דלג לתוכן העמוד
יום שבת, 13 ביוני 2026
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

נאמן כמו זאב

המשפט "אדם לאדם זאב" הוא משפט מוטעה מיסודו, כיוון שביחס לפרטים בלהקתם, זאבים יגלו נאמנות, מסירות ואם נדרש – הקרבה ללא גבול

 


 

 

זאבים אמנם אנחנו לא מכירים באזור מטה יהודה, אך במהלך ימי חג סוכות המוני בית ישראל טיילו בצפון ובמיוחד באזור רמת הגולן ובמדבר יהודה, שם ישנן להקות זאבים, וזו סיבה טובה להכיר אותם קצת יותר טוב.

בפולקלור ובתרבות האירופית, שמור לזאבים מקום של כבוד. את תולדות האימפריה הרומית מלווה האגדה על צמד התאומים, רומוס ורומולוס, שננטשו על ידי אמם על גדות נהר הטיבר, וזאבה טיפלה בהם, היניקה וגידלה אותם, עד שהקימו את העיר רומא. מכאן סמלה של רומא עד היום הזה – הזאבה המניקה שני תינוקות בני אנוש. מעניין שלפני יותר ממאה שנים נודע באירופה על סיפור דומה, שבו ניגע מאוחר יותר.

 

אבי הכלב

 

כאמור, זאבים חיים וקיימים ברחבי ארצנו – הן בצפון הארץ, בעיקר בגולן ובגליל, והן בתחומי המדבריות - מדבר יהודה, מדבר הנגב והערבה. בצפון נפוץ הזן השייך לתת המין ההודי ובדרום נפוץ הזן הערבי, שהוא מעט קטן יותר, אבל אלה גם אלה, זאבים המה.

בראש ובראשונה כדאי לציין שהזאב הפראי שחי בטבע הוא אביו מולידו של כלב הבית שלנו. במשך אלפי שנים בויית הזאב על ידי בני אדם בכל רחבי העולם ונעשה לנושא משאות, מלווה, גשש, שומר וידיד נאמן. בקרב המינים והזנים רבים מספור של כלב הבית, נמצא עד היום את "כלב הזאב" שאכן מזכיר בצורתו ואפילו בממדיו את הזאב עצמו.

הנאמנות היא אחד הסממנים הבולטים של משפחת הזאבים והם מגלים נאמנות רבה למשפחותיהם. המשפט "אדם לאדם זאב" הוא משפט מוטעה מיסודו, כיוון שביחס לפרטים בלהקתם, זאבים יגלו נאמנות, מסירות ואם נדרש – הקרבה ללא גבול.

 

חיה משפחתית

 

הזאב הוא חיה חברתית והזאבים חיים בטבע בלהקות. הבסיס ללהקה הוא – המשפחה, הכוללת את זוג ההורים וצאצאיהם. זאב וזאבה שנפגשו, במידה שאינם קרובי משפחה, עשויים להיעשות לזוג, להוליד וולדות משלהם ולהקים משפחה חדשה.

בתנאים מסוימים, במיוחד כאשר נמצא מזון בשפע, מתאחדות משפחות אחדות לחבורה גדולה יותר שעשויה למנות עד עשרות בודדות של פרטים, מה שמעניק להם כקבוצה מגובשת כוח משמעותי הרבה יותר בעת ציד למשל ועוזר להם להתגבר על טרף גדול וחזק מהם משמעותית.

רק לעיתים רחוקות מתקבלים זאבים זרים ללהקה (גם בהקשר זה אנו לומדים על מקרים יוצאים מן הכלל). לעיתים יתקבל ללהקה זאב זכר בוגר כדי שיבוא במקומו של הזכר הבוגר שהלך לעולמו בדרך זו או אחרת. לאמור, צרכי הקיום גוברים על מבנה המשפחה הבסיסית.

הזאבים הם חיות טריטוריאליות וכל להקה דואגת לסמן את גבולות נחלתה בעזרת ריחות של שתן בתחנות שבמרווחים של כ-250 מטר, וכן בצמתים הנמצאים בשימוש יום יומי. שטחי הטריטוריה משתנים בגודלם על פי זמינות המזון בהם, משטח של כמה עשרות קמ"ר ללהקה ועד למאות קמ"ר ויותר. ברור שנושא הנחלות מוביל גם לקרבות על שטחים בין חבורות זאבים שונות, וקרבות על הטריטוריה הם בין הגורמים העיקריים למוות של זאבים.

 

המלטה פעם בשנה

 

הרבייה נעשית בלהקה רק על ידי הזוג השולט בה. ההזדווגות נעשית בחורף ורק פעם אחת בכל השנה. משך ההיריון כ- 63 ימים, והגורים נולדים עיוורים וחרשים. הזאבה בטבע ממליטה באביב. שגר המלטה ממוצע מונה 4-6 גורים, אם כי, במחקר שנעשה בגולן נמצא ששגר עשוי לכלול עד עשרה גורים!

טרם ההזדווגות חופרת הנקבה מאורה שבה תמליט את גוריה. הללו יפקחו את עיניהם ימים אחדים לאחר ההמלטה. בשלושת החודשים הראשונים יעשו ההורים כל מאמץ לצוד ולהצטייד בכמויות מזון גדולות יותר, אשר בחלקו, כשהוא לעוס למחצה יזינו את הגורים.

במלאת לגורים כשלושה חודשים יתחילו להצטרף אל הוריהם למסעות הציד. הם נותרים צמודים להוריהם והמשפחה הגרעינית הזו פועלת יחדיו כחבורה מלוכדת.

הצאצאים, הן הזכרים והן הנקבות, יגיעו לבגרות מינית לכל המאוחר בגיל שנתיים ואז או עוד קודם לכן, יעזבו את הלהקה שתיבנה מחדש על ידי היילודים החדשים.

פרווה דו-שכבתית

 

בעולם אנו מכירים כ-25 תת מינים רבים של סוגי זאבים, בגדלים משתנים, ובנוסף יש שמונה תת מינים שהושמדו ונעלמו. משקל זאב בודד יכול לנוע בטווח רחב של 23-80 ק"ג. אורך הגוף 1-1.5 מטר ושליש מזה ארכו של הזנב.

הזאב הזכר גדול מן הנקבה שהיא בעלת מבנה גוף עדין יותר. צבעם הכללי אפור עד אפור חום, אבל זה עשוי להשתנות. באזורים מושלגים, למשל, נוטה לעיתים צבעם ללבן. צבע עיניהם זהוב – צהוב.

רגלי הזאב ארוכות ביחס לגודל גופו, וכפות רגליו גדולות ורחבות יותר. כמו כן לסתותיו בולטות יותר. בכלל, זאבים נראים גדולים ומאסיביים יותר מכלבים בגודל דומה, בגלל נפח הפרווה הגדול יותר שלהם, במיוחד באזורי העולם הקרים.

פרוות הזאבים מורכבת משתי שכבות, חיצונית ופנימית. השכבה החיצונית בנויה משיער קל יותר השומר ממים ומלכלוך, והשכבה הפנימית, התחתונה, שהיא עבה וצמרירית שומרת על חום גופם. לנקבות בדרך כלל פרוות חורף מעובה משל הזכרים וניתן להבחין בה בכתמים שחורים. מאוד ייתכן שהטבע צייד אותה בכך כדי שתוכל להגן טוב יותר מקור על גוריה. הזאב מחליף את פרוותו פעמיים בשנה, לקראת הקיץ - באביב ולקראת החורף - בסתיו.

 

טורף מיומן

 

כטורפים, מצויידים הזאבים בלסת חזקה ובשיניים מתאימות. בלסתותיהם, עם הבדלים קטנים בין עליונה לתחתונה, 6 שיניים חותכות, 8 טוחנות קדמיות וארבע אחוריות וכמובן זוג ניבים חדים ומאורכים מעל ומתחת, שמותאמים הן לתפיסה והן לאחיזה של הטרף.

הלסתות מובילות אותנו כמובן להרכב מזונם שכרוך, כמובן, במומחיות שלהם לצוד בלהקות, המאפשר להם להתגבר על טרף גדול ולעיתים אף מהיר מהם.

מבנה גופם מאפשר להם התמדה בריצה ארוכה ובנוסף, שיתוף הפעולה בלהקה מאפשר להם להחליף בין הרודפים הישירים, כך שחלק מזאבי הלהקה יכולים להחליף כוח בעת המרדף אחר הטרף שסומן.

בטבע זאבים ניזונים לרוב מכמעט כל סוגי האיילים, יחמורים, חזירי בר, ואינם בוחלים גם בבעלי חיים קטנים כמו ארנבות, גיריות, שועלים, סנאים, חולדות ועכברים, אוגרים ונברנים ואפילו עופות מים ודגי סלמון. לעיתים הם מגוונים את ארוחותיהם בפירות יער ותפוחים.

 

מחקר ברמת הגולן

 

באמצע שנות ה-90 החל להצטבר מידע על התקפות זאבים על עדרי הבקר והכבשים ברמת הגולן. בסיורי הבוקר שנערכו בשטחי המרעה גילו הבוקרים עגלים שמתו מוות לא טבעי ועליהם סימני טריפה וכן, פרות בוגרות, שהותקפו בעיקר בעת המלטה או מיד אחריה.

הבוקרים סיפרו על קבוצות של "כלבים גדולים" המשוטטים בשטח הפתוח ולהם הליכה ייחודית. הנתונים הוליכו למסקנה שמדובר בלהקות זאבים ואז החלט על עריכת מחקר מקיף שכן מחד, הזאב הינו חיה מוגנת ומאידך, לא ניתן היה עוד להתעלם מן הנזקים הכבדים למגדלי הבקר.

המחקר העיקרי נערך בגולן בין השנים 1999-2003. ראשית ביקשו  הסוקרים להבין מדוע התמעטה אוכלוסיית הצבאים מהיקף של למעלה מ- 5,000 צבאים בתחילת שנות התשעים לכמה מאות פרטים בלבד. בתצפיות של אנשי רשות הטבע ושל חקלאי הגולן, נצפו תנים וזאבים הרודפים אחרי צבאים וכן, שרידי צבאים שנטרפו ליד מאורות זאבים.

במאמץ רב נלכדו זאבים ועל צוואריהם נתלו משדרים שעל פי אותותיהם ניתן היה להתחקות על עקבותיהם. במסגרת המחקר הגיעו החוקרים לרוב מאורות הזאבים ולמדו את אורחותיהם.

 

נחלה 45 קמ"ר

 

הסתבר שהזאבים חייבים לאכול מדי יום, ובזמן האכלת הגורים הם זקוקים לכמויות מזון גדולות במיוחד, משום שחלק מהמזון הם מקיאים כשהוא מעוכל למחצה לגרונות גוריהם.

נצפו הרגלי היציאה לציד של הלהקות וכן, אימתי מחליטה להקה לעזוב לנפשו את מושא הציד כאשר נראה להם שהוא גדול וחזק מדי. סומנו גם מרחבי הנחלות ונקבע שגודלן הממוצע בגולן כ- 45 קמ"ר.

עוד התגלה כי לזאבי הגולן חוש ריח מפותח ביותר, שאיפשר להם לזהות מלכודות שהוטמנו בשטח על פי טיפת זיעה של המטמין או על פי טביעת ידיהם.

כתוצאה מהמחקר, פותחו אמצעים מיוחדים להגנה על הוולדות ואימותיהן הן בקרב הבקר והצאן. אזורי ההמלטה בגולן מגודרים היום בגדרות מיוחדות, חזקות, גבוהות ומחושמלות, המונעות את כניסת הזאבים לתחומן.

אחד מבוקרי הגולן הידועים, עמוס ויינר מקיבוץ מרום גולן, מצא באירופה זן מיוחד של כלבי ענק מגזע פירינאי, שבגידול נכון בתוך עדרי הבקר, שהוא חש חלק מן העדר ומגן עליו בחירוף נפש. הכלב חי עם העדר ולעולם איננו עוזב אותו. אלא שהסתבר שהכלבים הללו "גילו" את הצבאים ונעשו טורפים בעצמם.

במקרים הקיצוניים ביותר, כאשר דבר איננו עוזר ניתן היתר לבוקרים או לפקחי רשות הטבע לירות בזאב טורף.

כתוצאה מהמחקר הצטמצם היקף הטריפות בגולן בעשרות אחוזים וכך גם, בדרך כלל, השימוש ברעל, אשר פגע בזאבים אך גם באוכלוסיית הדורסים המקומית.

 

פחד קמאי

 

את הפחד הקמאי שקים בקרב בני האדם מפני הזאב מגלים סיפורים שונים שהמפורסם בהם הוא כמובן, הסיפור על "כיפה אדומה", שפורסם לראשונה בסוף המאה ה-17 בידי הסופר שארל פרו בספרו "סיפורי אמא אווזה",  וכ-150 שנים מאוחר יותר התפרסם בכל העולם בגרסה הידועה כיום בקובץ הסיפורים של האחים גרים.

בסיפור זה, הזאב שכבר טרף את הסבתא, לבש את בגדיה והתחפש לה, מנסה בלשון חלקה להסוות את כוונותיו ועונה לשאלותיה של כיפה אדומה תשובות תמימות עד הרגע שהוא חושף את מזימתו.

מי מאתנו אינו מכיר את השורות הבאות:

"סבתא, למה אוזניך כל כך ארוכות?"

"כדי לשמוע אותך יותר טוב" – ענה הזאב.

"ולמה עיניך גדולות כל כך?"

"כדי לראות אותך יותר טוב, יקירתי"

"ולמה פיך גדול כל כך ושיניך חדות כל כך?"

"כדי לטרוף אותך!" ענה הזאב שחשף את עצמו...

האם עלינו לחשוש מפני זאבים? ובכן, אם מדובר בזאבים בריאים ולא כאלה שנדבקו בכלבת, אז אין מה לחשוש מפניהם.

מפגשים משמעותיים של בני האדם עם זאבים בארץ נעשו ונעשים כל העת בגולן ובגליל. בתקופת הסגרים למשל כשמגפת הקורונה השתוללה בארץ ובעולם, בין החיות שחשו חופש גדול יותר להתקרב למגורי בני האדם, היו לא רק היעלים שבאזור עין גדי, מצפה רמון ואילת או חזירי הבר בחיפה, אלא גם הזאבים של מדבר יהודה, שחשו ששמורת עין גדי התפנתה לחלוטין מבני האדם. הם החלו להגיע שמה בלילות כדי לשתות מים ולהשתכשך להנאתם בבריכות הטבעיות ובאחד המקרים צולם אף זאב סקרן שנכנס לתוך בית בקיבוץ עין גדי.

 

מוגלי הספרדי

 

על הקשר המיוחד שבין זאבים לבני אדם סיפר גם הסופר הבריטי, רודיארד קיפלינג, בסיפור על הילד ההודי, מוגלי, שהלך לאיבוד ביער, הגיע למערה של זאבים בג'ונגל ושם אומץ על ידי אימא זאבה שגידלה אותו כאחד מגוריה.

מסתבר שדמיונו של קיפלינג התממש במציאות, אם כי במקום אחר ומרוחק מהודו. בזמן שנכתב הסיפור על מוגלי, התפרסם בעיתונות האירופאית סיפור אמיתי על צעיר ספרדי בן 19 שנמצא על ידי אנשי המשמר האזרחי הספרדי במערה בהרי סיירה מורנה והוחזר לציוויליזציה.

כחמישים שנה לאחר מכן, בהיותו בן 72 גלל האיש, מרקוס רודריגז פנטויה, את סיפורו בפני עיתונאי ה- BBC וגילה, שהזיכרונות המאושרים האחרונים שלו הם מימי ילדותו בחיק חבורת הזאבים. רודריגז התייתם מאמו כשהיה בן שלוש ואביו הסתלק מחייו עם אישה אחרת. הילד הרך נשלח להרים כדי ללמוד רעיית צאן. הזקן שנטל אותו תחת חסותו ולימד אותו מיומנויות בסיסיות נפטר לפתע בהיות הילד בן שבע. מאז, הוא חי עם להקת הזאבים שגוריה קבלו אותו כאחיו ואימם האכילה אותו.

"יום אחד נכנסתי למאורה והתחלתי לשחק עם גורי הזאבים. אז – נרדמתי. כשאימם הביאה להם אוכל התעוררתי. הזאבה החלה לקרוע את הבשר ולחלקו לגורים. גור התקרב אלי ונתח בשר בפיו. הייתי רעב וניסיתי לגנוב לו את מנתו, אבל האימא איימה עלי והתרחקתי. לאחר שסיימה להאכיל את גוריה זרקה לעברי נתח בשר. היא דחפה אלי את נתח הבשר עם האף שלה. לקחתי, אכלתי וחשבתי שהיא תנשוך אותי, אבל היא הוציאה לשון והחלה ללקק אותי. ככה הפכתי להיות אחד מהמשפחה", סיפר רודריגז.

מהזאבים למד כיצד להסתדר ביער, אלו פטריות ופירות יער ראויים למאכל, ובסך הכל חי עם הלהקה כ-12 שנים, עד שהתגלה על ידי בני האדם. במהלך הריאיון הוא חזר והדגיש שהחזרה לציוויליזציה הפכה לחוויה מפחידה וקשה וכי לא חדל להתגעגע לחבורת הזאבים שם גדל והתבגר.

בשנת 2011 צולם הסרט "בין זאבים" שמבוסס על סיפור חייו של רודריגז. בסרט הוא סיפר שניסה לחזור להרים שם חי עם הזאבים, אבל הסתבר לו שבמקום המערה בה גדל – נבנו קוטג'ים ואילו הזאבים, סירבו לקבל אותו, אחרי שנעלם מקרבם לתקופה כה ארוכה.

 

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

[email protected]

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?