מוסיקת חורף זעירה
בעונת הקור מבקרים באזורנו סוגים רבים של קיכלי, המנעימים בקול שירתם. במשך כל השנה נוכל ליהנות מבן משפחתם היציב בארצנו – השחרור, שנמצא כיום כמעט בכל חצר
עוד בטרם קמה מדינת ישראל וגם בשנותיה הראשונות הכירו חובבי הצפרות את הקיכלי המזמר, אך אם תחפשו היום את ההגדרה הזו במגדירי הציפורים לא תמצאו אותה משום ששם בעל הכנף הזה הוחלף ל"קיכלי רונן". על השאלות למה הוחלף השם, ומה ההבדל בין "רונן" לבין "מזמר" אין לי תשובות, ורק אציין שאני עצמי מעדיף את השם הקודם, משום שרבים מאיתנו יכולים לשמוע את בעל כנף זה משמיע את שיריו הערבים לאוזן, ובכך הוא יותר "מזמר" מאשר "רונן", שמצביע על כך שהוא בעל כנף "שמח".
אנו מכירים שפע של מיני קיכלים, אציין רק את מקצתם: קיכלי רונן, קיכלי גדול, קיכלי זהבהב, קיכלי לבן גבות, קיכלי אפור, קיכלי שחור גרון, קיכלי סהרון ו...שחרור !
קיכלי שחור?
מה לו לשחרור השחור משחור ובעל המקור הצהוב הבולט (אם הוא זכר) או לשחרורית החומה ומעט מפוספסת בגחונה, שצבעה הדהוי מסייע לה להסתוות, בין כל הקיכלים?
ובכן, אין כאן שום טעות. השחרור שרובנו מכירים מחצר הבית, שייך למשפחת הקיכלים, והוא כנראה הקיכלי הכי מוכר לרבים מאיתנו.
את השחרור אנו פוגשים בחצר, ליד שיחים נמוכים, בדרכנו להליכה בשדה או בצאתנו למטע או לחורשה. כאשר יבחין בנו, הוא ימהר להסתלק בקפיצות קלות ובריצה קצרה, כשהוא נעצר מדי פעם, מביט לעברנו וממשיך בדרכו עד שייעלם בינות לשיחים.
השחרור הוא היחיד בין כל בני משפחת הקיכלי שמוגדר כבעל כנף יציב בארצנו. ככל שנכיר אותו טוב יותר, את מראהו, אופן התנהגותו, הרגלי תזונתו ומקורות מזונו, כך נלמד יותר על המשפחה אליה הוא משתייך ועל הקיכלים השונים שמבנה גופם הכללי, חזותם, דרך התנהגותם ואופן שירתם יזכירו לנו אותו.
תפוצה נרחבת
כיום השחרור נפוץ ברחבי אזור מטה יהודה וניתן למצוא אותו בכל יישוב. אך לא תמיד היה זה כך. בשנות ה-50, עת הוקמו מרבית היישובים באזורנו, לא זכו המתיישבים לראות שחרור כלשהו בקרבתם, וזאת גם אם התאמצו לגלותו בכל כוחם, משום שבאותם שנים אזור תפוצת השחרורים בארץ היה רק בקצה הצפוני, בגליל ובעמקים הצפוניים.
עם השנים, ככל שהמדינה הלכה והתפתחה והתרבו היערות, המטעים, הפרדסים, הכרמים ואפילו שטחי הנוי, כך גם התרחב בהתמדה אזור תפוצתם של השחרורים, שעתה יכלו למצוא לעצמם אזורים חדשים שהציעו מסתור, מזון, ותנאים נוחים לגידול הצאצאים.
היום אזור תפוצת השחרורים בארץ משתרע מהצפון ועד לשולי הנגב בדרום ובקעת הירדן במזרח. ואיתם גם התפשטה אוכלוסיית העורבנים הצרחנים ויפי המראה ואפילו הצופית העדינה.
השחרור הוא היחיד מבני משפחת הקיכלי שהוא יציב בארץ ונוכל לראותו בכל ימי השנה כולה. שחרור זה שוכן בכל מרחב המזרח התיכון, למן טורקיה ופרס, דרך עירק סוריה והלבנון ועד לעבר הירדן ואלינו. זנים אחרים שלו מאכלסים את מרבית אזורי אירופה למן צפונה וכן מסיביר שבצפון אסיה ועד לדרומה.
ציפור חולפת
מרבית מיני השחרורים אינם יציבים במקומות מחייתם הקיציים והם נודדים בחורף הן לאזורנו והן דרומה מכאן - לאפריקה. שחרורים הנשארים כאן מבלים פה את עונת החורף, בדומה למיני קיכלי השונים. אחרים חולפים דרכנו בדרכם לאפריקה ואלו הם השחרורים או הקיכלים החולפים.
השחרורים היציבים אצלנו אינם מגלים תכונות חברותיות בולטות ומעדיפים לחיות כמעט ביחידות, למעט הזוגות – הזכרים והנקבות. לעומתם, השחרורים והקיכלים, המגיעים מאירופה, נראים בקבוצות קטנות או גדולות יותר, במטעים, בפרדסים.
ככל הידוע, עד היום הזה, למרות ריבוי סוגיהם, אף אחד מן הקיכלים לא שינה ממנהגיו הבסיסיים ולא "החליט" להשתכן בארצנו גם לימי הקיץ, ולגדל פה את הגוזלים.
כל מיני הקיכלים בהם ניתקל כאן אינם אלא אורחים לחורף העושים עמנו חודשים ספורים, בדרך כלל ממחצית אוקטובר ועד מחצית מרץ, שאז יחזרו וייצאו למסעם לאירופה. אחרים רק יחלפו דרכנו במסעם לאפריקה בסתיו ובחזרה לאירופה – באביב.
המגדיר לציפורי אירופה והמזרח התיכון של היינצל, פיטר ופרסלאוו, מרחיב את מיני הקיכלי החולפים בשמי ארצנו בדרכם דרומה: קיכלי זיתני, קיכלי אפור לחי, קיכלי סיבירי, קיכלי נודד, קיכלי אפור חזה, קיכלי חום כנף, וקיכלי אדום גרון.
חורפים בארצנו
שלושה מבני משפחת הקיכלים נמצא כאן במהלך החורף (על פי מגדיר הציפורים המצולם של עוזי פז ויוסי אשבול). הראשון והנפוץ ביותר הוא הקיכלי הרונן, ואם תשאלו אותי "הקיכלי המזמר", השני הוא הקיכלי האפור והשלישי הוא קיכלי גדול, שמזכיר בממדיו ובמנהגיו את השחרור.
הקיכלי האפור חורף אצלנו בלהקות, שמונות לעיתים עשרות פרטים ונוכל להיתקל בהן במטעים, בפרדסים ובכרמים. זהו בעל כנף חברותי, שמרבה להשמיע ציוצים המשמשים לתקשורת בין חברי הלהקה. הקולות מזכירים את ציוציו של השחרור, וגם הקיכלי האפור מוכיח שכבן למשפחת הקיכלי הוא איננו קוטל קינים במיומנות שירתו.
את שירתו של הקיכלי הרונן בארץ נוכל לשמוע רק בימי החורף הבהירים והחמימים, שאולי מזכירים לו את ימי הקיץ באירופה. מבין כל מיני הקיכלי החורפים כאן הוא המצוי ביותר, למן צפון הארץ ועד למרכזה, כולל באזורנו. נוכל לזהות אותו ראשית לפי צבעיו המושכים יותר את העין. גבו, ראשו, החלק החיצוני של כנפיו וזנבו הם בצבע חום עז. חזהו בגוון בז'-לבנבן והוא מנוקד באופן בולט מאוד בנקודות חומות גדולות שממשיכות עד לבטנו. ממדי גופו קטנים משל השחרור, וגודלו כשל הבולבול. לא ניתן להבחין בהבדלים בין הזכר לנקבה.
שלשולים וחלזונות
הרגלי התזונה של בני משפחת הקיכלי דומים למדי. הם ניזונים, וודאי בחורף, מתולעים, חרקים, זחלים וכן משלשולים המצויים באדמה. כישורי הציד שלהם ייחודיים.
נוכל למשל לראות את השחרור כשהוא מטה את ראשו לצד בעמדו על מקומו, ככל הנראה כדי להיטיב לשמוע רחשים תחת פני האדמה. מששמע, הוא נועץ את מקורו באדמה בניסיון לגלות את השלשול שהשמיע רחש. בכלל, בני משפחת הקיכלי נהנים לצוד שלשולים, שאותם הם למדו לשלוף אט אט, בזהירות ובאורך רוח, בכל פעם מושכים קצת, מאפשרים לשלשול לשחרר את עצמו ומושכים עוד קצת, עד למשיכת השלשול כולו, בשלמותו.
כמו כן הם ניזונים במיומנות ייחודית משבלולים. את הקטנים שבהם הם בולעים בשלמותם. את הגדולים הם מפצחים כשהללו אחוזים במקורם במכות על אבן, עד לשבירת הקונכייה המוצקה כולה. גם אז הם ממשיכים לטפל בחילזון בסבלנות, מכים את גופו על אבן, כדי לסלק ממנה את שיירי שברי הקונכייה ואז בולעים בתאווה את בשרו.
סל מזונם לא מסתכם רק במזון מן החי והם אינם בוחלים בשיירי פירות שנשרו מן העצים, או אפילו בענבים שנפלו בכרם ונעשו לצימוקים וכן במזון נוסף מן הצומח.
גידול הגוזלים
בעונת הקינון בני משפחת הקיכלי נפרדים מהלהקות שלהם וכל זוג מאמץ לעצמו את נחלתו, שם יבנה את קינו ויגדל את גוזליו.
את הקן בונה בדרך כלל הנקבה והיא ממקמת אותו במזלג ענפים בגובה 2-4 מטר. את הקן היא בונה מגבעולים ועשבים שאותם היא מעצבת לסלסלה מעוצבת ומסוגננת בעומק סנטימטרים ספורים ובקוטר כפול. בעת הבנייה היא עושה שימוש גם בעפר מעורב ברוקה והמשמש אותה כמלט להדבקת הגבעולים. היא עושה זאת בראש ובראשונה בתוך הסלסלה אך לעיתים תעשה זאת גם מבחוץ.
ימים ספורים לאחר שהסתיימה בניית הקן היא תטיל בו לרוב שלוש ביצים, ולעתים חמש, ביצה לכל יום, ביצים בצבע ירקרק בדרך כלל המעוטרים בכתמים חומים כהים. הנקבה תבצע את מרבית הדגירה והזכר יחליף אותה שלא לעיתים מזומנות.
הדגירה עצמה נמשכת 13-14 ימים והגוזלים יבקעו יום אחרי יום כשהם סומים ולראשם פלומה דלילה מאוד. הם ישהו בקן כשבועיים, עד לצמיחת נוצותיהם ופיתוח היכולת לעוף, כאשר צמד ההורים דואג להזנתם, בדרך כלל בתולעים רכות למיניהן. גם לאחר נטישת הקן ימשיך צמד ההורים לדאוג לתזונת הצעירים עוד שבועות ספורים.
סימני זיהוי
ובכן, כיצד נוכל לזהות קיכלי? ראשית, באזורנו נבדוק את לוח השנה, האם אנחנו בעונת החורף, מאוקטובר ועד מרץ? בנוסף, נבדוק את ההתנהגות: האם הציפור משתדלת להתרחק מאתנו בדילוגים תוך מבט מודאג לעברנו מדי פעם, ואף מתעופפת בתעופה קצרה ונמוכה לעבר מסתור בשיחים? אם אכן זה אופן התנהגותה, והיא איננה בצבעי השחור של השחרור או החום של השחרורה, אך כן מזכירה הן את מראהו והן את התנהגותם, אז נדע שאת אחד ממני הקיכלים ראינו.
וכל מה שנותר לנו הוא לנסות לגלותם בימי החורף ועד אז, להתבשם ממראהו והתנהגותו של השחרור בחצרנו.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?