מרד בר כוזיבא – הסיפור של סופר – חלק ד'  סיכום אירועי השנה השלישית למרד

המורדים בראשותו של שמעון בר כוזיבא ממשיכים בהתארגנות מינהלתית בשטח ששוחרר משליטת הרומאים: מטביעים מטבעות, משכירים קרקעות שונות ומיישבים סכסוכים בקרב התושבים. במקביל, הדריאנוס הקיסר ממשיך בהכנותיו לדיכוי המרד ושמעון מתכנן את חיסולו של אלעזר הכהן

לפני 55 שנה הזדמן לארכיאולוג ד"ר יצחק אשל להיפגש עם מטמון מיוחד במינו – 4000 לוחיות נחושת מאובקות אשר הבדואי שמסר אותן לידיו הודה כי נמצאו במערות באזור מדבר יהודה וכי הוא אינו יודע מה לעשות איתן. במהלך השנים הסתבר לד"ר אשל כי בידו נמצא לא פחות מאשר ארכיון שבו מתואר בפירוט מדהים רצף האירועים החל מהסיבות לפרוץ המרד הידוע בכינוי "מרד בר כוכבא" , המשכו במהלך המלחמה עד שהצליחו הרומאים להביס את המרד במחיר אלפי כפרים שנחרבו ביהודה ובשפלת יהודה וסופו בשנת י"א לפרוץ המרד. 

לפני שניגע בתוצאות המחקר המרתק שד"ר אשל ערך יחד עם קבוצת נאמנים הכוללת את רו"ח משה פרג, ארכיאולוגים, היסטוריונים, בלשנים ומדענים נוספים, יש לציין כי בממסד הארכאולוגי מסרבים להכיר בארכיון זה משום שלא התגלה במהלך חפירה ארכיאולוגית ומשום כך הוא חשוד כמזויף. עם זאת, לאחר 20 שנות מחקר אינטנסיבי החשד לזיוף של הארכיון נדמה כזהירות יתר וכניסיון מגושם של הארכיאולוגים האקדמיים להתחמק מהממצאים המדהימים והמרתקים שנכללים בארכיון זה.

שבועון "בקיצור" מתכבד להביא כאן את תמצית המחקר של קבוצת ד"ר אשל ומניח לציבור לשפוט האם מדובר בארכיון אמיתי או בתיעוד מזויף.

המפקדה של שמעון בהרודיון - מערות ששימשו מרכז מנהלתי - צילום יהודית גרעין-כל

שנה ג' למרד מתחילה כאשר המורדים בראשותו של שמעון בר כוזיבא ממשיכים בהתארגנות מינהלתית בשטח ששוחרר משליטת הרומאים. מינהלת השלטון שיושבת בהרודיון ממשיכה להטביע מטבעות, משכירה קרקעות שונות בתמורה לתשלום מסים ומהווה מקור שלטוני ליישוב סכסוכים בקרב התושבים. במקביל, הדריאנוס הקיסר ממשיך בהכנותיו לדיכוי המרד.

משנה ג' שרדו כ-18 מזכרי השכרת 'קרקעות הכתר' בכ-12 ישובים. הנה דוגמא מאחד המזכרים (נוסח מתורגם): "אני שמעון נשיא ישראל נתתי להלל להשכיר (את) שדות שמעון לכל יהודי בנחושת, בחמיש, בהר חברון, בקוזיבא, בבית עמראן, במעון, בדומא, בסוסיא, בענב, בסמר, בבית נעמא, בקחילא, כל אדמות ב.... בכל האדמות בהר חברון, שמעון שנת שלוש הרדיס". כן תועד משלוח זרעים לבית עמראן שהיבול שלהם יועד לאנשי שמעון בהרדיס.

הליך השכרת האדמות גרם לריב מתועד בין משפחות בן צבי ו'בני צדוק' מקוזיבא לבין אחיינו של שמעון נהרא בן נעמאת (ויהודא).

בלוחית אחרת שולח הלל לשמעון את גבריאל, בן עאמש ובן נועאמא, סרבני מס כדי שיגזור את דינם. הנה מה שנכתב בלוחית (נוסח מתורגם): "מהלל בן גריס לשמעון נשיא ישראל. שלחתי אליך את בן עאמש ואת בן נועאמא ואת גבריאל מנחושת להרודיון. תראה מה אתה תעשה להם. הלל שנת שלוש".

תיגבור רומאי מבריטניה

בחורף שנה ג' התכונן הקיסר הדריאנוס החולה לשוב לרומא ולכן נראה שהזעיק ליודאה את נציב בריטניה סקסטוס יוליוס סברוס, אשר נודע בניצחונותיו על השבטים הבריטיים. סברוס העביר את המפקדה של הלגיון לביתר, שם הציב משמרות על המעיין שנבע מחוץ לעיר.

יחד עם סברוס הגיעו גם יחידות פרשים רומאיים למודי קרבות מבריטניה. תחילה הם חנו במחנה הקסטרא מול תל גודד ומשם תקפו שורת ישובים במזרח ובמערב אחוזת נחושת. סיורים של יחידות פרשים בהיקפים של כמה עשרות פרשים בכל יחידה נעו בין ביתר לבית לחם שם פגעו לעיתים בלוחמי שמעון.

בלוחית שנמצאה בארכיון כותב הלל בן גריס לשמעון (נוסח מתורגם): "שמעון. (הרומאים) נכנסו לנחושת. תשלח אנשים. הלל שנת שלוש". בלוחית נוספת נכתב: "שלום לשמעון בהרודיון. הם (הרומאים) הגיעו (לנחושת) ולקחו הכל. הלל שנת שלוש (עיר) נחושת". בפשיטות הטרור נספו לפחות 15 נשים וילדים.

שמעון הורה להלל שלא לברוח ולשמור על 'הדבר היקר', ארון הקודש. אולם הפרשים ההמשיכו להתקדם. בייאושו המשיך הלל להתחנן לשמעון עד שזה שוכנע בחומרת המצב ושלח אלין תגבורת בראשותם של ישוע בן נון ובן מסלאת הנבטי. הוא הנחה את הלל לפנות את הארון ל'בית אהרון' (בן גריס בנחל אהרון) עליו שמרו אז 1628 לוחמים.

בקרב המקומי שהתפתח בהר נחושת הצליחו הרומאים לגרום לאבדות בקרב המורדים ובין הנספים היו נשים, גברים ונערים. לאחר מאמצים רבים לבסוף גברו עליהם אנשי הלל שהציבו מארב במערות של נחל סוכות וכפו על הרומאים לסגת עם חמישה חיילים הרוגים.

כתובת לטינית שנמצאה ליד המעיין בביתר מזכירה את הלגיון החמישי מקדוניקה והלגיון האחת עשרה קלאודיה. נראה כי גדודים משני לגיונות אלה הובאו לעזרה בדיכוי מרד בר כוכבא והוצבו כחיל משמר בביתר, לאחר כיבושו. צילום - ויקיפדיה

מלכודת בעיר ביתר

שמעון החליט להיכנס לביתר דרך 2 המנהרות שנותרו פתוחות עליהן השאיר סברוס משמר דל, ככל הנראה במטרה לפתות את שמעון להיכנס לעיר.

ערב 'החג הגדול" שהוא חג השבועות ( ו' סיון תתצ"ה - 3.6.135), הגיעו שמעון ו - 748 פרשיו אל 'דלתות ביתר'. האירוע מתואר באחת הלוחיות שנמצאו בארכיון: "הליל תשמאע (הלל תשמע) אני מחאר (אני מחר) נחנאס לביתאר (נכנס לביתר) תג[י]ד לאנשים שלחא (שלך) [ש]גם יקנסו וי נפגיש בי בתאר (ייכנסו וניפגש בביתר). שמעון שנת שלוש".

הכוח הצבאי ששמעון החדיר לביתר לא פתר מיד את 'מצור המים' ובמקום זאת החל לפקח על חלוקת המים לתושבי העיר מן הבריכות ועל השימוש במים מקוואות, למורת רוחם של חכמי העיר. כמו כן, שמעון ולוחמיו השתלטו על מתנגדיהם, שנתמכו ע"י חכמי הפרושים, והחלו לתצפת על מחנות הרומאים שהלכו ונקבצו. כל זה היה לצנינים בעיני הנהגת ביתר.

במקביל, החל סברוס להקים דייק באורך 4 ק"מ סביב לעיר התחתונה והשמיש חפיר ישן כדי שיכשיל תקיפת פתע מביתר על מחנותיו. בתום ארגון הלגיונות ויחידות העזר בלב ביודאה, הסדיר סברוס את שדרת הפיקוד.

בית הכנסת העתיק בעין גדי. הממצאים הם מהמאה ה-3 לספירה. אז התחדש היישוב לאחר חורבנו בתקופת מרד בר כוכבא. צילום - ויקיפדיה

יישוב סכסוכים

ענייני הניהול של הממלכה היהודית היו כרוכים ביישוב סכסוכים בין המתיישבים. הנה סכסוך המתואר בלוחיות שנמצאו בארכיון.

בסוף שנה ג' פרץ סכסוך בין החקלאי יעקב בן יהודה מבית מושכו (עין פשחה?) לישוע בן גלגל, מפקד מחנה הגלגולאים שישב בקומראן. הרקע לסכסוך היה גניבת פרה ע"י הגלגולאי יהוסף בן ארצטון שככל הנראה, שימשה לסעודה במחנה הגלגולאים.

פרנסי בית מושכו מחו על הגניבה לישוע בן גלגל, ראש המחנה בקומראן ולשמעון הנשיא בביתר. כאשר תלונתם לא נענתה הם הסתערו על מחנה הגלגולאים, שמיהרו להימלט לבתיהם בגלגל.  כשלון הפריצה למעוז המבוצר הביא ליד כך שחקלאי בית מושכו כילו את זעמם בבית הכנסת הסמוך.

משנודע לשמעון על נטישת המעוז והרס בית הכנסת שלח את כוח של לוחמים כדי לבחון את הנזקים לבית הכנסת. הגעת הכוח הצבאי לגזרה הבהילה את המעורבים בתגרה, והם נמלטו ממנה עם השכירים הנוכריים/הנבטים דוברי היונית. ככל הנראה שחקלאי בית מושכו הפליגו לעין גדי 'מעוז הברחנים' או לקלירוהי בגדה המזרחית של ים המלח.

בריחת אנשי בית מושכו יצרה בעיה באספקה של משלוח ארבעת המינים לחג הסוכות שחל כמה חודשים לאחר מכן, ושמעון נאלץ לבקש מראש העיר בדיבון שיסייע לו באספקתם.

שיח המזוהה עם האפרסמון המקראי - בגן הבוטאני של קיבוץ עין-גדי

זעם בעין גדי

כפי שכבר הזכרנו, סילוק חיל המצב הרומאי מעין גדי, יריחו ותל שלם פתח בפני תושבי עין גדי הזדמנות עסקית עתירת רווחים. עין גדי הייתה מפורסמת בייצור בשמים משיח האפרסמון ובאותה תקופה הבשמים היו יקרי ערך.

ציר השיט שנפתח בים המלח היה 'המפתח' לרווחיהם של באבאתא ו'אדירי' עין גדי שייצאו דרכו את בשמיה לנבטים, שוודאי מכרו אותם לקציני הלגיון הרומאי שישב בעבר הירדן המזרחי. רווחי השיט בציר אפשרו עצמאות כלכלית ופוליטית לאדירי עין גדי והם לא היו מעוניינים לחלוק את השפע שנפל לחיקם עם שמעון.

הדי  הסכסוך שהחל להתגלע בין עשירי עין גדי לבין שמעון הומחשו באגרות גערה ואיום שהכתיב לסופריו והגיעו אל מפקדי עין גדי. אגרות אלה מלמדות על המתח שהלך ונצבר מאז בין שמעון והלל לבין אדירי ומפקדי עין גדי הסרבנים שהיו כעת עיר מקלט ל'מעוז הברחנים'.

ככל הנראה, שאיומיו החוזרים של שמעון על עשירי עין גדי גרמו להתפתחות תגובתם שהגיעה לשיאה בקשר שרקחו לרצוח את שמעון.

הוגי מזימת התנקשות בשמעון היו, ככל הנראה, הסוחרת העשירה באבאתא ששלטה בנווה המדבר, קרוב משפחתה, יונתן בן בעיין ובנה ישוע בן נון ששימש כמפקד עין גדי. אותו קשר משוער הוא שהוביל בסופו של דבר, להטמנת הנחש הקטלני (שרף עין גדי?) בכלי שמעון בביתר ע"י ישוע בן נון שקיבלו מקרוביו בעין גדי.

חיסול אלעזר הכהן

בסוף שנה ג' הורה שמעון לאלעזר הכוהן לצאת לביתר מ'אזור הנוחות' שלו בירושלים, לעבור דרך נחושת ולהגיע לביתר. אלעזר חשש מאוד לחייו. הוא 'משך זמן' עד שארגן את שיגור בנו אבה דרך עין גדי לגלות בבבל.  רק אז יצא עם 1056 לוחמי 'משמר הכוהן' לנחושת.

היות שחשש מנקמת בני גריס בנחושת ביקש  אלעזר משמעון לחזק את 'משמר הכהן'  וזכה לתיגבור בדמות נאמנו של שמעון מכ'וזיבא, בן עמוס. חששו להירצח בנחושת ע"י בני גריס לא התממש ולכן המשיך שאנן לביתר.

אלעזר לא שיער שדווקא שמעון יטמון לו מלכודת כדי למלא את הבטחתו לסמחא, לנקום את תקיפתה ואינוסה. הוא נלכד מבודד בסמטה אפלה וחוסל ע"י 'אלמונים' בביתר. כדי להסיר מעצמו חשד, שלח שמעון את הגופה לקבורתה המכובדת ע"י הלל בנחושת.  

נוסף לקבר אלעזר תועדו בשנה ג' 611 קברי נספים במלחמה: 77 בהרדיס, 72 בנחושת, 64 בכחלת, 61 בביתר, 53 בסוסיא, 51 בדומא, 34 בירושלים, 26 בחמיש, 25 בבית עמראן, 22 בכ'וזיבא, 13 בבית הגאר/הגר, 12 בענאב/עינב, 10 בינוח, 10 בסמאר/סמר, 9 במעון, 7 בנחל סוד, 5 בחברון, 15 בדרכם לדיבון, 5 בהרדיס בדרכם לביתר ועוד כ- 15 נספים ששמם ומקומות קבורתם לא תועדו בארכיון.