לא גמל ולא חכם
בספרות העברית זכה החרק הזה לכינוי גמל שלמה. על הקשר שלו לגמל ולחכם באדם תוכלו ללמוד במאמר שלפניכם
לאופן שבו זוכים חרקים ובעלי חיים בכינוייהם יש הגיון ויש הסבר. לא תמיד אנו מצליחים להבין מיד את ההיגיון שמסתתר מאחורי כינוי מסוים, אבל אם נעמיק קצת נגלה מדוע זכה דווקא חרק קטנטן, גופו אדמדם ומכוסה בנקודות שחורות בשם "פרת משה רבנו", ומדוע פרפר צבעוני וגדול ממדים זכה לשם "זנב הסנונית" וכך הלאה.
אחד השמות המסקרנים בעולם החרקים שייך לחרק שזכה לכינוי "גמל שלמה". מה הקשר של גמל ושל החכם באדם לחרק הירקרק הזה?
גמל שלמה הוא חרק טורף בעל גוף צר ומוארך, ששתי רגליו הקדמיות התפתחו והפכו לזוג זרועות טרף. כמו כן, הוא מצויד בצוואר דק וארוך מאוד המאפשר לו לנוע מצד לצד ולכסות במבטו את כל המרחב שסביבו.
כאשר גמל שלמה אורב לטרף, זרועות הטרף שלו מקופלות, כמו של אדם הנושא תפילה. בנוסף, הוא נוהג "להתפלל", וזאת משום שהוא מתנודד ימינה ושמאלה, בדומה לאדם המתפלל. בשל תכונה זו הוא זכה לשמות הקשורים לתפילה בלשונות רבים ואפילו שמו המדעי הוא MATIS RELIGIOSA , משמעותו - "הנביא המתפלל".
בערבית הוא זכה לכינויים "סוס הנביא", "סוס השטן" ואפילו "גמל היהודים", אשר מתקשר עם הנוהג היהודי להתפלל בעמידה ולהחזיק בשתי הידיים ספר תפילה. בספר "תולדות הארץ" שכתב יוסף שיינהק במחצית המאה ה-19, הוא זכה לשם "המבקש", בהמשך לשמו הלטיני.
אז, מדוע גמל והיכן נכנס שלמה לתמונה?
בראשית המאה ה-20 יצא בעברית הספר "שיעורי הסתכלות וידיעת המולדת", שם הופיע לראשונה הכינוי - "גמל שלמה". ההסבר זכה לנימוקים הבאים: הצוואר הארוך מזכיר גמל והאופן שבו הוא מצמיד את גפיו העליונות, כאילו הוא מתפלל, הזכיר למחברים דווקא את החכם באדם, שלמה המלך, שעם השלמת בניית בית המקדש על הר המוריה נשא ידיו מעלה לפי הפסוק: "ויעמוד שלמה לפני מזבח ה', נגד כל קהל ישראל ויפרוש כפיו השמים..." (מלכים א', ח', כ"ב). השם התקבע כאשר חוקר הטבע והמורה הידוע יהושוע מרגולין אימץ זאת בספריו.
גמל שלמה הירוק, (שהוא רק אחד מתוך רבים ושונים אחרים!) הוא חרק טורף מסדרת התיקנאים. באביב ובקיץ הוא נפוץ במרבית אזורי הארץ מצפון ועד לגבול המדבר בדרום ובמקומות חמים הוא מצוי לכל אורך השנה. הוא הנפוץ והידוע בין בני מינו.
הוא חרק בעל גלגול חסר, כלומר, בדומה לארבה, הוא חסר את שלב הגולם. מהביצה בוקע גמל שלמה זעיר, שבמשך ימי חייו, ישיל את מעטה הכיטין המכסה את גופו פעמים מספר בשלבי גידולו. בשלבים הראשונים החרק חסר כנפיים ורק עם הגעתו לבגרות הוא מצמיח כנפי התעופה העדינות וכנפי חפייה המכסות עליהן שיעניקו לו את מירב צבעיו, ואז הוא יהא מסוגל התעופף.
ארכו 7-8 ס"מ, צבעו ירוק או חום בהיר ועל כנפיו כתמים קטנים ובולטים. בטנם של הצעירים, בטרם צמחו כנפיהם, מקופלת ומזדקרת בסופה כלפי מעלה.
ראשו כמו נישא ממרחק מיתר גופו, ומחובר לגוף במין גבעול צינורי ארוך. אופן חיבור זה של הראש לגוף מאפשר לו להניע את הראש בחופשיות לכל הצדדים.
תופעה ייחודית נוספת, החרק מצויד בחמש עיניים - שתיים גדולות מאוד ובולטות בצדי הראש המשולש, וביניהן עוד שלוש עיניים קטנות.
בזרועותיו הטרף הארוכות והמשוננות, הוא לוכד את טרפו. הוא מצויד בזוג מחושים חוטיים דקים המזכירים את מחושי החרגול, אך לעיתים נראים מחושי חרגולים כמו זוג נוצות דווקא.
הרגליים האמצעיות והאחוריות משמשות להליכה וכן לקפיצה, אך למרות זאת הוא איננו מרבה לקפץ כמו החגבים ונראה שגם מתקשה בכך.
המאפיין את בני המין הזה הוא נוהגם להידמות לענפי או עלים של הצמח עליו הם ניצבים. כדי להטעות את טרפם, הם מתנועעים ומניעים את גופם מצד לצד כעלים הנעים ברוח, ומכאן נובע הדימוי שלהם כ"מתפללים".
כאשר הוא חש מאוים ולא מוצא דרך להימלטות מהירה, הוא פורש את כנפיו למלוא רוחבן כמניפה ובמקביל מצמיד את זרועות הציד שלו לצדי גופו כדי לצור דימוי מאיים ומפחיד.
הוא חי בדרך כלל על שיחים גדולים ועצים, וניזון בעיקר מחרקים אבל אינו בוחל גם בלטאות מזדמנות קטנות ובעלי חוליות קטנים אחרים.
כשמתקרב טרף הוא שולף את זרועותיו הקדמיות במהירות, תופס את הטרף, מקרב אותו לפיו בעזרת זוג זרועות הציד שלו, ואז קורע אותו בפיו ולועס אותו לתיאבון.
נקבת גמל השלמה מטילה את ביציה בתוך עיסת קצף, מאות ספורות של ביצים, ולאחר ההטלה, מתקשה העיסה הזאת ונעשית למעין פקעת ספוגית הצמודה ודבוקה לענף, וזו מגינה על הביצים עד לבקיעתן.
הצאצאים הזעירים הבוקעים מתפזרים מיד לכל עבר. הם ניזונים בתחילת חייהם מחרקים זעירים ואף טורפים זה את זה כדי להשקיט את רעבונם.
מלבד גמל שלמה הירוק והנפוץ מכל בני הסדרה האחרים, מצויים בישראל עוד כעשרים מינים נוספים ונמנה את היותר נפוצים מביניהם. גמל שלמה ענק – שצבעו חום או אפור והוא מצוי בהרי ירושלים, הגדול שבין המשתייכים לסדרה זו. הוא מצוי גם בערבה. וכן גם גמל שלמה משובץ, גמל שלמה ננסי, גמל שלמה מקלי ועוד.
אחד הסיפורים העממיים שנקשרו לגמל שלמה הוא הדרמה המתרחשת במהלך ההזדווגות שבין הנקבה לזכר. כידוע, בתום ההזדווגות הנקבה איננה מהססת ופשוט טורפת את הזכר בלא כל "רגשות אשם" או "צער".
חוקרים מצאו כי במוחו של גמל שלמה הזכר, יש מנגנון שמעכב את השלמת תהליך ההזדווגות. ככל הנראה, רק כאשר הנקבה אוכלת לתיאבון את ראשו של הזכר הוא יוכל להמשיך ולהפרות אותה ופעילותו המינית תימשך בעוז.
הנקבה אינה מסתפקת בראש בלבד אלא ממשיכה בסעודה המלכותית ואוכלת בהנאה רבה גם את שאר חלקי גופו של הזכר. כך היא זוכה למנת חלבונים מרוכזת שאותה תתרום מידית לביצים המוטלות. כלומר, הזכר תורם להפריה גם את הזרע וגם את גופו שישמש כמזון לצאצאים.
אכן, נפלאות הן דרכי הטבע, אך כבני אנוש אנו מעדיפים דרכים אחרות. הלא כן?
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
צילומים: גיל שעני
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?