מעוף הציפור
כשרון התעופה משותף למרבית בעלי הכנף אך לכל מין יש את הדרך שלו לעופף. אופן התעופה יכול לסייע לנו לזהות את הציפורים השונות
מדורי דורות התקנאו בני האדם ביכולת התעופה של הציפורים. על התשוקה לעוף וההתייחסות לבעלי הכנף כמי שמסמלים "חופש" נרקמו סיפורי עמים, אגדות, פתגמים ואמרות כנף רבות.
אחת האגדות המפורסמות ביותר לקוחה מהמיתולוגיה היוונית על איקרוס, בנו ההרפתקן והיהיר של האמן והממציא, דדלוס. האגדה מספרת כי השניים, האב ובנו, נכלאו על ידי מלך כרתים במגדל גבוה ללא כל דרך להימלט. בתושייתו הרבה תכנן האב דרך להתקין כנפיים עשויות מנוצות של ציפורים שחוברו בעזרת חוטים ושעווה. לפני שזינקו מהמגדל ופרשו את הכנפיים, הזהיר האב את הבן לבל יתקרב אל השמש, משום שחומה הרב ימיס את השעווה ויפורר את הכנפיים. אבל הבן הפזיז, שנהנה הנאה מרובה מיכולתו לעוף בשמים, לא נענה לאזהרות אביו, התרומם מעלה מעלה בשמיים, עד שחום השמש המס את הדונג שבכנפיו, ואלה התפוררו והוא נפל לים וטבע.
כשרון התעופה משותף למרבית הציפורים אך לכל מין יש את הדרך שלו לעופף. ישנן ציפורים שמעופפות ברום השמיים וישנן שמעופפות נמוך מעל פני הקרקע, יש שמעופפות רק בלהקות גדולות ויש שמעדיפים לעופף לבדם, יש מי שמלהטטים בתרגילי אקרובטיקה ויש מי שמעופפים בכבדות ובאיטיות. תכונות אלה של אופן התעופה יכולות לסייע לנו לזהות את בעלי הכנף.
לצד סוגי התעופה השונים זה מזה מצטרפים תכונות נוספות של בעל הכנף שמסייעים לזהות אותו: גדלו, היחס בין הגוף לבין הכנפיים, צורת הכנפיים, צורת הזנב, האופן שבו נוטה הראש בתעופה והמיקום של הרגליים. מי שמכיר ובקיא יוכל לזהות את בעל הכנף גם כאשר כל מה שהוא רואה זה צללית בלבד.
יכולת מרשימה
אתחיל דווקא בבעלי הכנף הקרובים והיומיומיים ביותר: יוני הבית, שבויתו כבר לפני אלפי שנים מיונת הסלעים, ואשר באזור מערות לוזית ובית גוברין עסקו במשך מאות שנים בגידולן למטרות מאכל.
ובכן – תנו כבוד ליונים! דווקא הן, שחיות ממש בצמוד לבני האדם מתגלות כמעופפות בעלות יכולות ווירטואוזיות מרשימות. יוני הבית מגלות יכולת לזנק ממקומן כחץ מקשת, יכולות תמרון ייחודיות ויכולת התמדה של מעוף למרחקים. לא לחינם נמצאו היונים מתאימות לשמש כיוני דואר.
אחד השמות ליונה באנגלית הוא DOVE (דווב) שמשמעותו גם שחיה. ואכן, אופן מעופה של היונה באוויר מזכיר מאוד שחייה במים – היא מניעה את כנפיה בתנועות חדות ומהירות הנראות כחותרות באוויר כמו חתירת שחיין במים.
כנפי היונה מחודדות בקצותיהן וצורתן הכללית כצורת משולש שבסיסו הרחב קרוב לגופן וקדקודו בקצה הרחוק.
בעת סכנה או כאשר נשמעת קריאת אזהרה היונים מזנקות ממקומן כשהן סופקות את כנפיהן זו בזו בכוח, בדומה לתנועה של צוללן הדוחף את המים עם זרועותיו, וכך הן מתרוממות במהירות רבה אל האוויר. מיד עם המראתן הן עשויות לשנות כיוון בחדות, או לצלול מטה במהירות ולשוב ולהתרומם באופן פתאומי.
יכולת התעופה של היונים, הן יונת הסלעים, אמה הורתה של יונת הבית והן יוני הבית, ידועות ומדודות. נמצא שיוני הדואר המאומנות יכולות לעשות משך יום תעופה כ- 750 ק"מ במהירות של 60 – 70 ק"מ בשעה.
מצפייה ביונים שמתי לב לכך שכמעט מדי בוקר הן פותחות בתעופת בוקר משותפת "שיגעונית". הן ממש משתוללות באוויר, משנות כיוון – יחדיו, צוללות בחדות וחוזרות וממריאות עד שהן מאטות, נרגעות, וחוזרות לנחות על הגג ממנו המריאו או בנקודה אחרת. ממש כמו התעמלות הבוקר שלנו, מבצעות היונים מעין תרגולת התחמקות מאויבים ברום השמיים.
ממי חוששות היונים? בראש ובראשונה מפני הבזים, שאכן מעופפים גבוה וכאשר הם מזהים יונה מעופפת הם עטים עליה ולעתים גם מצליחים לתפוס אותה. באחת מהכתבות הקודמות סיפרתי כיצד ראיתי בז עט ממרום במהירות עצומה לעבר יונה מעופפת שלא השגיחה בו, ואז אחז בה בטפריו ועף בכבדות לעבר המקום בו יאכל את בשרה לתיאבון.
תעופת העורבים
גם את העורבים ניתן להכיר על פי דרך תעופתם. הן העורב האפור הנמצא כמעט בכל מקום, והן עורב המזרע, הדומה לו בממדיו ובצורתו ורק כהה ושחור ממנו.
העורב גדול מהיונה וכנפיו מעוצבות בצורה שונה. לעורבים כנפיים מלבניות. הן רחבות הן בבסיסן והן בקצותיהן. משקלו הכללי של העורב כבד משל היונה, אר מפתח כנפיו גדול אף יותר והוא נע בין 80 ס"מ ועד למטר.
העורבים מעופף ביתר כבדות ומניע אותן באופן איטי יותר מאשר היונים חותרות בכנפיהן. נוכל לזהות אותם בתעופה באוויר, בדרך כלל בגבהים נמוכים, ממטרים ספורים ועד לעשרות מטרים בודדות.
כך מעופפים העורבים האפורים, עורבי המזרע וגם בני משפחתם, הקאקים, שמלווים את מעופם בקריאות האופייניות להם: קא-קא-קא.
דילוגי העורבני
מהעורבים נעבור לקרוב המשפחה הקטן מהם אך הבולט יותר בצבעוניותו – העורבני.
העורבני קטן במידותיו משמעותית מהעורבים ומוטת כנפיו מגיעה לכחמישים ס"מ בלבד. גם לכנפיו צורה מלבנית כמו לכנפי העורבים, אך ביחס למשקלו כנפיו קטנות למדי, מה שגורם לו לעופף בכבדות ובצורה מגושמת למדי וכן, למרחקים קצרים בלבד.
אם תבחינו בבעל כנף צבעוני שהמריא מעץ כלשהו, והוא חותר באוויר בכבדות ולאחר עשרות מטרים בודדות ממהר לנחות על ענף עץ אחר, נח דקה-דקותיים ושוב ממריא כבראשונה עד לצמרת עץ אחר – הרי כמעט בוודאות הבחנתם בעורבני.
טרם הגעתן של המיינות ההודיות ארצה, היו העורבנים אימת ציפורי השיר. כאשר גילה עורבני קן של בולבול או של ציפור שיר אחרת, הוא מיהר לחמוס אותו כדי לזכות בארוחת ביצים או טוב מכך – גוזלים. לא פעם ניתן היה לראות תמונה של בולבולים אחדים, צורחים, צווחים ומלאי התרגשות כאשר הם מעופפים סביב עץ ולפתע נמלט משם עורבני כאשר חבורת הבולבולים רודפת אחריו.
עומדים באוויר
בעל כנף נוסף אותו נוכל לזהות במעופו בלא קושי הוא הבז. הבזים, שגודלם לא הרבה יותר מיונת הבית, ידועים כמהירים ביותר שבין הדורסים. הם מסוגלים להגיע למהירות של 320 קמ"ש בצלילה, והבז הנודד, שממדיו גדולים מעט מהבז המצוי החי לידינו, נמצא כבעל החיים המהיר ביותר בתבל והמהירות שנמדדה בצלילתו הגיעה ל- 389 קמ"ש.
את העופות הדורסים בארצנו, ובהם הבזים הקטנים, הדאות שגדולות מהם והחוויאי (עיט הנחשים) שהוא בעל כנף גדול מידות שמוטת כנפיו עשויה להתקרב לשני מטרים, נוכל להכיר בעזרת התכונה המשותפת להם: היכולת לעופף במקום, כלומר, להישאר תלויים באוויר בלא להתקדם לכל כיוון שהוא.
הטכניקה של "לעופף במקום" מבוססת על פנייה אל מול הרוח או זרם האוויר, קל ככל שיהיה, ורפרוף כנפיים שנועד כדי לא לאבד גובה. לעיתים יאבד העוף הדורס גובה בכוונה – ינמיך כמה מטרים ושוב "יתקע" במקומו כשהם סוקרים היטב היטב בעיניהם החדות את הקרקע שתחתם.
לעיתים תוכלו להבחין בחוויאי שנקלע לתחום המחיה של זוג בזים. אז ניתן לראות כיצד הבזים עטים עליו ממרום בזה אחר זה, כדי לסלקו מתחומם. המראה נדמה להיות כמו קרב ממלחמת העולם השנייה בין זוג מטוסי קרב קטנים למפציץ גדול, כבד ומסורבל. החוויאי מתקדם תוך נפנוף כנפיים איטי והצמד עט עליו מגבוה בזה אחר זה, מנסים לנקרו, והוא סופק אז בכנפיו בניסיון לסלק אותם מקרבת גבו.
תעופה וירטואוזית
בעלי כנף נוספים שניתן לגלות במעופם בקלות יחסית הם הסנוניות והסיסים. אלו הציפורים שמבלות את מרבית זמנן באוויר ומוצאים בו את מזונם – יבחושים ויתושים קטנים. הם רודפים בתעופה וירטואוזית אחרי היבחושים המעופפים הללו, תוך פעירת מקוריהם בעלי המפתח הרחב ובולעים אותם בזה אחר זה, תוך שהם מפליאים בתרגילי תעופה וירטואוזיים, משנים כיוון לפה ולשם, הכול תוך כדי נפנוף כנפיים קליל וללא כל מאמץ נראה לעין.
תמונה יפה מאוד של סנוניות מעופפות ניתן לראות מעל בריכת השחייה בקיץ. כדי לשתות מים הן מתקרבות בתעופה נמוכה לעבר פני המים כשהן מאבדות עוד ועוד גובה עד שהן כמעט משפשפות את המים ואז מנמיכות את ראשיהן, פוערות את מקוריהן ולוגמות מים בתעופה ומיד מתרוממות וחוזר חלילה.
מעוף בגלים
את מרבית ציפורי השיר תוכלו לזהות בראש ובראשונה כציפורי שיר בזכות תעופתן הגלית. הן משקיעות מאמץ רב בנפנוף כנפיים מהיר ונמרץ, חותרות באוויר בעזרת כנפיהן הקטנות ותוך כדי כך צוברות גובה ואז מפסיקות לשניות להניע את כנפיהן לצורך מנוחה ובמקביל מאבדות גובה וכך חוזר חלילה. כך מקבלת תעופתן את הצורה הגלית האופיינית להן.
עכשיו חשבו על הנחליאלי, הדוחל, אדום החזה או הגבתון הקטנים, היוצאים בסתיו למסע בן אלפי הקילומטרים למחוזות החורף שלהם. הכיצד הן מסוגלות לעשות את כל המסע הזה הדורש אנרגיות כה רבות. ואכן, לא כל הציפורים עומדות בכך וככלל, שלא כמו בעלי הכנף הגדולים הנודדים ביום, ציפורי השיר נודדות בלילות ואילו בימים הן עוצרות למנוחה ולהצטיידות באנרגיה על ידי מציאת מזון מזדמן.
מתרוממים במעגלים
מנגד ניתן לזהות בלא קושי את החסידות, המתרוממות מעלה-מעלה בחוגן מעגלים גדולים בשמים, כשהן נישאות על גלי האוויר החם (תרמיקה) עד שתתפוסנה ברום זרם אוויר בכיוון הנכון ותתקדמנה בדאייה בלא הנעת כנפיהן כלל, כאשר צווארן מתוח קדימה ורגליהן משוכות לאחור אחרי זנבן. העגורים, שגם הם מתרוממים באופן דומה אל האוויר, יתקדמו בתעופה תוך הנעת כנפיהם, אך הם ישמרו על מבנה ראש החץ העוזר להם בכך שכל אחד מהחבורה מגן על הבא אחריו מחומת האוויר שלפניו.
ככל שתצאו יותר לשטח, תוכלו לגלות כך עוד סממנים וסימנים בעזרתם תוכלו לזהות ולדעת את מי ראיתם, גם אם לא הבחנתם בצבעיו או בסימנים ייחודיים אחרים האופייניים לו. כך, על פי המראה בעת התעופה נוכל להכיר עוד ועוד ציפורים.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?