טען כי חברה לשיווק טלפונים סלולאריים "עוקצת" את הסוכנים שלה - וישלם פיצויים בהיקף 70 אלף שקלים

סוכן שעסק בשיווק מכשירי טלפון סלולרי והפיץ טענות כנגד בעלים של חברה לשיווק טלפון סולארי, הפועלת באזור בית שמש, על כך שהוא נוהג ל"עקוץ" את הסוכנים העובדים עבורו ו"לגנוב מהם" הורשע בהפצת לשון הרע וישלם פיצוי והוצאות בהיקף של 70 אלף שקל.

בכתב התביעה שנדון בבית המשפט השלום בבית שמש, טענה חברת ע.ד.א.ל. תקשורת סלולרית בע"מ כי היא משווק מורשה של מכשירים סלולריים בחברת פלאפון. לטענתה, סוכן שעבד אצל קבלן משנה שלה, ניסן חודרה, הפיץ במהלך חודש יוני 2012 הודעת בלוג ברשת האינטרנט ובה דברי בלע והשמצה כלפיה.

החברה הציגה בפני בית המשפט את נוסח ההודעה שהפיץ הסוכן: "עוקצן בשירות פלאפון - דוד דמרי גונב את משכורות העובדים. הבלוג הנ"ל בא להזהיר את הציבור מעוקצן סידרתי משווק ברשת פלאפון שיושב בבית שמש בע.ד.א.ל תקשורת באזור תעשייה נוחם...חחח בושה וחרפה - לא עולה למשווק אגורה שחוקה כל הקורס הזה אבל מר דודו דמרי נוהג לגנוב מהסוכנים שלו שעוזבים את העבודה אחרי חודשיים או שלוש...אם אתה סוכן חדש והגעת למשווק של פלאפון שניראה כך: (תמונה) תברח כל עוד נפשך בך - כי מדובר בנוכל גנב ועוקצן סדרתי".

לטענת התובעת, הפרסום האמור פגע בה באופן חמור, שכן הנתבע אשר מעולם לא הועסק על-ידה, מייחס לה מעשים חמורים, לפיהם כביכול, היא מנצלת סוכני שיווק, פוגעת בשכרם ובתנאי העסקתם, ומחייבת סוכנים חדשים בעלות קורס ההכשרה ככל שהם מסיימים את עבודתם לפני פרק הזמן המינמלי שנקבע בחוזה.

לאחר הפרסום האמור, פנתה החברה לחודרה וביקשה שיסיר אותו. לטענתה, חרף הבטחותיו, הפרסום לא הוסר. חמור מזה, ביום 5.12.2013 הנתבע פרסם את תוכן ההודעה האמורה, פעם נוספת, באמצעות קישור (לינק), בדף הבית של חברת הסלולר באתר הפייסבוק שלה. שוב פנה בעל החברה, עדיאל דמרי לנתבע ודרש ממנו להסיר את הפרסום, והפעם הפרסום אכן הוסר. עם זאת, חודרה טען כי אינו יכול להסיר את הפרסום הראשון.

חודרה הכחיש בכתב ההגנה שלו את כל טענות התובעת בדבר פרסום לשון הרע או ביצוע כל עוולה אחרת. וטען: “...לא פירסמתי דבר וכל הנאמר בכתב התביעה הינה עלילת שווא ואפילו התמונה שצורפה לכתב התביעה אינה שלי ואין כל דמיון לפניי".

השופט מוחמד חאג' יחיא מבית המשפט השלום בבית שמש קיבל באופן חלקי את טענות התובעת. לדבריו, “הוכח, זאת כעולה מדברי הנתבע עצמו, כי תוכן הבלוג פורסם על-ידו בדף הפייסבוק שלו ואחד ממכריו העביר את הפרסום לבלוג”.

השופט הוסיף וקבע כי "למקרא תוכן ההודעות, ניתן להתרשם שהן מבקשות לייחס אשם חמור הן למר דודו דמרי - שהוא מנהל קבלן המשנה - והן לתובעת תוך אזכור שמה במפורש, זאת ללא כל אבחנה ביניהם...מהלשון הפשוטה והנהירה של מלל ההודעות, נראה שהן נועדו להזהיר ולהרתיע את הציבור בכלל, ובפרט, כל מי שחפץ להיות סוכן שיווק למכשירי סלולר, מלהיות מועסק אצל המוזכרים בהודעה נוכח התנהגותם הפוגענית כביכול”.

"ייחוס תכונות העוקץ, הנוכלות ומעשה הגניבה, בין לאדם כמעביד ובין לחבר בני אדם כמעביד, יש באלה בין השאר, כדי להשפילו בעיני הבריות, לבזות אותו ובעיקר לפגוע בשמו הטוב או במוניטין העסקי שלו (בהתאמה). כתוצאה מכך, יש באמור גם כדי לפגוע בפרנסתו ובעסקו של מושא ההודעה”, קבע השופט.

השופט דחה את טענותיו של חודרה וקבע, כי לאחר שהוכח כי הוא זה שעמד מאחורי ההפצה של ההודעה השנייה, "בנסיבות אלו, בעשותו כן, בפועל, הפיץ הנתבע את תוכן ההודעה הראשונה, ומכאן משנקבע כי תוכן ההודעה הראשונה הוא לשון הרע, ניתן לראות בנתבע כמפיץ לשון הרע".

השופט הוסיף וקבע כי על יסוד האמור, נקבע בזאת כי "הנתבע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את אמיתות הפרסום”.

השופט קיבל את התביעה באופן חלקי וקבע כי חודרה ישלם לתובעת סך של 60,000 שקל, יישא בהוצאות משפט בסך כולל של 2,500 שקל וכן בשכר טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ כדין, בסך כולל של 7,500 שקל, וחייב אותו לפרסם בדף הפייסבוק שלו את פסק הדין דנן ואת תוצאתו בתוך 30 יום.