ירוק בעיניים

הנפש האנושית בכלל, וזו הישראלית בפרט, כמהה אל הטבע הירוק והרענן. כיצד מצליחים בעלי החיים בטבע להפגין צבעים ירוקים ?

הירקון. צילום: תאיר ישראלי 
 

ישראלים רבים נושאים את עיניהם לחופשה באירופה ומתלהבים מהנוף הירוק שמקיף אותם שם. במהלך חופשת הקיץ שהסתיימה לא מכבר הם טסים מערבה, נחלצים מהקיץ הלוהט והשחון שלנו ושמחים לטבול באחו הירוק, המתגלה לעין מרגע היציאה מן הערים הגדולות למרחבי הטבע.

רוב אירופה, ובעיקר חלקה המרכזי והמערבי, מציעה נוף ירוק ומרגיע הניבט מכל פינה. יערות עד של עצים ממלאים את המרחבים במלוא ירקותם הרעננה. הנוף הירוק מרגיע את העיניים, וממלא את הנפש בתחושה רעננה. כל זאת בוודאי בהשוואה למראות הקיץ הישראלי החם והקוצני שצורב את הנפש בצבעי הצהוב-אפור השולטים בו. גם היערות הירוקים שלנו, נכנעים למזג האויר וצבעם הופך ירוק-אפרפר והעצים נראים כאילו הם נלחמים לשמור על מעט רעננות תחת קרני השמש הקופחת.

אם כן, הנפש האנושית בכלל, וזו הישראלית בפרט, כמהה אל הטבע הירוק והרענן. אך האם גם בעלי החיים בטבע נוטים לצבע זה?

חמישה סוגי פיגמנטים

צבעי בעלי החיים מושפעים מפיגמנטים, אלה הם חומרים המגיבים לקרני האור על ידי בליעתם והחזרתם באופן סלקטיבי. כמעט כל התאים בעורם של בעלי החיים, בעיניים, בפרווה ובשיער, מכילים פיגמנטים. בעלי חיים הסובלים מחוסר קיצוני בפיגמנטים מסיבה כלשהי, מכונים לבקנים.

רבים מאיתנו מכירים בני אדם לבקנים שעורם חסר הפיגמנטים יהיה תמיד נטול צבע ומאלץ אותם להתרחק מאור השמש, ושחוסר הפיגמנטים בעיניהם, למשל, גורם להם לעיוורון חלקי באור. זאת, לעומת בני אדם רגילים, אשר הפיגמנטים בעורם מאפשרים להם להשתזף.

בפיגמנטים עצמם ניתן להבחין באמצעות מיקרוסקופ ולרוב הם קיימים אצל בעלי החיים בחמישה צבעים: שחור, אפור, חום, צהוב ואדום. כמות הפיגמנטים, צורתם, פיזורם וצירופיהם השונים, הם אלה שיוצרים את מופע הצבעים השונה אצל בעלי החיים.

ישנם בעלי החיים שבעורם יש פיגמנטים ירוקים אך לרוב, בעלי חיים שמופיעים לעינינו בצבעים ירקרקים או כחולים, אינם בעלי פיגמנטים כאלה. נשאלת השאלה, כיצד בעלי חיים שאינם מצוידים בפיגמנט מסוים מצליחים לייצר את ההשתקפות של הצבע שלו ?

נוצות בירוק וכחול

נתייחס תחילה לעולם העופות. הפיגמנטים יופיעו אצל בעלי הכנף באחת משכבות העור, בקשקשים או בנוצות. אם אין אפשרות שהפיגמנטים הם אלה שמייצרים את הצבעים הירוקים של בעלי כנף כמו הדררות, אז כיצד זה אנחנו רואים להקות של מאות תוכי דררות צרחניים וארוכי הזנב, שחולפים בשמי הרקיע כשהצבע הירוק העז צובע את גופם כל כולו למן הקדקוד ועד לקצה זנבם?

על כך כתב איש הטבע וממקימי החברה להגנת הטבע, זוכה פרס ישראל, עזריה אלון ז"ל: "כדי שהטווס יוכל להתהדר בפני הטווסה בהדר זנבו הצבעוני, מעניקה לו הפיזיקה את מה שמנעה ממנו הכימיה. העור, או הרובד שתחת העור, אינו חלק אלא יש בו גבשושיות קטנטנות, שצורתן כעין פריזמה משולשת. ידוע שהפריזמות שוברות את האור ומפרקות אותו לגוונים. אם כל הפריזמות תהיינה בעלות זווית קבועה ותפנינה לכיוון מסוים, הן יכולות להפוך אור שמש לבן או שקוף  למשטח ירוק, כחול או סגול. במקרה כזה אנחנו מדברים על צבעי סטרוקטורה או צבעי מבנה, צבעים הנובעים לא מתוך החומר עצמו אלא משבירת קרני האור על פניו".

אם כן, לא הפיגמנטים בנוצות הם אלה שמייצרים את הצבע הירוק או הכחול של הדררות – אלא גבשושיות זעירות שצורתן כעין פריזמה. הם אלה ששוברים את קרני האור ומחזירים אותם לעינינו בצבעים אלה. ברוב המקרים, זהו שילוב של פיגמנטים (בעיקר קרוטנואידים צהובים) ותופעות אופטיות.

כדי לחזות בבעלי כנף ירוקים לא היינו זקוקים אצלנו לתוכי דררות שנמנים על מין פולש. בעבר כתבנו כאן על ציפור שיר קטנה הנושאת בגאון את שמה – ירקון.  לצפור אין דבר וחצי דבר עם נחל הירקון והיא נקראת כך על שום הצבע הירוק העז של הזכר הראוותני. גם כאן, הצבע הירוק נוצר בדרך כלל משילוב של פיגמנט ותופעה אופטית. הפיגמנט העיקרי הוא קרוטנואיד צהוב, בשילוב עם מבנה נוצה שמפזר אור כחול. עוצמת הצבע הירוק יכולה להשתנות בהתאם לתזונה ובריאות הציפור.

בעל כנף אחר המתהדר בשלל צבעים שירוק הוא מן הבולטים שבהם הוא השרקרק היפהפה. שלושה מיני שרקרקים פוקדים אותנו בקיץ ובראשם השרקרק המצוי. אצלו בולט עד מאוד הצבע הצהוב העז העוטף את צווארו כסינר. בטנו כחלחלה ואילו גבו וכנפיו מופיעים בצבע ירוק עז שבולט עד מאוד בעיקר בתעופתו.

וגם כאן, הצבע הירוק בנוצות השרקרק הוא שילוב של פיגמנט צהוב (קרוטנואידים) עם מבנה מיקרוסקופי של הנוצה שמפזר אור כחול, אשר מייצר את הירוק שאנו רואים.

יש עוד צבע בולט במיוחד, שבו מתהדר זכר הצופית הקטנטנה, והוא הצבע הסגול העז והבוהק.  לזכר המניף את כנפיו במהירות עצומה יש צבע סגול עז ומתכתי למראה הבולט במיוחד כאשר אור השמש פוגע בנוצותיו.

בעלי כנף נוספים המתהדרים בשלל צבעים הם זכרי שלושה סוגי ברווזים:  השרשיר, הברכיה ורחב המקור. כולם מתהדרים בצבע ירוק מתכתי המבהיק מראשם, וכאשר הם שוחים בתוך המים צבעיהם משתקפים לעינינו במגוון של צבעים מתכתיים ובוהקים: הירוק הופך לכחול, לסגול או לחום מבריק. וזוהי הוכחה שאין מדובר בפיגמנטים אלא בשבירת קרני האור והחזרתם.

שרקרק מצוי

תאים כרומטופוריים

למרות שלרוב בעלי החיים ובעלי הכנף אין פיגמנט ירוק, ישנם יוצאים מהכלל. למשל, הצפרדע הקטנטנה והחביבה שמסתתרת בין עלי עץ או שיח כלשהו במקום שזכה להשקיה של ממטיר מים כלשהו. צפרדע זו נושאת את השם – אילנית, המסגיר את עלוות העצים שבה היא מעדיפה להסתתר ואת צבע ההסוואה שלה.

הצבע הירוק של האילנית ושל בת הדודה שלה הקרפדה נובע משילוב של פיגמנטים בעורם. ישנם שלושה סוגי תאים פיגמנטיים בעורם של הצפרדעים והקרפדות: כרומטופורים - תאים אלו מכילים פיגמנטים בצבעים שונים, כולל צהוב ואדום, אירידופורים - תאים אלו מכילים גבישים שמחזירים אור ויוצרים אפקט של צבע כחול או ירוק מלנופורים - תאים אלו מכילים פיגמנטים כהים כמו מלנין. השילוב של האור המוחזר מהאירידופורים עם הפיגמנטים הצהובים מהכרומטופורים יוצר את הצבע הירוק שאנו רואים על עורם של הצפרדעים והקרפדות.

ניתן לגלות את הצבע הירוק גם אצל זוחלים שונים ובראשם – הלטאה הירוקה. את הלטאה הירוקה המגיעה עד לאורך המרשים של 40 ס"מ, לא ניתן לגלות באזורנו אלא בחורשים שבגליל.  גם במקרה זה ברור שהצבע הירוק עוזר לה להסוות את עצמה  ולמצוא מסתור בסבך בו היא שוכנת.

דררה

סידור גבישים

ישנם גם סוגים של חרדונים שמתהדרים בצבע הירוק. צבעו של חרדון סיני למשל, הוא כצבע המדבר, מעין אפור זהוב שבעזרתו הוא איננו בולט בסביבתו. אבל כאשר הוא מקבל את צבעי הייחום, נצבע ראשו בכחול – ירוק ואת גופו הוא מנקד בכתמים בצבע חום, כתום, כחול וירוק.

הפיגמנט העיקרי האחראי לצבע הכחול בחרדון הסיני נקרא גואנין והוא חומר גבישי המשתקף באור בצורה ספציפית, שיוצר את האפקט הכחול המבריק. כמות הגואנין והסידור המרחבי שלו בתאים הכרומטופורים הנמצאים בעורו של החרדון משתנים בהשפעת העלייה בהורמוני המין בתקופת הייחום וכך הם גורמים לשינוי בצבע.

אם בצבעים שונים מדובר, הרי שבין הזוחלים וודאי יש לתת מקום של כבוד לזיקית מחליפת הצבעים. בעור של הזיקית יש שכבות של תאים כרומטופורים, המכילים גבישים זעירים מסודרים במבנה מסוים. כאשר הזיקית רוצה לשנות את צבעה היא משנה את המבנה של הגבישים הללו. כך מצליחה הזיקית להסוות את עצמה.

בעלי חיים בצבע ירוק מצויים למכביר בעולם החרקים. זהו עולם ענק שעליו נמנים מאות אלפי חרקים מסוגים שונים. נזכיר רק את גמל השלמה הירוק המוכר וודאי לרבים מכם, ואשר צבע ההסוואה שלו נועד למטרה הפוכה מזו של צבע ההסוואה של האילנית. גם הוא אכן מחפש מסתור, אבל לא כדי להתגונן אלא להיפך – כדי לתקוף. מעבר לכך, לזחלים לא מעטים של פרפרים וחיפושיות מופעי צבעים מרהיבים שחלקם בירוק וכחול, וכמובן, עולם הפרפרים הצבעוני, שגם הירוק משחק בו תפקיד כמו אצל לבנינים שונים ועוד.

אם כן, פיגמנטים ירוקים ביונקים ובעלי כנף – אין, אבל הצבע הירוק בבעלי החיים קיים, אם כתוצאה מהשתקפות של מבנים פיסיקליים זעירים בנוצות, בפרווה או בעור ואם כתוצאה מהגבישים הזעירים שמכילים התאים הכרומטופורים בעורם של דו-חיים, זוחלים וחרקים.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

[email protected]