מחקר: מדיניות ממשלות ישראל פוגעת קשות במגזר העצמאיים
בישראל התפתחה מדיניות של אפליה ופגיעה בזכויות של עצמאים וזאת למרות החשיבות העצומה של העסקים הקטנים לכלכלה הלאומית
בעוד שוק העבודה בישראל ובעולם הולך ומצטמק, מפעלי ענק מתייעלים ומפטרים ללא הפסקה, אלפי עובדים מגיל 40 ומעלה נזרקים לשוק ואינם מוצאים בו את מקומם ובמדינות המתפתחות מכירים בחשיבות העצומה של העסקים הקטנים לכלכלה הלאומית, חושף מחקר של מרכז אדווה את היחס המפלה והפוגעני של ממשלות ישראל לדורותיהם כלפי מגזר העצמאיים.הדו"ח החדש של מרכז אדווה ניתח את ההתפתחויות של אוכלוסיית העוסקים העצמאיים בישראל על בסיס מפקדי האוכלוסין שנערכו בשנים 1983, 1995 ו-2008. מתוך הדו"ח עולה כי רוב העצמאים מרוויחים פחות מהשכר הממוצע במשק, לא נהנים מזכויות סוציאליות בסיסיות, אינם מצליחים לחסוך לפנסיה ונאלצים לעבוד שנים רבות לאחר גיל הגמלאות.
קטנים ובודדים
המחקר מצא כי התדמית של העצמאיים כאנשים בעלי יוזמה ותעוזה שיוצאים על השוק הכלכלי עם יכולת ייחודית אינה תואמת את המציאות. כשני שליש מהעצמאים אינם מעסיקים איש, כחמישית מהם מעסיקים 1-2 עובדים ורק כ-15% מכלל העצמאים מעסיקים יותר מ-3 עובדים.
מהמחקר עולה כי ההגדרה "עצמאים" נועדה לשרת בעיקר את רשויות המס בישראל, אשר מפלות באופן גס את מי שבחרו מרצון או מכורח שלא להיות "שכירים". כך, למשל, עצמאים נדרשים להפריש מהכנסתם לקרן פנסיה ולמוסד לביטוח לאומי, לא רק את חלק השכר שהשכירים מפרישים אלא גם את חלק השכר שהמעסיק מפריש עבור השכירים. מרבית העצמאים, שהכנסתם נמוכה, מתקשים לעמוד בהפרשות אלה. מצד שני, הם לא זכאים לדמי אבטלה ולהטבות אחרות להם זכאים שכירים ובהן ימי מחלה, ימי חופשה, דמי הבראה ופיצויי פיטורין.
המחקר של צמד החוקרים, שלמה סבירסקי ואריאן אופיר, מצא עוד כי אוכלוסיית העצמאים בישראל עברה שינוי משמעותי בעשורים האחרונים: אם בעבר רוב העצמאים עסקו בשירותים ביתיים ושכונתיים (67.6% מכלל העצמאים ב-1983), המגמה היא מעבר של עצמאים למתן שירותים תאגידיים וציבוריים (52.5% ב-2008).
נשים עצמאיות
המגמה של כניסת נשים לתוך מגזר העצמאיים גוברת על ציר השנים. בפרק זמן של 25 שנים, משנת 1983 ועד 2008, גדל מספרן של הנשים העצמאיות פי 4.7, מכ-20,000 ב-1983 לכ-93,000 ב-2008. ומשקלן בקרב כלל הנשים המשתתפות בכוח העבודה גדל מ-5.5% ל-8.5%. עם זאת, חלקם של העצמאים בכוח העבודה לא השתנה משמעותית בין שלושת המפקדים ועומד על כ-13%.
ב-2008, מרבית הנשים העצמאיות היו בעלות השכלה גבוהה (41.9%) או בינונית (38.9%); אצל הגברים, הרוב היו בעלי השכלה בינונית (32.9%) ונמוכה (38.3%).
בקרב העצמאים המספקים שירותים ביתיים ושכונתיים ניכרת חלוקת עבודה מגדרית. בראש העיסוקים העצמאיים שהם נשיים במובהק (רוב גדול של נשים) מצויות מטפלות (89%), קוסמטיקאיות וספריות (75%) ועובדות ניקיון (72%). לצד זה ישנם עיסוקים עצמאיים שהם גבריים במיוחד ובראשם חשמלאים (100%), מפעילי ציוד חפירה, סלילה והרמה (100%) ואינסטלטורים (100%). ישנם רק חמישה עיסוקים שבהם גברים ונשים מיוצגים במידה שווה: אקדמאים במדעי הרוח, עיתונאים, עובדי חשבונות, רופאים, רוקחים ווטרינרים ופקידים אחרים.
משקלם של העצמאים בכוח העבודה עולה מאוד לאחר גיל 70. ב-2008 נפקדו 13,316 עצמאים בני/ות 70 ומעלה והם היוו 35.3% מבני 74-70 שהשתתפו בכוח העבודה, 46.3% מבני 79-75 ו-48.9% מתוך בני 80 ומעלה.
חשדנות ואפליה
המחקר ממשיך בהתייחסות לאוכלוסיית העצמאיים כמי שאינם מדווחים אמת על הכנסותיהם. החוקרים מציינים כי רשויות המדינה השונות מתייחסות לנתוני השכר של כלל העצמאיים באופן חשדני והנחת המוצא שלהן היא שנתוני ההכנסה של העצמאיים אינם מדווחים באופן מהימן.
החוקרים מדגישים כי קטגוריית ה"עצמאיים" כפי שרשויות המדינה נוהגת להגדיר היא כוללנית מדי ואינה מבחינה בין יזמים עסקיים לבין עובדים ועובדות שהצידוק היחידי להכללתם במסגרת "עצמאים" היא העובדה שהכנסתם אינה מגיעה בצורה של תלוש שכר.
עם זאת מציינים החוקרים כי הנתונים הקיימים מצביעים על כך שהכנסותיהם של מרבית העצמאים אינן גבוהות מאלה של מרבית השכירים. בשנת 2008 הייתה ההכנסה הממוצעת של העצמאים (בני/ות 69-25) כ-7,000 ₪ – סכום נמוך מהשכר הממוצע של השכירים באותה שנה – 9,564 ₪. ההכנסה החציונית של העצמאים באותם גילאים עמדה על 5,100 ₪, בהשוואה ל-6,700 ₪ אצל השכירים (כל הסכומים במחירי 2008).
החוקרים ממליצים לרשויות הממשלתיות לפעול לביטול האבחנה הגורפת בין שכירים לעצמאים ולמזג, את העצמאים (בוודאי את אלה העובדים לבד, אך אולי גם את אלה המעסיקים 2-1 עובדים) יחד עם אוכלוסיית השכירים, מהלך שלהערכתם עשוי להוביל לשיפור מצבם של מרבית העצמאים.
"מיזוג כזה יהיה צעד חשוב לקראת איסוף נתונים על שכבת היזמים העסקיים בישראל", כותבים החוקרים, “בו בזמן יאפשר מיזוג כזה תמונה ריאליסטית וייצוגית יותר של עיסוקיהם והכנסותיהם של מרבית העצמאים בישראל, שמצבם אינו משופר יותר מזה של מרבית השכירים”.
"בעלים של מוסך רכב עובד כעצמאי משום שיצרני המכוניות מוצאים שזו הדרך הרצויה למתן שירות לרוכשי המכוניות", כותבים החוקרים, “רבים מן העצמאים הם שכירים לשעבר של משרדי הממשלה או של רשויות מקומיות, שהפכו לעצמאים מרגע שהממשלה החליטה להפריט את שירות זה או אחר...מן הראוי לציין כי האבחנה בין שכירים לעצמאים נושאת בחובה חסרונות של ממש עבור מרבית העצמאים", מסכמים החוקרים את המחקר.
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?