מגדלים כבשים בהמון אהבה

יש כאלה שהאוכל שהם מכינים, מקורו בשורשים שלהם ויש כאלה שהמזון שהם מייצרים, מגיע מחלום לחיות את חייהם באופן מסוים. כזה הוא סיפורה של בת שבע בויה בת ה-39 מלוזית, גבנית ומגדלת עדר עזים וכבשים, שהגיעה לאחרונה לאזורנו.

הוריה של בת שבע גדלו במיסיסיפי ועבדו את האדמה בשיטות מסורתיות, בעזרת שור או פרד הרתומים למחרשה. בשנת 1969 הם עלו לארץ ישראל בעקבות חלומם, " לגדל כבשים בהשראת אבותינו הקדומים, אברהם יצחק ויעקב".

המשפחה שוכנה בדימונה ובמקום לגדל צאן, עבדו הוריה בתעשיית הטקסטיל המקומית, אבל כל השנים, לא הרפו ולא הפסיקו לדבר על החלום לגדל צאן. בשנת 1999 , עברה המשפחה למושב נועם והחלה ללמוד כיצד לגדל עדר צאן.

"היה לנו חשוב שהעדר יגדל מתוך אהבה", אומרת בת שבע. "לכל הרחלות והטלאים קראנו בשמות והמטרה הייתה לצרוך חלב צאן נקי מהורמונים. התחלנו מחמש רחלות ואיל אחד מזן האווסי, וכך גדלנו לאט לאט. במהלך הזמן רכשנו טליות וגדיות, שעזרו מאוד לטפח את העדר שברשותנו. העדר ניזון מהמרעה בחורף ובאביב, בקיץ ובסתיו, משלבים האכלה של שחת ויציאה למרעה".

בשל כיסופיהם לעיר הקודש, היו בני המשפחה עולים לירושלים ובדרך חוצים את אזור עדולם. "נחשפנו לאזור כשהייתי בת 14 בערך", מספרת בת שבע, "ורצינו תמיד לחיות כאן. היה משהו מאוד בתולי בנופים ובפיתולי הדרכים". לפני שנתיים לערך, שכרה המשפחה משק בלוזית וסיימה את מסכת נדודיה. "למשק יש שני לולים שהסבנו אותם לדיר", היא מספרת, "והעדר יוצא למרעה מסודר מטעם המינהל".

שומרים על הטעם

לגבינות אותן מייצרת המשפחה, הגיעה בת שבע בעקבות גידול העדר. "אני ובני משפחתי מגדלים עדר צאן כבר קרוב ל 12 שנה ועד היום אנחנו מפטמים טלאים לפי המתכון המנצח של אימי המנוחה. את הגבינות למדנו להכין בקורסים מקצועיים. רצינו, ואנחנו עדיין עומדים על כך, שייצור הגבינות יהיה בסגנון ביתי, כמו פעם, כמו שהכינו פעם הכפריים שגידלו צאן, ללא חומרים משמרים, עם כלים פשוטים שיש ברוב המטבחים, בעבודת יד. חשוב לנו לשמור על הטעם העשיר של החלב ושל השמנת בגבינות, ולכן רוב הגבינות המיוצרות, נצרכות בגיל יחסית צעיר, חצי קשות ורכות ומעט גבינות עובש. בנוסף אנחנו גם מייצרים לחמים מקמחים אורגניים וגם מאפים ומתוקים, בשילוב גבינות הצאן".

בת שבע גרה בלוזית עם אחיה ושלוש אחיותיה. שתיים מהאחיות שותפות בעשייה, בגידול ובניהול של העדר ושאר האחים עובדים בחוץ. על המושב היא מספרת כי "התקבלנו במקום בצורה נחמדה למדי. אני מכירה את המגדלים במושב ובאזור. יש הרבה פרגון ובסך הכל נחמד לנו מאוד לחיות כאן. גם קהל הלקוחות שלנו הם אנשים מהמושבים מסביב ומהקיבוצים, חברים קרובים ומכרים. כרגע אנחנו גרים פה בשכירות, אבל היינו מאד שמחים לקנות משק במושב".

"אנחנו גם מעבירים במקום סדנאות לימוד לייצור הגבינות שלנו" היא ממשיכה. "הסדנא אורכת כ- 4 שעות ולומדים בה להכין גבינות כמו צפתית וקממבר. העלות למשתתף היא 220 ש"ח והיא מותנית במינימום של ארבעה משתתפים. המקום פועל בכל יום בשעות 11:00-19:30 ובימי שישי בשעות 08:00-14:00 , כאשר הסדנאות מתקיימות בדרך כלל בימי שישי , כך גם נרצה לעשות בפסטיבל האוכל". "בנוסף, אנחנו עורכים במקום מכירה של גבינות צאן שאני מייצרת, לבנה, גבינות שמנת, שמנת חמוצה מחלב כבשים, גבינות חצי קשות וכו', כמו גם מאפים ולחמים מקמח עדשים, קמח שיפון, חיטה מלאה, שיבולת שועל וסולת, עוגות גבינה מחלב עיזים, שושנות שמרים (תמרים, פרג, שוקולד), עוגיות פריכות במילויים שונים, ועוד (עדיף להזמין מראש)".

בת שבע אומרת כי המקום אינו ערוך לאירוח והסעדה, מלבד הסדנאות ומכירת הגבינות, אבל כפי שהיא אומרת, " עוד לא קרה שהגיע אלי מישהו לקנות מוצרים ולא פצחנו בשיחה מרנינה ובטעימות...".

"מוזאליס", מושב לוזית, משק 47 . א'- ה': 11:00 - 19:30 , ו': 8:00 – 14:00 . ניתן לתאם מראש.

054-4791356 , [email protected]