כמעיין המתגבר

הגשם שירד בעוז בשבוע שעבר הזכיר לי את המעיינות הקטנים שפזורים בכל רחבי אזור מטה יהודה. סיבה טובה לצאת אל הטבע ולחפש אותם

עין תמר צילום: ד"ר אבישי טייכר, פיקיוויקי

מייסדי קיבוץ צרעה מספרים היום על המעיין שנבע בהר שמעל הקיבוץ, במיקום שבו הוקם הקיבוץ לראשונה, בשלהי מלחמת השחרור. הסיפור היה על מעיין קטן שמימיו זכים וצלולים, שנבע במרחק הליכה מנקודת ההתישבות של הקיבוץ.

כאשר גילוהו חברות הקיבוץ הצעירות, וראשונות שבהן עמדו להינשא כדת משה וישראל, הן ביקשו אישור מהרבנות בירושלים להיטבל במים הזכים של אותו מעיין, במקום להיסחב בדרכים המשובשות של אותם ימים לירושלים כדי להיטבל במקווה. ואכן, הרבנות באותם ימים קיבלה את הבקשה והמעיין הקטן זכה להכשר רבני מהמהדרין. בנות הקיבוץ שהיו ראשונות להינשא אכן זכו להיטבל בו, אבל אז, שוד ושבר, המעיין יבש ונעלם, ומי שאיחרו לבוא בברית הנישואין נאלצו להעפיל אל המקווה בירושלים. לסיפור זה, שזכה לכותרת "מעיין יש בצרעה", נכתב במרוצת השנים גם שיר חביב, אשר הושמע בחתונות הקיבוץ בפי להקת הזמר המקומית,

אז אכן, מעיין היה בצרעה והוא יבש. כיצד בקעו המים ולמה נעלמו, על כך במאמר שלפניכם.

ארץ נחלי מים

במקרא הבטיח משה לבני ישראל שיצאו ממצרים כי הם מגיעים לארץ שופעת מים. "כי יהוה אלוהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר" (דברים, פרק ח' פסוק ז'). נדמה שמשה הגזים בדבריו כדי לחבב את הארץ על בני עמו בטרם ייכנסו בשעריה.

עם זאת, ברחבי ארצנו ישנם מקומות השופעים מים חיים לתפארת. כל מי שביקר למשל באחד משלושת יובליו של הירדן, נאמר, בשמורת נחל דן, יכול היה להתרשם במו עיניו משפעת המים הקפואים הפורצים ועולים בשצף קצף מתוך האדמה וזורמים בעוז כדי להתאחד עם שני יובלי הירדן הנוספים, החצבני והבנייאס כדי לצור יחדיו את נחל הירדן הזורם מטה לאורך קילומטרים רבים. ועוד, מי שביקר בבריכות הטבעיות והמרשימות של הסחנה, למרגלות רכס הרי הגלבוע, לא יכול היה שלא להתפעל משפע המים הזכים הפורצים ויוצאים מתוך האדמה.

עין חניה

מי נגר ומי תהום

כידוע, המקור למים הם מי הגשמים. המים היורדים מהשמיים מתחלקים בהגיעם לאדמה לשני סוגים: מי נגר עיליים - הזורמים מעל לפני הקרקע (למשל המים הזורמים בנחל כיסלון ומציפים לעתים את אזור היישובים הערביים במטה יהודה, או המים הזורמים בנחלי מדבר יהודה ונופלים במפלים אדירים אל ים המלח והערבה). ומנגד, יש את המים הנספגים בקרקע, מחלחלים בה כלפי מטה, וחלקם יגיעו אל שכבת מי האקוויפר, שכבת מי התהום, ממנה אנו שואבים בבארות את מקצת מי השתייה שלנו.

חלק מן המים הנספגים בקרקע לא יחלחלו אלא ייעצרו כאשר יגיעו אל שכבת קרקע או מסלע, שכאשר היא נרטבת היא הופכת אטומה למעבר מים. אלה שכבות של סוגי חוואר שונים, שאחת הידועות שבהן באזורנו נקראת – חוואר מוצא. כאשר המים המחלחלים מגיעים לשכבה שכזו הם אינם מסוגלים להמשיך ולחלחל ומחפשים פתח, דרכו יוכלו לפרוץ החוצה, וכאשר הם מוצאים, שם ייווצר מעיין ולרוב גם בריכת איגום קטנה. מעיינות אלה מכונים – מעיינות שכבה.

רבים מן המעיינות הקיימים בארץ הינם למעשה שילוב של נביעת מים טבעית שהורחבה במוצאה על ידי בני האדם, אשר חצבו ניקבה של מטרים ספורים עד כעשרות מטרים, וזו מקבצת אליה את המים הבוקעים טיפין טיפין מעל השכבה האטימה ומוליכה אותם בדרך כלל לעבר בריכת אגירה קטנה או גדולה יותר שנבנתה באופן מלאכותי ואשר מימיה מהווים מקור להשקיית השדות או מטעי עצי הפרי. ניתן לראות זאת לרוב במעיינות הבוקעים בהרי יהודה וירושלים שבמחוזותינו.

עין ספיר (צילום: אהרון חזן) 

מעיינות קטנים

ועתה, לסקירת מקצת מעיינות השכבה הפזורים בשטחי מטה יהודה ולמרבה ההפתעה, יש לא מעט מהם.

בכתבה זו תמצאו סקירה מתומצתת מאוד של מעיינות השכבה הללו, ללא הנחייה מדויקת כיצד להגיע אליהם. את האינפורמציה הזו ניתן למצוא במרשתת או בספרים שונים.

אתחיל מן המעיינות הסמוכים יותר לירושלים, באזורי רכס לבן והמושבים אורה ועמינדב, אגלוש מערבה, לעבר המושב אבן ספיר, קיבוץ צובה והמושבים רמת רזיאל וכסלון, משם אפנה לרכסים המערביים והדרומיים יותר באזור המזלג, של היישובים נס הרים, בר גיורא, צור הדסה, מבוא ביתר ומטע, ואצביע גם על הצפוניים יותר באזור נטף.

עין לבן – ככל הנראה המעיין הידוע ביותר בהרי ירושלים. מי הנביעה של המעיין זורמים בו אל בריכה בנויה כה גדולה שהיא משמשת כבריכת שחיה לירושלמים. כללית נמצא המעיין לא רחוק מגן החיות התנ"כי.

עין חניה – גם מי המעיין הזה ממלאים בריכה גדולה ממש המשמשת גם כבריכת שחיה לבאים. כללית הנסיעה אליו מכיוון שכונת מלחה היא בנחל רפאים במקביל למסילת הרכבת התורכית לירושלים.

מעיין המערה – המעיין נמצא לרגלי הרכס עליו ממוקמים המושבים אורה ועמינדב ובקרבת "יד קנדי" המרשימה שנבנתה לזכר הנשיא האמריקאי שנרצח בראש הר עמינדב. מה שמרשים במיוחד במעיין זה היא המערה הרחבה שנחצבה בסלע.

עין אורה – אחד משלל מעיינות הנובעים במורדות רכס לבן ונמצא בגדה הצפונית של נחל רפאים. במקום בריכה קטנה וצלולה אליה זורמים המים מנקבה חצובה באורך של כעשרה מטרים.

עין חנדק – בצמוד למעיין זה נמצאת אחת מהניקבות החצובות המרשימות ביותר לא רק בהרי ירושלים אלא בארץ כולה. אורך הנקבה החצובה כחמישים מטר וגובה המים הזורמים בה גבוה משמעותית ממטר. המעיין נמצא בקרבת הישוב אבן ספיר, ולא רחוק ממנו התגלה סכר מרשים ברוחב של למעלה מארבעים מטר ואשר נבנה כדי לסכור את מי הוואדי ככל הנראה עוד בתקופת הורדוס.

עין עוזי – מעיין נוסף המצוי לרגלי הרכס של אורה ועמינדב, לא הרחק מחורבת סעדים. המעיין שוכן על המורדות הדרומיים של נחל שורק. גם מי מעיין זה זורמים לבריכה חצובה מרובעת.

עין ספיר – המים במעיין זה נובעים מתוך מערה חצובה בסלע והמעיין נמצא ממש בצמוד למושב אבן ספיר ולא הרחק ממנו שוכן על המצוק המנזר המכונה "יוחנן במדבר" על שם יוחנן המטביל שפעל גם באזור הזה.

עינות סטף – אחד המעיינות המבוקרים ביותר בהרי ירושלים. בצמוד למעיין שוחזרו הטרסות שנבנו לראשונה עוד בימי בית שני ואשר ביניהן גידלו המתיישבים הן את עצי הפרי והן את גינות הירק שהושקו כולם על ידי מי המעיין. מי המעיין נובעים כמו ביתר המעיינות מתוך נקבה חצובה אליה ניתן להיכנס ומוזרמים לבריכה עמוקה. במקום חניה מסודרת ממנה ממשיכים לאזור המעיין שחלקו מוצל – ברגל.

עין טייסים – נמצא לרגלי הר הטייסים כאשר הכניסה אליו מכיוון הכביש העולה ממזרח לעבר קיבוץ צובה. בריכת המעיין הרבועה מוקפת בעצים והמקום מזמין מאוד לעריכת פיקניק נעים בצל העצים.

עין כיסלון – מעיין זה נמצא למרגלות הכפר כיסלון. הגישה אליו – רגלית – דרך הכביש היורד מכיוון רמת רזיאל לעבר אשתאול. יש לנקוט משנה זהירות בחציית הכביש לעבר המעיין.

עין אוזן – המעיין ממוקם לא הרחק מהמושב בר גיורא. כדי להגיע למעיין זה יש להיכנס לתוך מושב בר גיורא, ולצאת בשער האחורי של המושב. הדרך איננה מתאימה אלא לרכב גבוה.

עין עמית – שוכן למרגלות מושב מבוא ביתר. במקום בריכה רבועה המוקפת בצמחיה צפופה של פטל דוקרני ועצי תאנה.

עין מבשר – שוכן בישוב מבשרת ציון. במקום בריכה רדודה שמימיה אמורים להיות צלולים. המעיין נקרא על שם סגן אלוף עמנואל יהודה מורנו.

עין נטף  – שוכן בצלע נחל כפירה. נמצא בקרבת הישוב נטף אליו מגיעים מכיוון אבו גוש.

עין סופלה  – אחד מכמה מעיינות הנמצאים בערוצים העמוקים שמדרום מזרח למושב נס הרים. המעיין עצמו נובע במערה המוסתרת על ידי סלעים גדולים מאוד. לא מומלץ לנסות לזחול לתוך המערה.

עין עמית 

מעיין הגיחון

אי אפשר לספר על מעיינות באזור ירושלים בלא להתייחס למעיין הגיחון, אולי המעיין הידוע מכולם, שחשיבותו ההיסטורית עולה על המעיינות כולם ואשר בזכותו התקיימה ירושלים, בירת ישראל למן ימי דוד המלך.

מעיין הגיחון שימש מלכתחילה כמקור המים שאפשר את קיומה של העיר,  עוד בטרם הוזרמו אליה באמות מים מ"בריכות שלמה", סמוך לבית לחם ומאוחר יותר, באמות מים שנמשכו לאורך קילומטרים רבים מהמעיינות שבהרי חברון.

ספיקתו של מעיין הגיחון מגיעה ל- 600,000 מטר מעוקב בשנה וזו נביעה מהגדולות שבמעיינות הרי יהודה וירושלים. שמו של המעיין מעיד על ייחודו: משמעות השם היא של מעיין הגח ופורץ מפעם לפעם. ואז מפסיק, נרגע למשך זמן עד שהוא פורץ שוב. בעבר היה פורץ למשך כרבע שעה ואז מפסיק לשעתיים ופורץ שוב. שינויים במקורות ההיקוות שלו שאירעו ככל הנראה בעקבות הבניה ושינוי הזרימות באזור, הגיחון איננו גח עוד אך ממשיך להזרים את מימיו עד היום לנקבת חזקיהו שבעיר דוד ואשר לאורכה ניתן ללכת בתוך המים, חוויה בפני עצמה.

אחרי השבוע הגשום שחלף והוריד באזור מטה יהודה כמויות משמעותיות של מי גשמים, אפשר לנצל את השבועות הקרובים כדי לטייל בין המעיינות השונים וליהנות מהם כשהם מפיקים מים חיים.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

[email protected]