורשת על גבי האריזה במקום בולט.

כמות הנתרן ל-100 גרם: כאמור, ב- 100 גרם שומשום טבעי יש כ-10 גרם נתרן. זו הכמות שנצפה למוצא בתווית המזון של הטחינה הגולמית. כל מספר שיהיה גדול מעל 10 מ"ג יעיד על תוספת מלח בצורה זו או אחרת למוצר והוא כבר לא יוכל להיחשב "טבעי".

כאשר אתם באמצע הקניות וצריכים כלל אחד פשוט ומהרי כדי לזהות טחינה גולמית טבעית ללא תוספת מלח, בדקו את כמות הנתרן בתווית המזון. אם הערך הוא כ- 10 מ"ג ומטה, אתם יכולים להיות בטוחים שמצאתם את מבוקשכם. לדוגמה, הטחינות של חברת "אחוה": טחינה גולמית, טחינה גולמית מלאה וטחינה חצי-חצי. שלושת הטחינות הללו מכילות 9-10 מ"ג נתרן ל-100 גרם.

יעל דרור, דיאטנית קלינית ופיזיולוגית (M.Sc)

יועצת מקצועית לחברת "אחוה"