מטה יהודה חוגגת 60 שנים להיווסדה
המועצה האזורית מטה יהודה ציינה השבוע 60 שנים להיווסדה בישיבת מליאה חגיגית שהתקיימה במתחם בית הספר עין כרם, באותו מקום שבו הוכרז על הקמת המועצה בשנת 1964. באופן סמלי, מי שהכריז אז על הקמת המועצה היה ראש המועצה הראשון, בנימין כהן ז"ל, ומי שעומד בראש המועצה 60 שנים לאחר מכן, הוא בנו, אבישי כהן.
ביולי 1964 התרכזו באולם הספורט של בית הספר החקלאי עין כרם נציגים של ארבע מועצות אזוריות קטנות: גיזו, האלה, אבן העזר והרי יהודה, והכריזו על הקמתה של המועצה האזורית מטה יהודה. את ההחלטה קידם משרד הפנים, אשר שקלן האם לכנות את המועצה המשותפת בשם "שדה יהודה", אך לבסוף החליט על השם "מטה יהודה, המבטא את הקשר בין האזור לבין נחלת שבט יהודה המתוארת במקרא.
ראש המועצה הראשון, בנימין כהן ז"ל
בראש המועצה החדשה הועמד בנימין כהן, פעיל ציבור מוכר ואהוד ממושב נס הרים, אשר היה רק בן 24 כאשר נבחר לתפקיד. על הקשר שלו למטה יהודה סיפר בנימין כהן בספר זיכרונותיו: "כאן ביתי, מבצרי, מקום בו אני מוצא מפלט, רוגע ושלווה... כאן אני מזדקן ומשקיף על העבר בסיפוק, בחיוך ובגעגועים...". תקציבה הראשון של מטה יהודה עמד על 3.569 מליון לירות.
דירה ברחוב כורש
המועצה החדשה התמקמה בדירת שני חדרים ברחוב כורש בירושלים. תושבי המושבים שנזקקו לשירותים של מחלקת הרווחה צבאו על הדירה וכדי לתת להם שירות הוחלט לשכור צריף "מרווח" ברחוב הלל הסמוך.
בשנת 1967, לאחר תום מלחמת ששת הימים, עברה המועצה לשכון במבנה בשכונת עין כרם, שלפני כן שימש את משמר הגבול. רק בשנת 1971 השתכנה מטה יהודה במבנה קבע "בית המושבים" בשכונת רוממה בירושלים. מבנה זה שימש את המועצה עד שנת 1992, אז נאלצה המועצה למכור אותו כדי לכסות על גרעונותיה העמוקים שהעמידו אותה במצב של חדלות פירעון. המועצה עברה לשכון במבנה בית הספר היסודי "אבן העזר" בנחם, מקום שבו היא שוכנת עד היום.
עשרה אוטובוסים
עם הקמת המועצה וייסוד בתי הספר האזוריים עלה הצורך במערך הסעות לתלמידים. מחלקת התחבורה של המועצה הוקמה עם עשרה אוטובוסים מתוצרת מרצדס, אשר הובילו את תלמידי המושבים בדרכי עפר ובכבישים מפותלים אל מוסדות החינוך. אולם, לא רק תלמידים היו בין אלה שנסעו באוטובוסים הללו, אלא גם תושבי המושבים עצמם, שנעזרו במערך ההסעות כדי להגיע ליישובים הגדולים לצרכים שונים. יחד עם התושבים אפשר היה לראות באוטובוסים גם חיות משק, תרנגולות, אפרוחים ועוד.
למועצה החדשה הוקצה רכב אמבולנס אחד, אשר תחנת המוצא שלו הייתה בבית נקופה. חוסר הזמינות של האמבולנס וקשיי התקשורת גרמו לכך שרכבו של ראש המועצה דאז שימש גם כ"אמבולנס" מאולתר ועסק בפינוי של יולדות ופצועים לבתי החולים.
הפינים מגיעים
בשנת 1970 נחתם הסכם ערים תאומות הראשון בין מטה יהודה לבין העיר ונטה בפינלנד. אלה היו השנים של התלהבות אדירה בעולם מהקמתה של מדינת ישראל, וקבוצת מתנדבים הגיעה גם מפינלנד והתמקמה בקיבוצים קרית ענבים ונווה אילן. עד מהרה הצעירים הפינים התאהבו במקום והחליטו לבנות בו את ביתם. הם גייסו תרומות ורכשו חלקת קרקע שעליה הקימו את היישוב יד השמונה.
בשנות ה-90 נחתם הסכם ברית ערים תאומות בין מטה יהודה לבין המועצה האזורית וירצבורג בגרמניה, וכמה שנים לאחר מכן נחתם הסכם נוסף עם המועצה המקומית נומברכט שבצפון גרמניה. מערכת היחסים עם שתי הערים התאומות הללו היא חמה מאוד, והקהילות בישראל ובגרמניה מחליפות ביניהן משלחות מדי שנה.
שנות ה-80 הקשות
בשנת 1978 פרש בנימין כהן מכהונתו לאחר 14 שנים ובמקומו נבחר לתפקיד ראש המועצה יובל אלוני ממושב בקוע. כהן עבר לכהן כמזכ"ל מרכז המועצות האזוריות, תפקיד שבו כיהן עד יציאתו לגמלאות. יובל אלוני כיהן בתפקיד עד שנת 1981 ואז העביר את שרביט ראש המועצה לדוד דוד, איש גבעת יערים.
שנות ה-80 היו בסימן של שינויים חדים ביחס של ממשלת ישראל אל המגזר ההתיישבותי. מפלגת הליכוד שעלתה לשלטון העמידה את המושבים ואת הקיבוצים בפני מציאות כלכלית חדשה, עצרה הטבות שונות, ביטלה סובסידיות לתוצרת חקלאית והטילה הגבלות על מערך השיווק המונופוליסטי של תנובה. הדבר גרם להידרדרות מהירה מאוד במצבם הכלכלי של היישובים החקלאיים ושל המועצות האזוריות.
מימין לשמאל: מזכיר המועצה, מאיר חזן, ראש המועצה, יובל אלוני ומחליפו דוד דוד, טקס החילופין 1981
הידרדרות כלכלית
במהלך שנות ה-80 הסתבכה המועצה האזורית מטה יהודה בתביעה של חברה קבלנית שתבעה את המועצה במיליוני שקלים, בטענות שונות. העניין התנהל בבית המשפט ולבסוף, יצא פסק דין שקבע כי מטה יהודה צריכה לפצות את הקבלן בסכום שעמד אז על יותר מעשר מיליון שקל.
יחד עם ההחמרות ביחס של השלטון כלפי המגזר החקלאי היה מדובר במהלומה קשה ביותר למועצה. בתוך זמן לא רב הידרדר מצבה הכלכלי של מטה יהודה והיא עמדה בפני שוקת שבורה, כאשר היא מתקשה לעמוד בהתחייבויותיה, מעכבת תשלום משכורות לעובדיה, דוחה תשלומים לספקים ומתמהמהת בתשלום קופות הגמל.
על רקע ההחמרה במצב הכלכלי של המועצה וההאשמות מצד פעילי ציבור כלפי ראש המועצה המכהן, דוד דוד, החליט זה להתפטר מתפקידו בשנת 1992. במקומו נבחר לתפקיד סגנו וממלא מקומו, נציג קיבוץ נתיב הל"ה, מאירק'ה ויזל, אשר נודע כמפקד היחיד שהצליח לחלץ את כל חייליו בשלום ממוצב על תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים ועל כך זכה לצל"ש.
ראש המועצה הרביעי, מאירק'ה ויזל
קיבוצניק בראש
הבחירה בויזל לראש מועצה הייתה שינוי במאזן הכוחות במטה יהודה. עד אז, במשך קרוב ל-30 שנה נבחרו ראשי מועצה שהיו חברי מושבים עם נטייה ברורה למסורת, ועתה נבחר לתפקיד איש התנועה הקיבוצית, ששימש בתפקידים שונים במסגרת התנועה הקיבוצית בארץ ובחו"ל, ולמרות שברזומה שלו היה רשום כי הקים את מפעל תנ"ה, הוא היה סוציאליסט וחילוני בכל רמ"ח אבריו.
ויזל נכנס לתפקיד ראש המועצה בשעתה הקשה ביותר. למטה יהודה חסרו משאבים רבים, עובדי המועצה התלוננו על הלנות שכר, ספקים נמנעו מלעבוד עם המועצה בגלל תנאי תשלום לא סבירים וביישובי המועצה שרר דכדוך רב עקב שורה של גזירות שהטילה הממשלה על המגזר החקלאי במרכז הארץ, בהן, לדוגמא, ביטול ההטבות לענף הלול והעברת כל הסובסידיות של הענף ליישובי הצפון.
ויזל, או בשם שבו היה ידוע – מאירק'ה, מצא את עצמו מתרוצץ בין משרדי הממשלה כדי לקושש תקציבים, מתמודד עם איומי העובדים בהשבתה של המועצה, ונאבק בספקים, ביניהם חברות תחבורה שעסקו בהסעות תלמידים, שאיימו לעצור את ההסעות עקב הצטברות החובות.
הרחבת צור הדסה
על רקע הקשיים הכלכליים של מטה יהודה והצורך לגייס כסף במהירות החליט ויזל להוציא לפועל שתי תכניות להרחבת יישובים קהילתיים במועצה: צור הדסה ושריגים. לצורך כך הוא גייס פרויקטור, איש עסקים בשם אמנון ליפה, אשר פעל כחברה פרטית לקידום האיכלוס ביישובים הללו.
בשנת 1994 העמיד ויזל את עצמו לבחירת תושבי המועצה וזכה ברוב מוחץ של 88% מקולות הבוחרים. הניצחון העניק לו מנדט להמשיך במדיניות שלו.
התכנית להרחבת צור הדסה יצאה לפועל והוקמה עמותה שקידמה מכירת 250 מגרשים ביישוב במה שהיה קרוי אז "שכונת העמותה" וכיום זכה לכינוי "השכונה הוותיקה". מחיר מגרש בגודל של 750 מ"ר עם זכויות בנייה של 160 מ"ר מגורים ועוד 40 מ"ר שירות עמד על 5000 דולר בלבד. זוגות צעירים מירושלים שלא חששו מהמרחק רכשו את המגרשים והקימו עליהם את בתיהם. גם התכנית להרחבת שריגים התקדמה, אם כי באיטיות מחמת חוסר ביקוש.
פרשת שכונת ה-100
על רקע ההצלחה של שכונת העמותה קידם ויזל בשנת 1996 את הקמתה של שכונה נוספת בצור הדסה שנודעה בכינוי שכונת ה-100. יש לציין, כי מעורבותו של אמנון ליפה בקידום תכניות ההרחבה בצור הדסה ובשריגים הביאה לתביעת ענק מצד תושבים בשכונת ה-100 בצור הדסה, שטענו כי שילמו לחברה של ליפה את דמי הפיתוח אך לא קיבלו את הפיתוח שהיו זכאים לו.
הפרשה התפוצצה בסוף שנת 1999 ונודעה כ"פרשת שכונת המאה". על רקע סירוב המועצה לשתף פעולה עם תושבי השכונה פנה הוועד המקומי צור הדסה לאיש התקשורת יובל רובין והציע לו להקים עיתון מקומי שיסקר את המתרחש ביישוב. כך הוקם שבועון "בקיצור" שהכתבה הראשונה שפורסמה בו עסקה בפרשת החשדות להונאת בהיקף של 12 מליון שקל בשכונת המאה. כיום שבועון "בקיצור" הוא השבועון היחידי בארץ אשר ליבת העיסוק שלו היא מועצה אזורית.
דרך היין
מאירק'ה ויזל היה מי שיסד את "דרך היין" במטה יהודה ובכך סימן את ציר ההתפתחות של המועצה. הוא העלה את הרעיון באמצע שנות ה-90, והסתמך על ההצלחה הבינלאומית המסחררת שזכה לה יקב זעיר ממושב רמת רזיאל בשם יקב "קסטל". מאז שהחליט ויזל לקדם את תחום היין במטה יהודה ועד היום חלפו 30 שנה, וכיום מטה יהודה נודעת כחבל היין המוכרז היחידי בישראל, שבה פועלים כ-50 יקבים בגדלים שונים והיין שלה נודע בכל רחבי העולם תחת המותג "יהודה".
מאירק'ה חזר ונבחר לתפקיד ראש המועצה במשך שלוש קדנציות נוספות ופרש מתפקידו רק בשנת 2009, לאחר שכיהן כראש מועצה בפועל במשך יותר מ-17 שנים. בבחירות של 2009 נבחר לתפקיד ראש המועצה משה דדון.
בן המועצה בראש
ראש המועצה החמישי, משה דדון
דדון היה ראש המועצה הראשון אשר נולד וגדל במטה יהודה. הוא גדל כבן למשפחה בת שמונה ילדים, במושב לוזית, אחד המושבים הפריפריאליים במועצה, וצמח בשורות תנועת המושבים. הוא גם ראש המועצה ראשון שהגיע מתוך שורות עובדי המועצה, שבה עשה את דרכו החל ממדריך נוער ביישובי המועצה, ועד למנהל מחלקת הנוער.
דדון היה המנהיג האזורי הראשון במטה יהודה שדרש מהתושבים להפסיק "להתמסכן" ולחדול מלהפנות דרישות לעזרה חיצונית, והפנה אותם להבין כי הם יושבים על "מכרה זהב". הוא שינה את מדיניות המועצה ביחס לנושא התדמית, הכריז על לוגו חדש שבמרכזו המסר "מטה יהודה - ראשונים באיכות חיים", הקדיש תשומת לב רבה לשמירה על הסביבה, קידום הסדרת ענף היין, ותימרץ את יישובי המועצה לקדם תכניות הרחבה. בין השאר זכור מאבקו המוצלח בתכניות לקדם הפקת נפט ממרבצים של סלעי נפט הקיימים בעומק של כ-700 מטר ברצועת הקרקע שכוללת את עמק האלה.
במהלך הקדנציה שלו הצליח דדון להגדיל באופן משמעותי את תקציבה של המועצה והכפיל אותו, מ-160 מליון שקל ליותר מ-300 מליון שקל. המסרים של דדון נקלטו בחיוב על ידי רוב תושבי המועצה ובבחירות של שנת 2014 הוא זכה שוב בראשות המועצה.
פרשת מטה יהודה
טקס החילופין בין ניב ויזל ובין אבישי כהן (צילום: יחצ)
פעילותו של דדון נעצרה בבת אחת בנובמבר 2015 , כאשר המשטרה עצרה אותו בחשד לשוחד, מירמה, הפרת אמונים ועבירות מין. באותו יום נעצרו יחד איתו רבים מבכירי הנהלת המועצה ונחקרו במשרדי יחידת להב 433. המהלומה של מה שנודע לאחר מכן כ"פרשת מטה יהודה" שיתקה את פעילות המועצה האזורית מטה יהודה למשך חודשים ארוכים.
בשלב הראשון, התחוללה מהומה בקרב מליאת המועצה בשאלה מי יחליף את דדון בכס ראש המועצה. מי שהיה סגן וממלא מקומו היה נציג קיבוץ נתיב הל"ה, ניב ויזל, בעוד שסגנו השני, יוסי משה, דרש להיות זה שייכנס לכס ראש המועצה. המאבק של משה נכשל, הוא סולק מתפקיד סגן ראש המועצה וניב ויזל נבחר כממלא מקומו של דדון.
ניב ויזל, בנו של ראש המועצה מאירק'ה ויזל ז"ל, כיהן כממלא מקום ראש מועצה בין השנים 2016 ועד 2019 ואז התמודד על תפקיד ראש המועצה ונבחר ברוב. הקדנציה של ניב התאפיינה בריכוז של מאמץ אדיר להוצאתה של צור הדסה ממטה יהודה, מהלך שתושבי צור הדסה התנגדו לו בתוקף. הוא הצליח במשימתו וצור הדסה הוכרזה כמועצה מקומית נפרדת באפריל 2023 .
בבחירות שהתקיימו בפברואר 2024 נבחר לתפקיד אבישי כהן, בנו של ראש המועצה בנימין כהן ז"ל. לפני כחודש אישר אבישי את תקציב המועצה האזורית מטה יהודה שעמד על 552 מליון שקל, סימן דרך משמעותי בתולדותיה. השוע, כאמור, יציין אבישי את האירועים לציון 60 שנים למועצה שאביו הקים.
יובל רובין
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?