נדיר: עששית מהתקופה הביזנטית התגלתה בשלמותה

עששית קדומה שנוצרה בתקופה הביזנטית (מאות 6-4 לספירה הנוצרית) התגלתה לאחרונה בשלמותה בחפירות הארכיאולוגיות בגן הלאומי ציפורי. ד"ר דרור בן-יוסף, ארכיאולוג מחוז צפון ברשות הטבע והגנים: "זהו ממצא נדיר יחסית בארכיאולוגיה של ארץ-ישראל, רק לעיתים רחוקות אנו מוצאים עששיות שלמות בחפירות". העששית שקוטרה 18 ס"מ וגובהה 19 ס"מ, בעלת פתח מלבני בחזיתה וכ-55 ניקובים סביבה, ששימשו כ"חריצי אור". כדי להדליק את העששית הנ"ל, היה צורך בהכנסת נר שמן דולק לחלל העששית, ולתלות אותה במקום הרצוי. ד"ר בן יוסף: "ניתן להסיק שבניגוד לכלי בית אחרים, כלי האור (נרות ועששיות) היו טעונים עמוקות במשמעות פולחנית. השימושים הרבים של נרות בבתים ובמבני ציבור, כמו גם הקשר שלהם עם מנהגי קבורה, הביאה את האוחזים בהם לראותם כמדיום להבעת מסרים דרך עיטורים בעלי מוטיבים תרבותיים ודתיים. אין זה מפתיע שהנר והעששית הם ממצאים ארכיאולוגים השופכים אור-רב על האמונות וחיי היום-יום של בעליהם". הגן הלאומי ציפורי שוכן בגליל התחתון המערבי, באזור גבעות הגיר שבין נחל ציפורי מדרום ובקעת בית נטופה מצפון. ציפורי הייתה בירתו המפוארת של הגליל כבר מתקופת הכיבוש הרומי, בשנת 63 לפסה"נ. על פי המסורת, במאה השנייה לסה"נ העביר אליה רבי יהודה הנשיא את הסנהדרין, ובה נחתמה המשנה. גם הנוצרים מייחסים לעיר חשיבות כיוון שעל פי המסורת הנוצרית התגוררו כאן הוריה של מרים (מריה), אמו של ישו .באמצע המאה השלישית, בעקבות העתקת מושב הסנהדרין לטבריה, איבדה ציפורי את מעמד בירת הגליל, ועם זאת, נראה שהיא המשיכה להיות מרכז יהודי חשוב עד המאה החמישית לסה"נ, עת גדלה הקהילה הנוצרית בעיר והייתה מרכיב ניכר באוכלוסייתה. צוותי רשות הטבע והגנים עומלים שנים רבות על שימור העיר המפוארת, על בתיה הציבוריים, פסיפסיה, מבניה ורחובותיה. הגן הלאומי ציפורי פתוח לקהל הרחב ואילו העששית תועבר להמשך טיפול ומחקר ברשות העתיקות, ובהמשך, תוצג לקהל  בקריה הלאומית לארכיאולוגיה של א"י בירושלים. (בתמונה: העששית. צילום דניאל הייטנר ריכטמן, רשות הטבע והגנים)