כל ילד צריך חיבוק

גן ילדים יכול להיות הרבה יותר מתחנה בדרך לבית הספר, כך מוכיחה הגננת עפאף ברהום, תושבת עין ראפה המפעילה גן חובה בעין נקובא. הגן שלה הוא נקודת אור בחיים הקהילתיים של שני הכפרים, אשר מערכת החינוך בהם סובלת מזה שנים רבות מהתעלמות והזנחה. בחודש שעבר זכתה ברהום יחד עם חמש גננות נוספות מרחבי המדינה בתואר "הגננת של המדינה".

ברהום הגיעה לעין ראפה לפני 14 שנה מהכפר איכסאל שבגליל, לאחר שנישאה לבן הכפר והיא כבר גננת מנוסה. "בדיוק פתחו גן חובה חדש של משרד החינוך בעין נקובא", היא נזכרת. "ניצלתי את ההזדמנות ונכנסתי אליו. הכל היה פה ריק, לא היה כלום. יחד עם הסייעות המדהימות בנינו את הכל מאפס".

הגן של עפאף מונה 33 ילדים, שחלקם לא היו בגנון וזוהי ההתנסות הראשונה שלהם במערכת חינוכית מסודרת. כשאני פוגש את ברהום והילדים, הם נמצאים בגן רק שבועיים אך כבר תולים בה עיניים מעריצות. קשה שלא להתרשם מהסדר המופתי בו הם מקשיבים לה וכיצד כל אחד מהם ניגש אליה בשמחה כשהיא מלטפת את ראשו ונפרדת ממנו לשלום בסוף יום.

"אני מאד מבסוטית פה בגן", מספרת ברהום בגאווה, "יש פה המון שיתוף פעולה ופרגון מההורים וכולם בכפר רוצים להכניס את הילדים שלהם לגן שלי".

לתחרות על התואר "הגננת של המדינה" הגיעה ברהום בעקבות המלצות רבות שהגיעו למשרד החינוך. "המפקחת הקודמת והנוכחית, נציגי הכפר וראשי הוועד, וועדי ההורים, המועצה והסייעות, כולם תמכו והמליצו בפני משרד החינוך", היא מסבירה בחיוך.

לתחרות נרשמו כ-2000 מועמדות. הליך הבחירה הראשוני כלל שתי וועדות קבלה של משרד החינוך שראיינו את המועמדות ובחרו 50 מהן לשלב הבא. בשלב השני נעשו עם המועמדות ראיונות מעמיקים יותר ומתוכן נבחרו 15 גננות לשלב השלישי והמכריע.

המתמודדות הנותרות הופיעו בפני וועדה ציבורית שכללה מפקחים, אנשי חינוך, אנשי ציבור, עיתונאים ואנשי רוח, אשר העניקו ניקוד לכל אחת מהגננות ובחרו את שש הזוכות בתואר. "אנחנו לא ידענו מי זכתה, עד סמוך למועד הטקס, שנערך ב-5.9 בבניין הסתדרות המורים בתל אביב", היא מספרת בהתרגשות. לטקס הענקת הפרס הגיעה ברהום בחברת משפחתה, חבריה ונציגי המועצה והכפר, שהתרגשו יחד איתה כשקראו בשמה והזמינו אותה לעלות על הבמה ולקבל את המגן והתעודה.

- מה הופך אותך לגננת כה טובה ומוערכת?

"קודם כל אהבת הילדים ואהבת המקצוע", היא אומרת. "הרצון לתרום לחברה, לעזור, להשקיע. כל אלה נותנים מוטיבציה שמחזיקה הרבה שנים וגם תמשיך להחזיק הרבה שנים קדימה. בגלל זה אני לא נשחקת ויש לי אנרגיות חדשות בכל יום. אני מאמינה בעבודה שלי ואוהבת אותה ואת הילדים אהבה אמיתית, האני מאמין שלי הוא שהילד צריך להרגיש אהוב ומקובל, שווה בין כולם ובעל ערך. בגן שלי אני מעניקה לילדים בית חם עם אווירה נעימה ותומכת, אנחנו כל הזמן מעניקים כאן מגע, מלטפים, מחבקים ונותנים חום לילד כדי שידע עד כמה אנחנו באמת אוהבות אותו".

אחד הנימוקים לזכייתה בתחרות הוא פרוייקט חינוכי בשם "הסופר הקטן" שיזמה ברהום בגן הילדים. זהו פרויקט שמטרתו לפתח אצל הילדים את האוריינות ולהעשיר את שפתם ועולמם באמצעות ספרים. בעזרת שימוש בשפה ספרותית וחשיפה למגוון רחב של ספרים, מצליחה ברהום לקדם בתוך שנה ילדים שלפני שהגיעו לגן לא פתחו ספר. ילדים אלה לומדים לחבר בעצמם סיפורים בעלי רצף הגיוני וקוהרנטי ולשתף את הקהל שסביבם בחוויות האישיות שחוו.

בכל ערב היא מתכוננת בשמחה ובמסירות ליום הבא והתמורה שהיא מקבלת מהילדים היא מיידית ובלתי מתפשרת. "הילדים מחזירים לי אהבה אין סופית וממש כיף לי איתם".

בגישתה האוהבת היא מצליחה להשפיע ולהשאיר חותם על ילדים שהיו אצלה בגן בעבר. "כל יום עוברים פה החבר'ה שחוזרים מבית ספר, נכנסים, מחבקים, אומרים שלום, רוצים לבוא ולראות מה קורה איתי ועם הגן" היא מספרת.

וכאילו כדי להוכיח את דבריה, במהלך הראיון מגיעות לבקר בגן שתי ילדות בכיתה ב' וג', ואחריהן עוד ילדה בוגרת יותר. לאחר עוד כמה דקות מגיעים מוחמד עוודאלה, תלמיד כיתה ט' ואחמד עוודאלה, תלמיד כיתה י"ב. שניהם שמחים לבוא, להגיד שלום ולהצטלם עם הגננת המיתולוגית שלהם.

"היו ימים יפים", נזכרים השניים ואחמד עוודאלה, שהוא בוגר המחזור הראשון בגן של עפאף, מוסיף: "עפאף היא כמו אמא בשבילי. אני מגיע כל כמה ימים לראות מה שלומה ולפעמים אני גם מסתכל בתמונות שיש לי מהגן ונזכר בהנאה בתקופה הזאת. הלימודים בגן עשו לי טוב ולימדו אותי להיות יותר 'בן אדם', אין כמו עפאף, חבל על הזמן" הוא חותם בחיוך.

גשר קהילתי

הגן של עפאף מצליח לגשר גם על היריבויות ההיסטוריות שמעיקות על היחסים שבין שני הכפרים, שהמרחק הגיאוגראפי ביניהם הוא אפסי. היותה של ברהום תושבת עין ראפה והמפעילה גן חובה בעין נקובא, יוצרת תופעה שעוזרת בקירוב הלבבות בין הכפרים. "עכשיו למשל היה לנו את החג עיד אל פיטר", מספרת ברהום, "וקבוצות גדולות של הורים ותלמידים, עשו את כל הדרך ברגל מהכפר השכן והגיעו אלי לבקר אותי בחג".

מחמאות מהנהגת הכפר עין נקובא לא חסרות. נציג עין נקובא במליאת המועצה מוחמד עוודאללה, מצהיר כי הוא מאמין בברהום ותומך בה ללא סייג. עוודאללה תומך לחלוטין בבחירתה ל"גננת של המדינה" וחושב כי היא ראויה לתואר הזה ואף לתארים נוספים. "עפאף היא גננת וותיקה אצלנו", אומר עוודאללה "ומוכרת בכפר כבר שנים רבות. לכולנו יש רק מילים טובות להגיד עליה ושבחים על תפקודה כגננת".

עפאף מוטרדת מהמחסור בפעילות חינוכית בכפר בשעות אחר הצהריים. "אני רואה כמה שחסרה פה מסגרת לילדים ולנוער, כמה שאין להם מה לעשות בשעות הפנאי ולאן ללכת וזה לא טוב", עונה ברהום, "הייתי רוצה להצטרף למערך החינוך הבלתי פורמאלי בכפר ואני חולמת להקים בגן משחקיה (צהרון – אב"ח) לילדי הגן בשעות אחר הצהרים". מוחמד עוודאלללה, ששומע את הדברים מהצד, ממהר להוסיף: "ולמה שלא יפתחו גם פה מועדון אופניים כמו בעין ראפה?". יש מישהו במועצה שמרים את הכפפה?