יוסף ואחיו

סיפור הכתרתו של יוסי משה למועמד לראשות המועצה ושלילת הסמכויות שלו בעקבות כך על ידי ויזל מבטאים יותר מכל את התפוררותו של הגוף הארכאי הקרוי "תנועת המושבים"

הסיפור המקראי מספר על האופן שבו השליכו אחיו של יוסף את אחיהם לבור, הותירו אותו במדבר ולאחר מכן מכרו אותו לנוודים. אם לא נתעלם מהעובדה שרוב עם ישראל יצא מחלציהם של מי שהקנאה, החמדנות והרשעות הביאו אותם למעשה פשע כה חמור הרי אין להתפלא שדבר לא השתנה מזה למעלה משלושת אלפים שנה. במיוחד כשמדובר בעסקנים של תנועת המושבים במליאת המועצה האזורית מטה יהודה.

תולדות המועצה האזורית מטה יהודה מלאים באינטריגות, תככים ושימוש אדוק ועקבי בשיטת "שמור לי ואשמור לך". חברי המליאה יודעים כי גישה עניינית היא נושא שרק לעתים נדירות היווה גורם משמעותי לקבלת החלטות במליאה. במיוחד ככל שהדבר קשור באנשי תנועת המושבים.

מאז ימי העלייה על הקרקע בשנות ה-50 למדו אנשי המושבים במטה יהודה את שיטות מפא"י ההיסטורית. עקרונות השיטה היו פשוטים למדי. העמיסו אותם על משאיות, הורידו אותם בנקודת קרקע שכוחת אל ואמרו להם שהם משתייכים לתנועת המושבים. שנים של כוחנות מפא"יניקית השרישו את המושג "תנועת המושבים", עד כי איש לא זוכר מה הרקע האידיאולוגי שהוא נושא עמו.

באין עמוד שדרה אידיאולוגי המשותף לכל חברי תא תנועת המושבים במטה יהודה, כל שנותר הוא גוף ריק מתוכן. האמת היא שתנועת המושבים כגוף פוליטי מאורגן וממוסד אינה קיימת כלל. בחלק מהמושבים שנציגיהם משתתפים בפורום הקרוי תנועת המושבים, לא יודעים חברי המושב שהם משתייכים לתנועה. אולם הדבר אינו מפריע לעסקני המושבים לנופף בכותרת "תנועת המושבים" בכל עת שנוחה להם. עת כזו מזדמנת בדרך כלל שמדובר בהתארגנות שמבצע מן דהוא עבור קבלת תמיכה לתפקיד כלשהו או בעת בחירות למליאת המועצה.

כראוי לגוף שמתכנס לעתים נדירות ולצורך הפגנת תמיכה במועמד כזה או אחר, אין בתא תנועת המושבים במטה יהודה נהלים מסודרים ומוסכמים על האופן שבו מתקבלות החלטות. אין גם כל גוף שמקפיד שהחלטות מעין אלה יבוצעו הלכה למעשה. בפועל, מדי פעם מתכנסים כמה נציגי מושבים מהמליאה, מקבלים החלטה כזו או אחרת, ומודיעים כי זו החלטה של תנועת המושבים. מעטים לוקחים את ההחלטות הללו ברצינות.

ללא כללי משחק שכולם מקפידים לשמור עליהם התבססה בתוך תנועת המושבים אווירה של חשדנות ואי אמון. כללי הפוליטיקה הרגילים, המבוססים על כללי הלחימה האווירית הידועים בשם עמית-טורף, השתכללו בתוך התא הקטן במטה יהודה. לפי הכללים הנהוגים היום בין עשרים הנציגים של תנועת המושבים גם עמית יכול להיות טורף. במלים אחרות, בתוך התא של תנועת המושבים האינטריגות הקטנות והשאפתנות האישית מבטלות כל שריד של אמון איש ברעהו. כך, מסתכמת יכולתה של הקבוצה הזו לעמוד כאיש אחד מאחרי החלטותיה באפס אחד גדול.

מאז אפריל האחרון, כאשר גילו חברי המליאה בתיבות הדואר שלהם את ברכת החג והכרזת המועמדות לראשות המועצה של מועמד הליכוד, יוסף (ירמי) ירמיהו מצור הדסה, עסוקים חברי המליאה בנושא הבחירות. הכרזת המועמדות של ירמי הייתה כמו הטלת אבן לשלולית. הגלים שהיא העלתה החלו להכות בכל רחבי המועצה. זמן קצר לאחר מכן הטיל ראש המועצה, מאיר ויזל, פצצה נוספת. הוא הודיע כי הוא מתכונן להתמודד שוב לקדנציה נוספת.

הכרזתו של ויזל הכתה בתדהמה את סגניו, משום שבבחירות הקודמות הבטיח ויזל כי הקדנציה הנוכחית היא האחרונה שלו. במועד הבחירות הקרובות שנקבע לאפריל 2004 יסיים ויזל למעלה מעשר שנות כהונה כראש המועצה האזורית, מהן הוא מכהן שתי קדנציות רצופות לאחר שנבחר ברוב קולות גדול. עתה חשבו סגניו, הגיע הזמן שלו לפנות את המקום למישהו אחר.

ויזל טרף את הקלפים. כל מי שראה עצמו מתמודד על ראשות המועצה החל לשקול את צעדיו ולעיין בלוח השנה. אמנם נותרו למעלה כשנתיים עד למועד הבחירות, אבל הפעילות האינטנסיבית של ירמי ביישובי המועצה גרמה למועמדים נדודי שינה. אחד מהם, יוסי משה, לא עמד בלחץ, והחליט לקדם את מהלך המועמדות שלו צעד אחד קדימה, לעמדה בולטת יותר.

קשה לייחס למשה תמימות פוליטית. מזה 14 שנה, מאז נבחר לראשות ועד מושב זכריה, הוא מעורב עמוקות בפוליטיקה של מליאת המועצה האזורית. משה לא הסתיר מעולם את השאפתנות שלו ולטש עיניים בקביעות למשרות ניהול במועצה. אחד המבחנים העיקריים למי שרוצה משרה ביצועית המועצה הוא הצעקנות שלו בישיבות המליאה. ככל שאתה צועק ומתבלט יותר, ככל שאתה מהווה "קוץ" גדול יותר בישבנו של ראש המועצה, כך ברור לכולם שאתה ניתן ל"רכישה" על ידי משרה זו או אחרת.

בשנים 95'-96' היה משה ראש וראשון למבקרים החריפים של ויזל. בישיבות המליאה הוא לא הניח לנושאים מסוימים, צעק, התווכח ודרש לקבל החלטות מנוגדות לאלה שהציע ראש המועצה. בכמה הזדמנויות אף עקץ אותו ויזל בבוטות הגלויה האופיינית לו, על כך שהתנהגותו נובעת מרצונו לזכות בתפקיד סגן ראש המועצה. משה מעולם לא הכחיש.

ההזדמנות לזכות בתפקיד ביצועי נפלה לידיו של משה עם תום הבחירות לראשות המועצה בשנת 99'. שני המועמדים של תנועת המושבים לתפקיד סגן ראש המועצה, מיכאל ביטון ממושב לוזית ויגאל אבדר ממושב אורה נפסלו חד משמעית על ידי ויזל. למוד ניסיון מהקדנציה הקודמת שבה כיהנו השניים, ביטון כסגן וממונה על נושא איכות הסביבה ואבדר כסגן וממונה על נושא הפיתוח, מאס בהם ויזל. ויזל מעריך ביצועיזם צייתני ומעולם לא הסתיר את ביקורתו על השניים. בכמה הזדמנויות הוא העיר על התנהלותו המגושמת האיטית והנהנתנית של ביטון בעוד אבדר מקדיש זמן רב מדי לתככנות פוליטית והניהול שלו רשלני.

תנועת המושבים ההמומה מנחישותו של ויזל, הייתה כמרקחה. לא עלה על דעתם של חברי התנועה שלא לקחת חלק במנעמי השלטון ולהפקיר אותו בידי שאר חברי המליאה, קרי אגודת המושבים של הליכוד, אנשי הקיבוצים, הישובים הערביים והיישובים הקהילתיים. במהלך המשא ומתן עם ויזל התגלתה חולשתה של תנועת המושבים במלוא מערומיה.

ויזל התנה את צירופה של תנועתה מושבים לקואליציה שבראשותו בכך שהוא עצמו יבחר את סגניו מבין חברי התנועה. ההתניה של ויזל איננה אופיינית כלל להתנהלות פוליטית שגרתית. בדרך כלל מקובל שתנועה פוליטית בוחרת את נציגיה לתפקידים הביצועיים ואלה מנהלים משא ומתן ישירות או באמצעות מתווכים עם הזוכה בבחירות על תנאי הצטרפותם.

בתגובה פנו חברי התנועה לבית המשפט והוציאו צו האוסר על ויזל למנות אנשים אחרים לתפקיד הסגן. ויזל לא נכנע ובתיווכו של ידידו, שמוליק שמש, הגיע לפשרה הרצויה לו. תנועת המושבים התקפלה והחליטה שלא להקפיד על כללי המשא והמתן הפוליטי.

חברי התנועה דנו שוב בהצעתו של ויזל והחליטו, באופן מאוד לא מפתיע להיכנע לתכתיב. בתמורה לנכונותם של ביטון ואבדר לבלוע את כבודם הפגוע זכה הראשון להבטחה מחברי התנועה כי ימונה למזכיר אגודת המים האזורית והשני לשריון בתפקידו כיו"ר אגודת הפלחה. על רקע זה ניתן גם להבין את הסלחנות המדהימה בה מתקבלים מעשיהם של השניים בתפקידיהם. הנהנתנות, הבזבזנות והזלזול המופגן של ביטון בפרשת רכישת מכונית הפאר לעצמו ועומק החובות העצום שהותיר אחריו אבדר.

ויזל בחר לעצמו מביניהם שני סגנים, האחד, מוטי אלאב ממסילת ציון, היה ידוע כבעל יכולת ביצועית וכמי שמרוחק מתככנות פוליטית. לגבי המועמד השני, חיפש ויזל מישהו עם תכונות דומות לאלה של אלאב. הבחירה ביוסי משה, הייתה בגדר של הרע במיעוטו. ראשית עמדה לזכותו של משה כהונתו רבת השנים כבכיר ברשות שמורות הטבע. שנית, בהכנסתו של משה לתפקיד ביצועי הצליח ויזל להכות שתי ציפורים במכה אחת: לנטרל אופוזיציונר חריף בתוך מליאת המועצה ולהכניס כסגן נציג שהוא ממוצא כורדי, עניין רב חשיבות בחייה הפוליטיים של מליאת המועצה כפי שעוד נראה בהמשך.

אלאב ומשה נכנסו לתפקידיהם ואף ביצעו אותם במהלך השלוש השנים האחרונות ביעילות יחסית. מה שהוכיח כי חוש הריח המקצועי של ויזל אינו כה גרוע כפי שנוטים לעתים לחשוב. אולם המשקעים הקשים שנותרו מאופן בחירתם פוררו לרסיסים את תנועת המושבים והותירו גוף מסוכסך ומפולג, חסר חשיבות פוליטית אמיתית. שני המועמדים של התנועה, ביטון ואבדר, שנותרו מבוישים מאחור, לא שכחו את שעוללו להם חבריהם וחיכו להזדמנות מתאימה, על פי רוח הפתגם הבדואי הידוע "הנקמה טעימה יותר כשאוכלים אותה קרה".

עת הנקמה הגיעה לפני כחצי שנה עם רצונו של משה להיבחר כמועמד תנועת המושבים לתפקיד ראש המועצה. משה שהיה עסוק במהלך השנתיים שקדמו לכך בתפקידו כסגן לפיתוח, שכח כנראה את האירועים שהביאו אותו לתפקיד. בנוסף הוא היה נתון בלחץ כבד מעלייתו המפתיעה של המועמד החדש, ירמי, ומהפופולאריות הרבה לה הוא זוכה. רק כך ניתן להסביר את קהות החושים שבה ניהל משה את צעדיו ואת נכונותו להאמין להבטחות חסרות הכיסוי של מי שמכונים "חבריו" בתנועת המושבים.

משה בירר את נושא המועמדות שלו עם חבריו לסיעה ואלה מיהרו להצהיר כי יתמכו במועמדות שלו לאורך כל הדרך. לצורך בחירתו כמועמד התנועה יזם משה יחד עם מזכיר התנועה, משה חדד מצלפון, כנס של תנועת המושבים שהתקיים במושב אשתאול בחודש יוני.

הכנס אינו דבר שגרתי. כזכור, גוף מפורר ומסוכסך כתנועת המושבים אינו מרבה לקיים כנסים סדירים. מטרת הכנס באשתאול הייתה להחליט האם התנועה שמה בראשה מועמד לראשות המועצה כנגד ויזל. אולם, לכולם היה ברור כי יוסי משה הוא היחידי שהציג בינתיים את מועמדותו. שמו של מוטי אלאב כמועמד נוסף הועלה בלחישה, אך האפשרות הזו נדחתה מיד על ידי אלאב. האחרון לא מסתיר את ביקורתו החריפה על הליך הבחירה של משה ואת הזלזול המופגן שהוא רוכש להתנהלותו של תא תנועת המושבים במועצה.

לכנס זה הוזמנו והגיעו כל נציגי עשרים המושבים החברים במליאה יחד עם ראשי הועדים. ההחלטה להעמיד מועמד מול ויזל התקבלה ברוב קולות מוחץ. רק שלושה מושבים סירבו לתמוך בה: עמינדב, בית נקופה ומסילת ציון.

הכנס נתן למשה תחושה שחברי תנועת המושבים יעמדו מאחריו באש ובמים. "הבנתי שמאחורי עומדת תנועה שלמה בתוכה יש לי רוב מוחץ". הוא המתין בסבלנות עד שפקע המועד הרשמי שבו ניתן היה להציג מועמדות מטעם תנועת המושבים. המועד עבר ומשה נותר מועמד יחידי. המשמעות הייתה ברורה – מעתה יוסי משה הוא המועמד הרשמי של תנועת המושבים לראשות המועצה.

ויזל לא המתין זמן רב. מיד עם פקיעת מועד ההרשמה הוא קרא את יוסי משה למשרדו והזהיר אותו מפני הכרזת המועמדות הרשמית שלו לראשות המועצה. ויזל, שונא התמודדויות ידוע, נימק את האזהרה בכך שהמועד לבחירות רחוק מדי והוא אינו רואה אפשרות שסגן המתמודד מולו יתפקד תחתיו במשך השנתיים שעוד נותרו לבחירות. "לא אמנע ממך להתמודד מולי אבל רק אם יהיה זה בפרק זמן סביר לפני הבחירות", אמר ויזל למשה. ויזל ציין שזמן סביר הוא בגדר שלושה חודשים לפני הבחירות, יום אחד לא יותר מזה. ויזל גם לא היסס לנופף מול משה בסמכות המוקנית לו על פי החוק ובה הוא יכול לשלול ממשה את סמכויותיו ולהותירו בתפקיד סגן ריק מתוכן וממשכורת.

משה התעלם מהאזהרות. בשיחה עם "בקיצור" אמר משה: "גם אם אצטרך לעבוד כסגן ללא שכר אינני נרתע מזה". אולם משה התעלם גם מאיתותי האזהרה ששוגרו לעברו על ידי חלק מחברי תנועת המושבים. איתותים כללו אזהרה כי מועמדותו לראשות המועצה היא כלי להשגת דרישותיהם של חלק מחברי התנועה ותו לא. ברגע שויזל ייענה לדרישותיהם הם ישליכו אותו, בדומה שאחיו של יוסף השליכוהו לבור. נציג עמינדב, שמעון קינן, הגדיר את המעשה בדימויים מעט יותר אקטואליים, "כאן יהיה קבר יוסף, הם ינטשו אותו למותו הפוליטי כפי שצה"ל נטש את החייל מדחאת יוסוף ז"ל בשכם".

השמועות על השיחות הקשות שניהל ויזל עם משה בעקבות החלטתו של האחרון להתמודד על ראשות המועצה האזורית הוכחשו על ידי ויזל. בשיחה שניהל עם "בקיצור" לפני כחודשיים מזער ויזל את השמועות וטען כי כל השיחות שלו עם סגניו אינן לפרסום. אולם מקורות המקורבים ללשכתו של ויזל חזרו וטענו כי במידה ומשה לא יסיר את מועמדותו, יפעיל ויזל את הסמכות המוקנית לו בחוק וייטול ממנו את סמכויותיו. המקורות הוסיפו כ זה יהיה בבחינת צעד ראשון, בשלב הבא יפעיל ויזל את כל כובד משקלו כדי להדיח את משה גם מתפקידו כסגן ראש המועצה.

כאמור, משה לא שעה לאזהרות. הוא חש שהתזמון המתבקש להצגת מועמדותו מתקרב והחליט לפעול. המועד המתאים ביותר נראה לו ראש השנה המתקרב. לפני כחודש וחצי יזם משה טקס מפואר בבריכה של מסילת ציון. בנימוק של טקס הרמת כוסית לרגל השנה החדשה, הזמין משה לטקס את שר החקלאות, שלום שמחון, הפטרון הרשמי של תנועת המושבים. לטקס הוזמן גם ראש המועצה האזורית מטה יהודה, מאיר ויזל.

הטקס ההמוני והמיקום, בבריכת אירועים, הבהירו לויזל כי לא מדובר בהרמת כוסית תמימה. בירור קצר עם נאמניו בתוך תנועת המושבים העלה כי מדובר באמבוש פוליטי. משה וחדד תכננו להכריז במהלך הרמת הכוסית על מועמדותו הרשמית של משה לכהונת ראש המועצה האזורית מטעם תנועת המושבים. את נוכחותו של שמחון במקום ביקשו לנצל לקבלת ברכה רשמית למועמדות. כמו שיעקב ניצל את עיוורונו של יצחק כדי לקבל את ברכתו כך קיווה משה לנצל את עיוורונו הפוליטי של שמחון ולזכות בברכת דרך בעלת חשיבות פוליטית עצומה.

שמחון שהתכונן להגיע לטקס הרמת כוסית תמים לא ידע על כוונותיהם של חדד ומשה. הוא אישר את בואו, בין השאר משום שהוא עצמו נמצא במהלך לבחירתו במסגרת תנועת העבודה, וגוש פעילים חשוב שלו נמצא במטה יהודה. כאשר נודע לו על כוונותיהם של חדד ומשה זעם שמחון. כל המהלך נראה לו מוקדם מדי, ובמיוחד כאשר היה לו ברור כי מנצלים את הלחץ של הימים האחרונים לפני תום מועד ההתפקדות למפלגת העבודה כדי לסחוט ממנו ברכת דרך למשה. שמחון גם חשש (ובצדק) שברכתו למשה תסבך אותו בסכסוכים עם גורמים אחרים בתוך תנועת המושבים, ותפגע בהתפקדות החשובה לו כל כך.

כך הגיע שמחון לטקס. בבריכה במסילת ציון נכחו עשרות רבות של מוזמנים. אולם בלטו בהיעדרותם נציגיהם של שמונה יישובים מתנועת המושבים. כלומר, כמחצית מתנועת המושבים לא הגיעה לטקס הרשמי של הרמת הכוסית וההכרזה על המועמד שלה לראשות המועצה. שמחון אמר מה שאמר, והדעות חלוקות אם הוא בירך במפורש את משה או שמא רק ציין במסגרת ברכתו לשנה החדשה את מועמדותו. על כל מקרה למרות תשומת הלב שמשכה ברכתו או אי ברכתו של שמחון עיקר החשיבות הייתה באופן המהיר שבו בתוך חודשיים בלבד ממועד ההכרזה הגורפת על כך שתנועת המושבים מתמודדת התפוררה התמיכה במשה במחצית. הנוכחות החלקית של חברי התנועה בטקס הוכיחה שוב כי חלק נכבד מחברי התנועה רואים בריצתו של משה תרגיל שנועד להשיג מטרות אחרות לחלוטין, למשל, ללחוץ על ויזל לוותר בעניינים מסוימים.

מסתבר שויזל לא נח אל השמרים. במקביל לתכניותיהם של חדד ומשה פעל גם ויזל בתוך תנועת המושבים. ויזל ידע כי אם יבצע מספר "רכישות" הוא יוכל לנטרל גוף גדול בתוך תנועת המושבים.

כאמור, התנהלותם הפוליטית של נציגי המועצה במליאה לקוחה בחלקה מימי התנ"ך ובחלקה משנות ה-50. כך יכולים להיווצר גושים פוליטיים שהדבק היחיד המקשר ביניהם הוא הדבק העדתי.

ויזל זיהה שהגוש הנוח ביותר מבחינתו לרכישה בתוך תנועת המושבים הוא הגוש המרוקאי. ראשית, בראש הגוש עומד מיכאל ביטון, שייצר הנקמה עדיין בוער בו. שנית המהלכים לרכישת הגוש היו פשוטים יחסית וניתנים לביצוע מהיר.

ויזל החליט לבצע מהלך כפול שישביע את רצונם של המרוקאים וימוטט את עיקר התמיכה במשה. ראשית נלקח לשיחה נציג שדות מיכה, אביגדור כהן. לו הובטחו מספר דברים ביניהם גם פתרון של בעיה הקשורה לבני משפחתו, אותה לא נפרט כעת. אולם בעיקר הובטח לכהן לעכב את ההליכים הקשורים בהשתלטות של המועצה על מטמנת חרובית, (ראה ידיעה בנפרד). פעם נוספת הוכיח ויזל כי כאשר מדובר במטרותיו הפוליטיות האישיות הוא לא מהסס לחזור בו מהצהרות נחושות. כך חלף עבר המאבק ההרואי שניהל ויזל מול כהן על מטמנת חרובית וגווע בקול דממה דקה. ויזל סיכם עם כהן שהמועצה לא תפעל לסלק את מושב שדות מיכה מהמטמנה, תאפשר את המשך זרימת המזומנים מהמטמנה לכיסם של תושבי המושב (שרובם סרבני ארנונה) ואף תטמין את האשפה של כל יישובי המועצה שם בתשלום מלא וזאת עד לתום ההתנהלות המשפטית מול מינהל מקרקעי ישראל. בכך נענה ויזל לעיקרי תביעתו של כהן.

המהלך השני היה להבטיח לגוש המרוקאי משרה נכבדה במועצה. ויזל ידע על רצונו של מזכיר המועצה חיים חזן לפרוש, והחליט שהפעם הוא יוכל לקדם מישהו מתוך הגוש המרוקאי לתפקיד. לצורך כך נבחר משה דדון, איש מחלקת החינוך במועצה ואחיו של נציג מושב מטע במליאה, נפתלי דדון. הרעיון שדדון, בשר מבשרו של הגוש ייבחר למזכיר המועצה כה קסם לחברי הגוש המרוקאי עד כי לצורך כך היו מוכנים להשעות כל תמיכה במועמדותו של משה.

עם הסתלקותו מהזירה של הגוש ה"מרוקאי" כמעט והושלמה המלכודת שנטמנה למשה. כל מה שנותר לנאמניו של ויזל, בדמותם של שמואל שמש מבית נקופה ושמעון קינן מעמינדב, היה עתה להזהיר את שרידי התומכים במשה כי תמיכתם עלולה להתברר כמהלך פוליטי שגוי ומטופש, בעיקר לנוכח ההתפוררות המהירה של התנועה שמאחריו. הנציגים האזינו, הבינו והחליטו בינם לבין עצמם שטובה להם ציפור אחת ביד (יחסים תקינים עם ויזל) מאשר חלומות על חלוקת עור הדוב שעדיין לא ניצוד בידיהם של חדד ומשה. במפגש שקיימה תנועת המושבים לפני ישיבת המליאה התברר למשה כי איש מתנועת המושבים לא ייצא בגלוי כדי להגן עליו מפני ויזל. כך יכול היה ויזל להיות בטוח שנטילת הסמכויות ממשה תעבור בשקט.

ישיבת המליאה שהתקיימה ביום שלישי האחרון הייתה מלאה מפה לפה. נציגי יישובים שבקושי מראים את פרצופם במליאה טרחו ובאו. הסיבה הייתה שכולם הוזעקו למליאה על ידי ויזל. על סדר היום של המליאה הונחה הודעתו של ראש המועצה האזורית על נטילת הסמכויות מסגנו, יוסי משה, איש מושב זכריה.

את הדיון בנושא פתח ויזל. "לא יכול להיות שבחירות יתחילו שנתיים לפני הזמן", הוא טען, "אני מבין שנלחמים חודשיים-שלושה לפני הבחירות אבל לא עכשיו. הלך הירמי הזה, (יוסף ירמיהו, י.ר.) והדליק את העסק. אני לא יכול להפסיק אותו אבל אני לא מוכן שהמועצה תתפקד עכשיו כמו חודשיים לפני הבחירות".

ויזל: "המהלך מתואם עם מי שצריך להיות מתואם. עניין הסגנות של משה הוא עניינה של המליאה". במלים אלה רמז ויזל כי מאחורי גבו של משה ממשיכה להירקם המלכודת שתביא בעוד זמן קצר להדחתו מתפקיד הסגן. מקורביו של ויזל ציינו כי הוא לא יניח למצב בו סגן שלו עוסק יומם ולילה בקידום מועמדותו לראשות המועצה מתוך המועצה עצמה, ולכן זו שאלה של זמן בלבד עד שיגיע הרגע בו יודח משה גם מהסגנות.

נציג גבעת ישעיהו, דוד טרבלוס, שהוא חבר תא הליכוד במטה יהודה לא הצליח לכבוש את יצרו וצרח אל תוך חלל המליאה: "משה לא רלוונטי כמו שעראפאת לא רלוונטי". טרבלוס התכוון לכך כי מועמדותו של משה הנה שולית לעומת הפופולאריות הגואה של נציג הליכוד למועצה, ירמי, אולם קריאתו התפרשה כפגיעה אישית במשה ועל כך מיהר טרבלוס להתנצל.

ויזל המשיך וציין כי הוא ומשה נשארים ביחסים ידידותיים וחבריים ואילו נושא נטילת הסמכויות הוא רק עניין פורמאלי הקשור לחילוקי דעות ענייניים.

בדברי תשובתו אמר משה כי אכן היחסים עם ויזל נותרו חבריים. "אני חושב שראש המועצה צודק לטעמו בנטילת הסמכויות ממני, אולם אני נציג תנועת המושבים והוא פוגע בתנועה כולה. אני חשבתי שהוא ינהג באופן דמוקרטי. אני מקבל ומכבד את החלטתו ואני יכול רק להצטער על כך. זה הפסד למערכת".

נציג היישוב לי-און, עו"ד ירון גלעד, דרש להפסיק את "סחר הסוסים" המתנהל כעת מול פניהם של חברי המליאה וביקש לדעת מה יהי כעת מעמדו של משה. על כך השיב ויזל כי אינו יודע.

נציג כסלון, משה חכמון, היה היחידי שיצא להגנתו של משה. חכמון טען כי משה מייצג את כל תנועת המושבים והוא יוצא להתמודדות מול ויזל בברכת שר החקלאות.

על כך ענה ויזל: "לא מקבל את דבריך. פתח את הראש. אין לי עניין עם תנועת המושבים". בדברים אלה רמז ויזל כי נושא ההדחה של משה מתואם עם שר החקלאות.

את הרמיזות של ויזל ביטא שמעון קינן באופן מפורש יותר: "שמחון לא קבע איפה משה יהיה. הוא מברך בכל כנס. אל תערבו אותו בסוגייה זו, זאת לא עמדתו". אז קם קינן וצעק בטון מתגרה: "שיהיה גבר אחד מתנועת המושבים שיקום וייצא החוצה" דממה השתררה באולם המליאה. איש לא קם ויצא. קינן המשיך ופנה אל חכמון: "איזו תנועה? בשם מי אתה נאבק?".

מזכיר תנועת המושבים, משה חדד, היה היחידי שניסה להיענות לאתגר וענה: "מערכת הבחירות נפתחה על ידי ויזל. ירמי מסתובב בשטח. מתחילת הקדנציה תפקדנו בשיתוף פעולה והבחירות הקרבות לא צריכות להשפיע על התפקוד השוטף".

ויזל הנזעם מיהר לתקוף את חדד: "אם אתה לא היית מתערב הוא (משה, י.ר.) היה ממשיך לתפקד. לא תגררו אותי לפוליטיקה אמיתית".

"אפילו מאירק'ה עצמו לא יצליח להשניא עלינו את מאירק'ה". צעק קינן לאולם המליאה וסימן את עצמו בבירור כמי שלוטש עיניים היישר אל כיסא הסגנות.

כך באה פרשת ההדחה של משה לסיומה בלא כל התנגדות מצד חברי המליאה. סיכום ספורטיבי: ויזל ניצח את משה בנוק אאוט והשכיב יחד אתו את תנועת המושבים על קרשי הזירה. סיכום פוליטי: מצבה של תנועת המושבים דומה למסעדה – כל אחד נכנס כדי לאכול משהו וברגע שסיים הוא יוצא. ברוב המקרים הוא אפילו לא משאיר טיפ. מדובר בגוף שאכל את עצמו לדעת, חסר כיוון, נגוע באינטריגות אישיות שמסרסות כל יכולת לפעול כקבוצה מגובשת ושבו אין לדעת היום מי הוא חבר ומי הוא יריב. סיפור יוסף ואחיו נגמר לעת עתה כשיוסף מוטל לבור ו"חבריו" מוכנים כעת למכרו לכל המרבה במחיר.