לספור ציפורים נודדות
במרכז העיר ירושלים שוכן המרכז הייחודי לצפרות ולטיבוע ציפורים אשר חושף לעיניו מידע רב ערך על המתרחש בעולם הציפורים הנודדות
תלמידים בשעת צפרות
לאחרונה פורסמה בשבועון "בקיצור" התפרסמה ידיעה קצרה תחת הכותרת: "אורחת נדירה באזור ירושלים – קנית האורז". כחובב צפרות מושבע, הידיעה הזו תפסה מיד את עיניי. האורחת הנדירה הזו, ציפור שלא שמעתי עליה מעולם, הייתה ציפור שיר קטנה, שניצודה ברשת בתחנה לחקר הציפורים בירושלים, אשר פועל מזה קרוב ל-30 שנה.
על "התחנה לחקר ציפורי ירושלים - ע"ש נילי ודוד", ידעתי מזמן. במשך עשרות שנים ביקרתי במרכזים שונים לתצפיות ולחקר עולם הציפורים, בכל רחבי הארץ, משמורת החולה שבצפון ועד אילת, אך בתחנה לחקר ציפורי ירושלים טרם ביקרתי. לאחר פרסום הידיעה בדבר לכידת קנית האורז, החלטתי שהגיעה העת לבקר גם פה ולהתרשם מהעבודה החשובה שנעשית בתחנה האזורית שלנו.
קבעתי עם מנהל התחנה, איש הטבע והחברה להגנת הטבע, יותם בשן, מפגש בתחנה בצהרי אחד מימות השבוע. יותם קיבל את פני במאור פנים במשרד התחנה הנאה והמטופח והתחלתי בסדרת השאלות.
התחנה לחקר ציפורי ירושלים של החברה להגנת הטבע
חור שחור
מדוע בחרתם להתמקם דווקא במרכז ירושלים? מה כבר יש לציפורים הנודדות לחפש בלב ליבה של העיר הגדולה הזו בצמוד לכנסת?, תמהתי.
יותם חייך ומיהר להסביר מרכז ירושלים מהווה מקור משיכה לציפורי השיר הקטנות. והנה ההסבר לכך.
בהלך נדידת ציפורי השיר, אחרי שגמאו כמה עשרות קילומטרים, לא נותר בגופן מספיק "דלק", לאמור, מספיק מזון ובמיוחד מספיק שומנים כדי לנצל אותם כספק האנרגיה לצורך מעופן. אז הן תרות אחר מקום שבו יוכלו לנוח ולהצטייד במזון. את מקום המנוחה הן מאתרות ממעופן במהלך שעות החשיכה. הן יורדות לנוח ולמחרת הן מקדישות את הזמן לאכילה.
ציפורי השיר מעדיפות את שעות החשיכה משום גופן חם ממאמץ החתירה באוויר והן זקוקות לקרירות שקיימת בלילות ולא בימים. וכך, במעופן בלילות לאורך ארץ ישראל, הן רואות ממערב גושי אור בלתי פוסקים של ערי מישור ושפלת החוף וממזרח גושי אור קטנים יותר של יישובי בקעת הירדן, עמק הירדן וטבריה.
התמונה הנגלית לעיניהן מעל לשדרת ההר המרכזית, הנמשכת לאורך המדינה מצפון לדרום, היא שונה. בין אורות הישובים המנצנצים מתגלים להן שפע של "חורים שחורים", כלומר, מקומות לא מיושבים. את "החורים השחורים" הללו מחפשות ציפורי השיר הנודדות, מכיוון שהן מזהות בהן את מקומות המנוחה שבהם יוכלו לנחות ולהצטייד במזון.
וכאן נכנסת ירושלים לתמונה. כאשר ציפורי השיר מגיעות בתעופתן מעל ירושלים, רוב רובה של העיר מנצנץ בשלל אורות, וממש במרכזה, בצמוד לכנסת המוארת, הן מגלות "חור שחור" לא קטן. שטח לא מיושב המשתרע, לאורך גן סאקר, גן הוורדים בכנסת, עמק המצלבה, הגן הבוטאני, עד לעמק הצבאים ואזור עין יעל. השטח שאינו מואר, מבטיח לציפורים צמחיה ועשביה, שיחים ועצים, שבהם יוכלו להסתתר מפני אויבים ומפני השמש והחום, ומגוון רחב שך זרעים ובלוטים למזון.
מגוון עצים וצמחייה
יותם מסביר כי באזור זה יש מגוון של עצים ובהם: שלושת מיני האלות – אלת המסטיק, אלת ארץ ישראל ואלה אטלנטית, עצי חרוב ועצי תות, אשחר רחב עלים ואשחר ארץ ישראל, שקד ועוזרר, קטלב ועוג הבורסקאים, שכולם מספקים לציפורי השיר מסתור ושפע של אפשרויות תזונה.
"העצים הם אלה שמביאים לכאן, לתחנה שבלב העיר, את הציפורים. שטח התחנה משתרע על פני שבעה דונם. כל הצמחייה שבו היא צמחיה טבעית. והתחנה מקפידה הקפדה יתרה להותיר בלילות את כל שטחה בחושך מוחלט ללא כל נורה דולקת. בשטח התחנה הותקנה בריכת מים. הבריכה עצמה משמשת בית גידול לבעלי חיים מימיים ולדו חיים. בלילות השקטים, שומעות הציפורים מרחוק את הצפרדעים המקרקרות בבריכה. מעבר לכך הרי הציפורים גם צמאות למים בעקב מאמץ המעוף המתיש בתום לילה של נפנוף בלתי פוסק בכנפיים ולכן הן מקבלות את "ההזמנה" בשמחה".
תלמידים במהלך צפייה בציפורים
תגלית חדשה
התחנה על שם נילי ודוד הוקמה בשנת 1994 ובראשיתה היא שימשה כתחנה לטיבוע ציפורים. מאז ועד היום, נפרשות בתחנה כל בוקר "רשתות ערפל". אלו הן רשתות עדינות מאוד, בלתי נראות למעשה, שאינן פוגעות בציפורים הנלכדות בהן.
בתחנה שבע "רשתות ערפל" קבועות, המכסות כל אחת סוג מוגדר של צמחים, והקביעות הזו במקומותיהן חשובה כשלעצמה. כאשר נלכדת ציפור בודקים באיזו רשת ניצודה. כך לומדים בתחנה אילו סוגי מזון מעדיפות ציפורים שונות.
קיים מתאם בין מועדי הפריחה של עצים שונים למועדי הנדידה. עצים רבים פורחים בארץ בחודש מרץ, ועל פי מיקומי הרשתות וצמידותן לסוגי המזון בעת הפריחה, לומדים אלו מיני ציפורים תרות אחרי העצים המסוימים הפורחים דווקא בראשית האביב.
לפי כמות הציפורים הנתפסות ברשתות לומדים הזואולוגים המתמחים בציפורים את נפח גלי הנדידה. יותם נספר שלא קשה לגלות למשל ירידה משמעותית בכמות הציפורים של מין מסוים והדבר נותן אינדיקציה על המתרחש במרחבים גדולים ועצומים בהרבה מאשר בשטח התחנה.
להפתעתי, מסתבר כי הפרש הזמנים בין אחרוני נודדי האביב, מאפריקה צפונה לאירופה הצוננת, לבין ראשוני הנודדים מאירופה דרומה לאפריקה החמה, הוא בסך הכול – שבועיים!
כהוכחה מצביע יותם על סבכי שחור כיפה שניצוד זה עתה ברשת, שנלכד כשעה את דרכו מאפריקה לאירופה.
- הרי זה מאוחר מאוד, מחצית חודש יוני, הקיץ כבר ממש כאן והוא עדיין בדרכו לאירופה?
"אכן, מסתבר שהסבכים מאחרים מאוד בנדידתם צפונה וזמן לא רב לאחר מכן כבר יגיעו אלינו ראשוני הנודדים דרומה".
מחקר יסודי
כאמור, ברבות השנים הפכה התחנה מהתמקדות בטיבוע לציפורים למחקר על הציפורים. "המטרה של התחנה ללמוד ולהוסיף מידע על עולם הציפורים בתחומים רבים ושונים", מוסיף יותם, "אנחנו לומדים כאן על עונות הנדידה. לומדים על סוגי המזון המועדפים על ציפורים שונות. לומדים כמה אחוזים ממשקלה יכולה ציפור לאבד, וכמה זמן לוקח לה להתאושש ולהוסיף במשקל".
בתחנה שוקלים כל ציפור שנלכדת ובודקים את מצב השומנים שבגופה. עושים זאת בדרך פשוטה: שוקלים את הציפור בעת לכידתה, מאכילים אותה ובודקים כמה זמן לוקח לה לחזור למשקלה הרגיל. לדוגמא, משקל הסבכי שניצוד ברשת היה 6 גרם. המשיכו ובדקו וראו שתוך שבועיים הוא הכפיל את משקל גופו.
את הציפורים שנלכדו ואינן נושאות על רגלן טבעת, מטביעים בטבעת אלומיניום המציינת את מקום ההטבעה והזמן. את כל האינפורמציה מכניסים למחשב וכך הולך ונצבר המידע.
כאשר לוכדים ציפור מוטבעת לא מטביעים אותה בטבעת נוספת, אבל בעזרת האינפורמציה הנלמדת מטיבועה הקודם, ניתן ללמוד על מסלול נדידתה, מהיכן הגיעה, כמה זמן ארכה תעופתה עד לתחנה, כמה פעמים נלכדה ובאילו מקומות בעולם. כך ניתן לשרטט את מפת מסלולי הנדידה של סוגי הציפורים השונות.
מתנדבים מסורים
- ומי עושה כאן את כל העבודה?
"רבים וטובים", מחייך יותם, "ראשית, משרתים כאן קבוע חמישה בני ובנות שירות לאומי, אבל בנוסף להם פוקדים בקביעות את התחנה עוד עשרות מתנדבים מכל גיל, מגיל שבע ועד שמונים ושבע! המתנדבת הוותיקה ביותר הפוקדת את התחנה מדי יום ביומו מאז שנת 1994 היא 'גרדה' , המתקרבת כבר לגיל 90 והכל מתייחסים אליה כאל אימא של התחנה. מלבד הקבועים והמתנדבים, פוקדים את התחנה חובבי צפרות רבים נוספים הן מהארץ והן מרחבי העולם".
התחנה מקיימת קשר בינלאומי רצוף עם מרכזי מחקר בעולם ומושכת אליה חוקרים מרחבי העולם. ברחבי העולם יודעים כי ישראל היא אחד המקומות המועדפים בעולם לתצפיות על הציפורים. "כל הצפרים הידועים ביותר בארץ, כל השמות הנודעים ביותר בתחום צמחו וגדלו כאן", אומר יותם בגאווה בלתי מוסתרת.
תוך כדי ההסברים מגיעה למקום כיתת בני נוער חרדים, לבושי שטריימלים שחורים ולראשים כובעי לבד שחורים שתחתן משתלשלות פיאותיהם הארוכות. בראשם מתקדם ומסביר על המקום המורה העבדקן, חרדי לבוש שטריימל גם הוא. זהו מראה שכמותו לא ראיתי בכל ביקור קודם שעשיתי בתחנות תצפית כלשהי על ציפורים במרחבי הארץ.
- אפילו חרדים מגלים התעניינות בנעשה בתחנת חקר ציפורים שכזו?
"וודאי מבקרים כאן אנשים מכל סוג ומכל מין וככל שאצטנע עלי לציין שבכל הארץ אין אח ורע לתחנה הזו", מדגיש יותם.
טיבוע ציפורים
מה אם כן יודעים אנו על טיבוע הציפורים בעולם ובארץ? כיצד בכלל נולד הרעיון והיכן?
הראשון שחשב על דרך מקורית לנסות ולמצוא תשובות למסלולי הנדידה של הציפורים היה מורה בשם כריסטיאן מורטנסן, מהעיירה ויבורג שבדנמרק. בחודש יוני, בשנת 1890, הוא נטל מתיבות הקינון שהתקין בחצרו שני זרזירים והצמיד לרגליהם טבעות שעליהן חרט: YNGLEDE I VIBORG 1890 - שמשמעותה: "קינון בויבורג ב-1890".
בשנים הבאות, עד 1899, סימן המורה עוד 165 זרזירים וכן עקבי חורף, חסידות, שחפי אגמים, אנפות וברווזים. על הטבעות כתב הודעה בזו הלשון: "כיתבו לג'י מורטנגן, ויבורג 76, דנמרק, אירופה".
כך החלה לפעול השיטה, המורה קיבל דיווחים ממקומות שונים על הציפורים שנתפסו והחל לפרסם את ממצאיו הראשונים אודות נדידת הציפורים. שנים ספורות לאחר שמורטנסן החל לסמן זרזירים ובעלי כנף נוספים בטבעות אלומיניום, הרעיון פרש כנפיים ופשט ברחבי אירופה.
בשנת 1935, הפליג המורה, הסופר וחוקר הטבע הידוע, אליעזר שמאלי ללמוד את מקצוע טיבוע הציפורים בתחנת הטיבוע רוסיטן שבמערב אירופה, וזאת כדי להתחיל פעילות של טיבוע ציפורים גם בארץ ישראל שכבר נודעה בנדידת הציפורים החולפות דרכה. בחזרתו הוא התקין טבעות אלומיניום שעליהן הוטבעה הכתובת: HEBREW UNIVERSITY JERUSALEM – האוניברסיטה העברית, ירושלים.
שמאלי החל לסמן ציפורים בעמק יזרעאל כבר בשנת 1936. כמוהו החלו בעלי עניין נוספים לעשות כך בישראל והצטרפו למטביעי הציפורים בעולם. כך, תודות ליוזם, למורה הדני מורטנסן ולאלפי מטביעים שבאו בעקבותיו, התבסס והתרחב המחקר והמידע אודות נדידת הציפורים כפי שהדבר מוכר לנו היום.
והתחנה בירושלים? היא ממתינה לביקור שלכם.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
צילומים באדיבות התחנה לחקר הציפורים בירושלים – יותם בשן
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?