יש לנו פריחה
תושב מטה יהודה התברכו באחד האזורים היפים והמרנינים ביותר בארץ. צאו לטייל בקרבת הבית ותיהנו מיופי הפריחה של הרקפות, הכלניות ועוד שפע של צמחי בר
החל מחודש פברואר הטבע סביבנו מתעורר לחיים חדשים. האדמה נצבעת בירוק רענן ועסיסי, צמחי הבר זוקפים את קומתם ומתחילה תקופת הפריחה. תקופה זו נמשכת אצלנו, באקלים הים תיכוני, זמן קצר יחסית, עד פסח. וכאשר הטבע חוגג הוא מציג לראווה שפע של כגון הנרקיס, הרקפות המקדימות, הכלניות האדומות והצבעוניות, הנוריות, האירוסים למיניהם, העיריות מגביהות הקומה הפורחות בלבן ואחריהן מחד, הפרגים האדומים, התורמוסים הכחולים-סגולים ועוד פרחים בשלל צבעים, עד שיגיע זמן הפריחה הצהובה של חרדלים המסמנים את סיום עונת הפריחה.
וכל זה מתרחש ממש כאן, אצלנו, במרחבים הסובבים אותנו בשטח רחב הידיים של מטה יהודה. אין כל צורך לנסוע או לחפש פריחות בדרום או בצפון, שכן אנו עצמנו התברכנו באחד האזורים היפים והמרנינים ביותר בארץ. הדבר נכון בכל מרחבי מטה יהודה, באזור ההר ובשפלת יהודה.
את הטבע הפורח ניתן לראות בפארק עדולם, ביערות הקרן הקיימת כמו יער בריטניה המשתרע למן תל עזקה שבקרבת המושב זכריה ועד לשריגים ובהמשך לכיוון לוזית ומערותיה, ביער צרעה ולאורך דרך הפסלים, ביער אשתאול שבתחומו מתפתלת דרך בורמה, בפארק קנדה וכן, כמובן, ביערות שבשולי הרי יהודה ובהרים עצמם כמו יער הקדושים מחד וביערות שלאורך הכבישים המובילים על רכס ההר לצור הדסה. בכל האזורים הללו נוכל לגלות בתקופת הפריחה פינות חמד שהאחת מלהיבה יותר מחברתה.
לאחרונה הזדמן לי לטול חלק בטיול פריחות בהדרכת מי שהייתה לפני שנים רבות תלמידתי ועל זה נאמר – "מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידיי יותר מכולם". בטיול זה שמנו פעמנו תחילה לפארק עדולם ובהמשך לחורש בהרי ירושלים בדרך העולה לצור הדסה, בקרבת חורבת חנות.
וממה התרשמנו יותר מכל בטיול הזה? בראש ובראשונה ממרבדי הפריחה המעורבים אלה באלה של הרקפות הבהירות והכלניות האדומות כדם.
מרבדי הרקפות שנראו כאילו נזרעו ברוחב לב על ידי זורע אלמוני, כיסו את הקרקע בהמוני פרחיהן הצמודים אלה לאלה, וביניהן צמחו הכלניות היפיפיות כאילו הוזמנו לבקר במסיבת הרקפות רוויית המבקרות.
כיצד בעצם נוצרים המרבדים המרשימים הללו, אשר חוזרים ופורחים מדי שנה בשנה ?
צמחי גיאופיטים
הרקפות והכלניות נמנות על צמחי הגאופיטים, לאמור, צמחי בצל או פקעת. כל אחד מאתנו הקונה למטבחו בצל בסופרמרקט, קונה בעצם את חלקו של צמח הבצל שהיה שרוי עד לשליפתו בתוך האדמה. ממנו צצו וצמחו עלי הבצל הירוקים הידועים בכינוי "בצל ירוק", וביניהן יעלה ויצמח בשדה עמוד התפרחת עם תפרחת הזרעים שבראשו.
הבצל, שנמצא בתוככי האדמה ומשמש כמקור המזון לעלים שיצמחו ממנו ולתפרחת, מכונה - גיאופיט. וכך גם הפקעת. קניתם בסופר תפוחי אדמה – קניתם פקעות. הפקעת הזו המשמשת לנו למזון היא למעשה גבעול מעובה הנמצא בתוך האדמה וממנה יצמח הצמח הירוק על פני האדמה, זה שאיננו מעניין אותנו במיוחד.
לצמחים הגיאופיטים יש יתרון בכך שהם אינם נזקקים לגייס תזונה מהאדמה שמסביבם אלא הבצל או הפקעת הם אלה שמשמשים כמקור המזון של הצמח. הגיאופיט מזין את העלים והפרחים הצומחים ממנו ובהמשך הם ינצלו את תהליך הפוטוסינתיזה לצורך התפתחותם ושרידותם.
הבה ונעמיק מעט את ההיכרות עם צמד הפרחים האהוב על כולנו, הרקפת והכלנית.
פקעת רעילה
לצמח הרקפת מראה ייחודי הן במבנה פרחיו, הן בעליו, הן בפקעת ממנה הוא עולה וצומח והן בבית גידולו. צמח הרקפת הוא גיאופיט וצומח מפקעת. כל מי שחפץ אי פעם לשתול רקפת בגינתו וחפר מעט באדמה, גילה פקעת פחוסה, מעוגלת וגדולה.
הפקעת היא גבעול תת קרקעי שאגר מזון והתעבה ממש כשם שמתרחש הדבר בתפוחי האדמה. פקעת הרקפת מכילה רעל הנקרא ציקלמין וזה מגן עליה מפני בעלי חיים הניזונים ממזון שמתחת לקרקע.
מן הפקעת צומח צמח הרקפת עצמו כאשר לכל פרח וכן לעלים הגדלים על גבעול אחד, מעין חותם ייחודי משלהם. הניצנים בוקעים ויוצאים כל אחד בנפרד. העלים הייחודיים במראם הכללי ובצורתם הם מעובים, בשרניים ודמויי לב וקוטרם 5-15 ס"מ. בצדם האחד מעין ציור של כתמים מוכספים שהם בעצם חללים של כיסי אוויר המצויים מתחת לשכבת התאים העליונה. לכל עלה רקפת דגם שונה של הכתמים הללו ולכן לכל מקבץ עלים הצומחים על אותו גבעול חותם שונה, ממש כמו שלכל אצבע של כל אדם טביעת אצבע ייחודית. צדם התחתון של העלים צבוע תחילה בצבע סגלגל ובהמשך נעשה לירוק בהיר.
פרחי הרקפת פורחים משך תקופה ארוכה במיוחד בין החודשים אוקטובר ולעיתים עד יוני. בתחילה עם מתפתחים כמו כל פרח רגיל, כשעלי הכותרת שלו פונים כלפי מעלה אבל בהמשך חל מפנה בצמיחה ועוקץ הפרח מתכופף מתחת לעלי הכותרת ואז הפרח כמו מתהפך ופתחו פונה כלפי מטה. ייתכן שבכך מגן הפרח על האבקה שבאבקניו מפני הגשם.
אבל, כאמור, בנטיית הפרח כלפי מטה הוא אינו בולט עוד בפני מאביקיו כפרח רגיל. ואז, אז מתבצע הליך נוסף ומתבצע כיפוף שני, הפעם של עלי הכותרת הסובבים ופונים כלפי מעלה. כך נוצר מבנה פרח ייחודי שחלקו התחתון פונה מטה ועלי הכותרת שלו פונים לסוף כלפי מעלה ובולטים לעיני המאביקים.
את הרקפת מאביקים חרקים קטנים שבעת התקרבם אל הפרח הם משמיעים זמזום בתדר גבוה. הזמזום הזה מרעיד את האבקנים וגורם לפיזור האבקה ופעולה זו מכונה - האבקת זמזום.
כל אחד מם נתקל בטבע ברקפות בצבעים שונים, למן ורדרד בהיר עד לבן ועד לוורוד חזק כמעט סגול. ההבדלים הללו הם גנטיים ואינם קשורים למבנה הקרקע עליה צומח הצמח. לכן נוכל לראות רקפות בצבעים שונים, אלה סמוך לאלה.
הפרי שמתפתח מפרח הרקפת הוא כדורי, עטוף בעלי הגביע וקוטרו כ- 8 מ"מ, וכאשר הוא מבשיל נוטה עוקץ הפרח כלפי מטה והפרי נופל לקרקע בסמוך לצמח האם. כך הולכת ונוצרת עם הזמן מושבה של רקפות הגדלות במקומות שכבר הוכיחו את עצמם כטובים ומועדפים לצמיחה.
ביערות האורנים שבאזורנו ניתן לראות מושבות גדולות עד גדולות מאוד שכאלה בעיקר במקומות מוצלים המצויים בדרך כלל במפנים הצפוניים שם נשמרת הרטיבות שבקרקע לתקופה ארוכה יותר.
כלניות צבעוניות
כמו הרקפת גם הכלנית היא צמח גיאופיטי. פקעת הכלנית מכילה עמילן הפועל כחומר משמר והמיוחד בה שהיא חוזרת ומתחדשת מדי שנה בשנה. בראש כל פקעת "ישנה" הולכת ונוצרת פקעת חדשה ההולכת ומתעבה ונעשית לפקעת תוך כדי תהליך הפוטוסינזה המתרחש בצמח ומזרים אליה את הסוכרים הנוצרים בתהליך.
כאשר צומח צמח הכלנית מן הפקעת הישנה, הוא מנצל עד תום את חומרי המזון שבפקעת לצורך גדילתו והיא הולכת ומצטמקת במקביל ולסוף נותרת רק קליפתה. גם תחתה תמצאנה מעין קליפות שנותרו מפקעות של שנים קודמות. כיוון שכל פקעת מתפתחת מעל קודמתה, היא אינה מעמיקה באדמה ולכן לא נמצא כלניות בקרקעות מעובדים שכן החריש או הקלטור יפגעו בפקעות הקרובות לפני השטח.
קוטר פרח הכלנית בין 3-10 ס"מ וצבעו – אדום. נכון, יש כלניות בצבעים שונים למן לבן ועד סגול, אבל באזור מטה יהודה תמצאו כלניות אדומות בלבד. כנראה, שהכלניות האדומות עמידות יותר ליובש ולכן, ככל שמדרימים בארץ הן נעשות לכלניות השולטות בשטח. צפונה מאתנו, באזור הכרמל ובעמקים יפרחו כלניות בצבעים שונים המורכבים משלושה גנים צבעעוניים: אדום, לבן וסגול והם אלה שעל פיהם נקבע צבע הפרח.
לפרח עצמו יש במרבית המקרים 5-6 עלי כותרת, והוא חסר עלי גביע. בתחתית הפרח, במרכזו, מעין גבעונת שחורה, מוגבהת שם מצויים האבקנים ועמודי העלי. מספר גרגרי האבקה בפרח אחד עשוי להגיע עד לשני מיליון!
לאחר שהאבקנים הופרו נוצרת סביבם טבעת לבנה המסמנת לחרקים המאביקים שאין עוד מה לחפש בפרח זה.
פרח הכלנית פורח ימים ספורים בלבד, בלילה הוא נסגר וביום נפתח. כאשר הוא נסגר הוא מגן על האבקה שבו מקור ומלחות. מסיבה זו נותר הפרח סגור בימי גשם.
המנגנון שפותח וסוגר את הפרח מורכב מתאים שמתפתחים בלילה בצד החיצוני של הפרח וגורמים לעלי הכותרת להתכופף כלפי פנים וביום התהליך הפוך.
כאשר הפרח מופרה עוקצו מתארך ומתגבה מעל פני הקרקע. ואז הזרעים המכוסים בציצת שערות זעירות מופצים על ידי הרוח, המפזרת אותם באזור הסמוך לפרח וכך, אט אט, מתפתחות מושבות הכלניות והופכות למרבדים יפהפיים.
בכן הצבעתי על שניים מן הפרחים היותר בולטים מהם ניתן להתרשם באזורנו. כל מה שנותר הוא לצאת מהבית עוד בטרם יחזרו ימי היובש והצבע האפור יחזור וישתלט על סביבותינו.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?