משרד החקלאות מקדם תוכנית לאומית לביטחון המזון

משרד החקלאות בשיתוף משרדי ממשלה נוספים מוביל את גיבוש התוכנית לאומית לביטחון מזון של ישראל עד לשנת 2050, עם יעדי ביניים לשנים 2030 ו-2040. הצעה להחלטת ממשלה בנושא תוגש בימים הקרובים על ידי שר החקלאות להצבעת הממשלה. בתוך כך, משרד החקלאות מעוניין לשנות את שמו ולהדגיש את ההתמקדות שלו בביטחון המזון, כך שייקרא מעתה "משרד החקלאות וביטחון המזון".

במרכז ההצעה גיבוש תכנית לאומית בנושא ביטחון המזון בהובלת משרד החקלאות ובשיתוף משרדי הממשלה הרלוונטיים, כאשר המטרה היא להבטיח את יכולת ייצור המזון המקומית ואספקת מזון סדירה של מזון בריא ובר-השגה לטווח הבינוני והארוך, בכמות, איכות, מגוון ונגישות פיזית וכלכלית שיאפשרו אורח חיים בריא לכלל האוכלוסייה בישראל, תוך קידום חקלאות, תעשיות מזון מקומיות ומערכות מזון מקיימות ומותאמות אקלים. לצורך כך יוקם צוות עבודה בין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד החקלאות ובהשתתפות נציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים ובהם: המטה לביטחון לאומי, משרד הבריאות, משרד הכלכלה והתעשייה, המשרד להגנת הסביבה, משרד השיכון והבינוי, משרד הרווחה ומשרדים רבים נוספים. ההצעה תובא לאישור הממשלה תוך 180 יום.

להצעת ההחלטה המובאת לממשלה, קדמה עבודת מטה שהובלה על ידי היועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל, שקבעה כי לנוכח האיומים, המגמות והאתגרים האחרונים, גוברת החשיבות לחיזוק העצמאות של החקלאות והתעשייה המקומית בראייה לאומית.

ההגדרה המקובלת של ביטחון מזון היא מצב בו לכל האנשים, כל הזמן, יש נגישות פיזית, חברתית וכלכלית לכמות מספקת של מזון בריא ומזין, המתאים להעדפותיהם ולצורכיהם התזונתיים והתרבותיים, ומאפשר חיים פעילים ובריאים. הגדרה זו כוללת בתוכה, זמינות (כמות, איכות ומגוון המזון הזמין) ויציבות (רציפות האספקה תוך התמודדות עם סיכונים חיצוניים כגון נזקי אקלים, מלחמות, תנודות מחירים ושיבושים בייצור ובשינוע). הזמינות והיציבות נשענות על ארבעה רכיבים מרכזיים: ייצור מקומי, ייבוא, מחסני חירום וניטור השינויים בייצור ובשרשרת האספקה.

מאז הקורונה התחדד הצורך באבטחה של אספקת מזון סדירה, והנושא קיבל משנה חשיבות בעקבות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה ומלחמת "חרבות ברזל". הנחיצות לתוכנית ביטחון מזון מתחזקת עוד יותר על רקע האירועים בשנים האחרונות.

מנתונים שנאספו על ידי משרד החקלאות, עולה כי אספקת המזון בעולם היא מאוד ריכוזית וכתוצאה מכך שינויים במדיניות חוץ של מדינות שונות, משברים רפואיים או כלכליים ועימותים בינלאומיים עשויים לסכן אספקה של מוצרים חיוניים. לדוגמא: 4 מדינות בלבד מייצאות 80% מהתירס העולמי, 6 מדינות בלבד מייצאות 80% מהאורז, 8 מדינות בלבד מייצאות 80% מהחיטה וגרגירי החומוס, 9 מדינות בלבד מייצאות 80% מהשומשום, 11 מדינות בלבד מייצאות 80% ממוצרי חלב ו-12 מדינות בלבד אחראיות ל-80% מהיצוא העולמי של תפוחי אדמה ועגבניות.

דוגמה נוספת היא בענף שמן זית: ספרד אחראית על כ-50% מהייצור והייצוא העולמי של שמן זית. בספרד הייתה בצורת בשנתיים האחרונות, בשנת 2022 ייצור שמן הזית ירד בכ-56%; בשנת 2023 הייתה התאוששות קלה אך היצוא נותר נמוך בכ-50% בהשוואה לכמות היצוא בשנת 2021, ובהתאמה חלה עלייה משמעותית במחירים, לכ-8 אירו לק"ג שמן בספרד.

על פי נתוני משרד החקלאות, כיום, כ-60% מסך האספקה הקלורית לאוכלוסייה בישראל הוא מיבוא, ורק 40% מייצור מקומי (18% מוצרים מן החי המצריך יבוא של דגנים להזנת בעלי החיים, 22% מוצרים צמחיים), כאשר החקלאות המקומית מספקת את מרבית המזון הטרי. יחד עם זאת, ישראל בעלת פוטנציאל משמעותי להגדלת הייצור המקומי, על בסיס הגדלת הזמינות של מי הקולחין להשקיה במקביל לגידול האוכלוסייה והשקעה בחדשנות ומעבר לייצור יותר אינטנסיבי.