נסיך הביצה
הוא עלה מאוסטרליה, עסק בייבוש ביצות ומלחמה בקדחת המלריה, והפך ברבות הזמן לעץ השני בתפוצתו בארצנו – זהו עץ האקליפטוס
על האקליפטוס למדתי כבר בילדותי בבית הספר היסודי. מורותינו, אשר את דבריהן קיבלנו אני וחברי ללא עוררין, לימדו אותנו שמרחבי ארצנו היו זרועים בביצות נוראיות ובהן "דגרו" יתושי האנופלס האכזריים אשר עקצו את החלוצים והדביקו אותם בקדחת המלריה הנוראה, שהפילה בהם חללים רבים.
הביצות היו בפתח תקווה וחדרה, בעמק יזרעאל ובעמק בית שאן, בשרון ובעמק החולה, וכאשר היינו מטיילים ומגיעים לקרבת חדרה, ורואים בצד הכביש את חורשות האקליפטוסים ירוקי העד ורמי הקומה, היה ברור לנו שכאן השתרעה אותה ביצה נוראה ואיומה.
ובכן, לזכותן של מורותינו ניתן לומר שהן לימדו אותנו את אשר ידעו וגם הן האמינו באמונה שלימה שאכן, מדביר הביצה לא היה אלא אותו עץ אקליפטוס פלאי שהובא ארצה מיבשת אוסטרליה הרחוקה. ובעזרת עצי האקליפטוס שנטעו החלוצים, ש"שתו" בצמא את המים וייבשו את ביצות נעלמו היתושים המפחידים ואיתם המלריה, וכעת בתי התושבים הומים מילדים בריאים וחזקים.
אך, האם אמנם זה הסיפור?
תגלית ביבשת הרחוקה
ראשית, נפנה אל כבודו – עץ האקליפטוס עצמו אשר הגיע מאוסטרליה הרחוקה ביבשת אוסטרליה עצמה גדלים כ-800 מיני (!) אקליפטוסים, למן האזורים הלחים ועד ליבשים ביותר, למעט שני מינים בלבד שגדלים מחוץ ליבשת.
את האקליפטוס גילו האירופאיים לראשונה באמצעות מגלי הארצות אשר שוטטו ברחבי האוקיינוסים וחזרו לארצותיהם עם סיפורים מרתקים, ממצאים רבים ומפות, שהוכיחו כי העולם אינו שטוח.
ראשון בהם היה ההולנדי ינזון טסמן שגילה בשנת 1642 בטסמניה, אי ליד אוסטרליה הקרוי על שמו, את העץ הבלתי מוכר, תיאר אותו והביא ממנו דוגמאות לספינתו.
בשנת 1770 כתב מגלה העולם הבריטי, ג'יימס קוק, על שני סוגי שרף עצים שמצאה משלחתו באזור סידני של היום, וחבר המשלחת, הבוטנאי ג'וסף בנקס, התייחס לתפוצה הנרחבת של האקליפטוס בשטח היבשת החדשה: "העץ היחיד, הגבוה בעל עלים צרים הדומים לעלי עץ הערבה היה בכל מקום שבו היינו".
מאוסטרליה הובאו זרעי אקליפטוס שונים לאנגליה, והם נמסרו לעיניהם הבוחנות של בוטנאים אנגלים וצרפתים של סוף המאה ה-18 והם מצאו את העץ המסקרן כבעל פוטנציאל גדול בתחומים שונים.
סגולות רבות
האקליפטוס המשיך להוות מקור למחקרים במשך עשרות שנים. החוקר הגרמני, הברון פרדיננד פון מילר, שהיגר לפני כ-200 שנים לאוסטרליה, הקדיש לעץ זה מחקרים רבים במשך כחמישים שנה ובהם נבדקו כמאה סוגי אקליפטוסים שונים, ותוצאותיהם פורסמו בעשרה ספרים. בשל דבקותו במחקר ואהדתו הרבה לסגולותיו של העץ, זכה פון מילר לכינוי "נביא האקליפטוס".
הוא מצא שהאקליפטוס יכול לצמוח באזורי אקלים מגוונים, מליחים ועד צחיחים, יכול לעצור את סחף הקרקע, מייצר קרקע פורייה ומחטא את האוויר בעזרת אדי השמן האתרי שהוא מפריש. מחקריו של פון מילר עזרו להפצת האקליפטוס ברחבי העולם והיה להם תפקיד גם בהבאת עץ האקליפטוס לארץ ישראל.
מלבד אוסטרליה, גדלים כיום עצי אקליפטוס בברזיל, בקליפורניה, בפורטוגל, בדרום אפריקה ובישראל. ואכן, כפי שציפו ממנו, העץ משרת כיום את האנושות כמקור לדלק, לתעשיית הרהיטים, כמקור לתרופות וחביב על דבורי הדבש.
בעבר ייחסו לאקליפטוס סגולות של שיפור איכות החיים וזאת בשל השמן האתרי שהוא מפריש לאוויר. ואכן, בימים חמים מאוד, מאדה העץ לאוויר אדי שמן אתרי המצוי בעליו, אשר באוסטרליה הם מתעבים מעל יערות האקליפטוסים ומייצרים מעין אובך בצבע כחלחל, ועליהם זכה יער האקליפטוסים הגדול שבקרבת סידני בשם "היער הכחול". אלא שעם השנים התברר כי אדי השמן האתרי באוויר מגבירים מאוד את סכנת השריפות וגורמים לאש לבעור בעוצמות אדירות, עד שהכבאים לא יכולים להתקרב לאזור הבוער ולהשתלט על הדליקות. שריפות אקליפטוס אלה ידועות בעולם כולו.
מכוסה היטב
את השם "אקליפטוס" נתנו לעץ החוקרים האירופאים אשר מצאו את כי ניצן הפרח שלו מכוסה במכסה הגנה, אשר מגן על הפרח עד הרגע שבו הוא ניתק ומאפשר לפרח ללבלב. אקליפטוס מורכב מחיבור של שתי מילים יווניות: EU (היטב) ו KALYPTO - (אני מכסה) ומשמעותו "מכוסה היטב".
ראוי לציין שבין מיני האקליפטוס השונים מצויים העצים הגבוהים ביותר בעולם, מלבד עצי הסקוויה הגדלים בקליפורניה. באוסטרליה מגיעים מיני אקליפטוס מסוימים לגובה של כמאה מטר ומינים רבים אחרים צומחים לגבהים של 30-50 מטר. לעצים הגבוהים הללו גם מערכת שורשים מרשימה ביותר המתפרשת עד לרוחב של 30 מטר ולעומק של 18 מטר.
לפני שנים, כאשר ביקרתי באוסטרליה ויצאתי לסמינר שנערך אי שם בטבע, התמקמנו בצמוד ליער עצי אקליפטוסים רמי קומה שכאלה, אשר הגזע המרכזי האחד שלהם נראה כמו עמוד חשמל ענק וישר שהיתמר לגובה לא יאומן. עצי אקליפטוס אלה לא דמו במאומה לבני מינם הצומחים בישראל, למעט העלים המאורכים והחדים.
חורשה במקווה ישראל
לארץ הובא האקליפטוס במחצית המאה ה-19, ככל הנראה במהלך ביקור של אחד ממנהלי הגנים הבוטניים המפורסמים בעולם "קיו -גרדן", ג'וזף בייקר. אותו מנהל נפגש בארץ עם הקונסול הבריטי, ג'יימס פין ועם רעייתו חובבת הבוטניקה, וכשראה מה רבה התעניינותה בתחום הבטיח לשלוח לה ישירות מאוסטרליה זרעי אקליפטוסים. זרעים אלה אכן הגיעו אליה והיא אף הצליחה לגדל אותם בחצר ביתה.
מי שידוע יותר בעניין זה הוא קרל נטר, מייסדו ומנהלו הראשון של "מקווה ישראל", בית הספר החקלאי הראשון בארץ שהוקם ב-1870. הוא הביא ארצה זרעי אקליפטוסים מאלג'יריה ממין "אקליפטוס המקור". חורשת האקליפטוסים הראשונה בארץ אכן ניטעה בחצר מקווה ישראל, ומשם התפשט העץ לאזורים השונים ובהמשך נעשה לאקליפטוס הנפוץ ביותר בארץ.
משהצליח גידול העץ במקווה ישראל, מיהרו הטמפלרים, אותה כת נוצרית שמקורה בגרמניה שהתיישבה בארץ במספר מקומות ובהם המושבה שרונה (היום – הקריה בתל אביב), לשתול עצי אקליפטוס בקרבת המושבה במטרה לייבש את הביצה שלמרגלותיה.
מאז נעשו ניסיונות להביא ארצה מיני אקליפטוס שונים אך רובם לא נקלטו יפה והמין השולט בארץ נותר "אקליפטוס המקור".
אוויר רע
ובנוגע לייבוש הביצות שבהן נאבקו החלוצים, אשר שמו של האקליפטוס נקשר בו. אכן, החלוצים שהגיעו לכאן במחצית השנייה של המאה ה-19 סבלו מקדחת המלריה, שהכתה בהם בלא רחם. המחלה פגעה בראש ובראשונה במי שהתגוררו סמוך לביצות. אלה היו אדמות שהאפנדים הערביים שמחו למכור ליהודים, מאחר שהם התייחסו אליהם כאדמות מסוכנות, רוויות בקדחת, אשר יש להתרחק מהן. כך, לדוגמא, נמכרו האדמות של חדרה ופתח תקווה ועוד מושבות רבות נוספות.
ראשוני הרופאים בארץ חשבו שמקור המחלה הוא באוויר הרע העולה מן הביצות. ואכן, פרוש השם מלריה באיטלקית הוא "אוויר רע". בשלב הראשון ראו המתיישבים באקליפטוס מעין "מטהר אוויר", אשר בעזרת השמן האתרי מנקה את האוויר המזוהם, וזאת בהתבסס על כך שבאוסטרליה מחלת המלריה איננה קיימת כלל. מאוחר יותר יוחסה לאקליפטוס הסגולה של יניקת מים מהקרקע וייבוש הקרקע. וכך, הובאו ארצה עשרות אלפי שתילי אקליפטוסים שאותם נטעו המתיישבים באזורים הנגועים.
הנטיעה הנרחבת הראשונה נעשתה בשנת 1888 באזור המושבה פתח תקווה, ואליה הצטרפה גם חדרה. מאז ועד לראשית שנות העשרים של המאה העשרים ניטעו בארץ כ- 60,000 שתילי אקליפטוסים באזורי הביצות הנגועים.
הערבים שהיו עדים למאמצי היהודים למגר את הביצה בעזרת אקליפטוסים, העניקו לעץ את השם "סג'ארת אל יהוד" (עץ היהודים) וגם "סג'ארת אל כינא" (עץ הכינין – התרופה נגד מלריה).
בהמשך הזמן התבררו שתי עובדות: הראשונה – המלריה נגרמת על ידי יתוש האנופלס ולא כתוצאה מה"אוויר הרע", והשנייה – שהאקליפטוס עצמו איננו מייבש ביצות, אלא שהדרך לייבוש הביצה והדברת הקדחת היא פעולות ניקוז נרחבות, שניקו את אזורי הביצות מהמים העומדים.
כיום, למרות שאיכזב בנושא ייבוש הביצות, עץ האקליפטוס נחשב לשני בחשיבותו בישראל, הן כמקור צוף ואבקה תמידי לדבורי הכוורת והן כשובר רוח הניטע בצדי הכבישים, כעץ לבניין ואף לצרכי ריהוט.
עץ מאכל
במתחם גן-גני, מעין גן חיות אוסטרליות הפועל ליד הסחנה, ניתן להתרשם מנציגי החיות האוסטרליות: הקנגורו, חיית הכיס האולטימטיבית וכן הקואלות, מטפסי העצים העצלים והחביבים כל כך על רואיהם.
תפריט מזונם של דובי הקואלה מבוסס כולו על עלי אקליפטוס. ניתן היה לחשוב שהקואלות שבאוסטרליה עשויות 'להתפוצץ' מרוב אוכל, הרי גדלים שם 800 מינים שונים של אקליפטוס, אלא שמתוך כל אלה ניזונות הקואלות מעלי חמישה מיני אקליפטוס בלבד, ובכל היתר לא יגעו.
את עלי האקליפטוס לועסים הקואלות בלא הרף לאורך כל ימי חייהם, הלעיסה המתמשכת שוחקת את שיניהם עד דק, עד שלא נותרות להם שיניים כלל ואז הם מסיימים את חייהם, והם פשוט מתים מרעב...
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?