נעשה ונשמע

החיבור בין האדם לאלוקיו ובין האדם לעצמו מתאפשר בחיבור של "נעשה ונשמע", בבחינת השלם הוא יותר מסך חלקיו

בפרשת "יתרו" מקבלים בני ישראל את עשרת הדיברות במעמד הר סיני. עשרת הדיברות הן מעין כמוסה, המהווה יחידת תוכן העומדת בזכות עצמה ובתוכה מקופלת תפיסת עולם. הן נאמרות בלשון יחיד ונראה כאילו ישנו דיאלוג ישיר בין האדם לבין האל והבריאה, באינטימיות כמו אב המשוחח עם בנו. על כן, על פניו, מפליא הדבר שהפרשה נקראת דווקא על שמו של יתרו, חותן משה, שהיה על פי המדרש מיועצי פרעה ומומחה לכל עבודה זרה שהייתה קיימת בעולם.

הפרשה נפתחת במילים "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" (יח,א) ולכל אורכה חוזר השורש ש.מ.ע - כאשר מתוך הכתובים עולה כי הכוונה היא לא רק לשמיעה במובן הפיזי אלא להבנה עמוקה והזדהות. יתרו, מלשון לתור, מחפש ותר אחר האמת וההבנה הפנימית, וכשהוא מוצא אותה, הוא מודה בכך בריש גלי ומשנה כיוון: "עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹקִים" (יח,יא). בכך הוא הופך למעשה לגר הראשון.

כאשר יתרו רואה כיצד משה חתנו עסוק בהקשבה למצוקות העם על מנת ללבן סוגיות שעולות, להבהיר ולשפוט, מבוקר ועד ערב, הוא מגלה כושר ניהולי וחוש מעשי, ומבהיר למשה "...כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ" (יח, יח). יתרו מציע למשה לערוך שינויים ולהאציל סמכויות, משמע למנות שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות, אשר יתווכו בינו לבין העם ויביאו אליו רק את המקרים היותר מורכבים. "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, לְקוֹל חֹתְנוֹ; וַיַּעַשׂ, כֹּל אֲשֶׁר אָמָר" (יח,כד), תגובתו של משה שוב כוללת את השורש ש.מ.ע, וברוב ענוונותו הוא מקבל את עצתו כפי שהיא ומיישמה בו במקום.

מיד לאחר מכן בני ישראל מתקדמים לכיוון הר סיני וחונים בסמוך להר. משה מתקדם במעלה ההר והאל מעביר באמצעותו מסר לבני ישראל: "וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי" (יט, ה). תגובת העם: "וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (יט,ח) אך תגובה זו אינה מספקת את האל: "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם...ְ" (יט,ט), ומשה מקבל רשימת הוראות כיצד להכין את העם לקראת המעמד הקרב ובא.

רק בפרשה הבאה, פרשת "משפטים", לאחר מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדיברות, תגובתם של בני ישראל היא; "וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (כד,ז). תשובתם זו היא התשובה המצופה והמלאה. חכמינו מציינים במדרש שברגע זה בני ישראל היו בדרגת מלאכים. כעת משה נקרא לעלות להר בכדי לקבל את לוחות הברית.

"נעשה" - העשייה כשלעצמה חשובה וחיונית, היא מהווה את הבסיס. גדולתם של בני ישראל שהשכילו לקבל זאת על עצמם. השלב השני הוא הצורך ב"נשמע", כלומר נדרשת הבנה עמוקה והזדהות כחלק מהותי מהתהליך. כך האדם יכול לממש את ייעודו ולהתפתח בהיבט הנפשי והרוחני. החיבור בין האדם לאלוקיו ובין האדם לעצמו מתאפשר בחיבור של "נעשה ונשמע", בבחינת השלם הוא יותר מסך חלקיו.

הפסיכולוג קרל רוג'רס, מאבות הגישה ההומניסטית, עסק רבות בתהליך הריפוי, הקבלה והמימוש העצמי באמצעות ההקשבה. לדבריו, שינוי יכול להתרחש רק לאחר שישנה קבלה מלאה, ועל מנת לקבל באופן מלא את מה שיש אנחנו צריכים להקשיב לעצמנו. רוג'רס מבהיר כי קל יותר לשמוע את עצמנו כאשר אדם אחר נוכח לצידנו ומקשיב לנו. לא אחת כאשר מתברר לנו ששמעו אותנו בעמקות, העיניים מתלחלחות משמחה והתרגשות על כך ששמעו אותנו והבינו אותנו, זהו הבסיס לריפוי.

הקשבה אמפתית על פי רוג'רס; "אנחנו חושבים שאנחנו מקשיבים, אבל רק לעיתים רחוקות אנחנו מקשיבים עם הבנה ואמפתיה (הזדהות) אמיתית, אולם הקשבה מהסוג המיוחד הזה, היא אחד הכוחות החזקים ביותר לשינוי. ההימצאות בחברתו של אדם אחר באופן אמפתי משמעה לחיות לשעה קלה בתוך חייו, לנוע בהם בעדינות, מבלי להיות שיפוטי, להניח בצד את כל השקפותיך וערכיך, על מנת להיכנס לעולמו ללא דעה קדומה. זוהי הוויה מורכבת, מאתגרת, חזקה, ועם זאת מעודנת ועדינה".

בשמיעה ישנם אלמנטים קוגניטיביים, רגשיים ורוחניים; באמצעותה ניתן להקשיב, להעמיק, להבין, להזדהות, להתאחד ולאהוב. לא בכדי אחת התפילות המשמעותיות בעולם היהודי היא: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". את האל לא ניתן לראות, גם לא את הנעשה בתוך ליבנו. על מנת להתעלות, להתפתח ולחיות בהשלמה ובאחדות, אנחנו צריכים להיות קשובים לרחשי הלב, להיות בהקשבה כנה לזולת, להתרכז ולהאזין ליקום. כך ניתן להצליח לשמוע את האלוקות.

הקשבה יוצרת מעורבות, מחוללת יחסי גומלין, מובילה לקשר עמוק – בראש ובראשונה ביננו לבין עצמנו, ובנוסף לכך גם ביננו ובין היקום, ביננו לבין הבורא וביננו לבין הזולת - בין אם מדובר בילדנו, בן.ת זוגנו, חברינו, הסובבים אותנו.

בניגוד לשאר החושים שניתן לסגור או לעצור (כגון הפה או העיניים), האדם שומע כל הזמן מבלי יכולת לעצור שמיעתו או לסגור את אוזניו. האוזניים נקראות כך כיוון שהן באות לאזן את האדם, שיכוון ויאזן את מעשיו מתוך הקשבה עמוקה ורצון להבין. המטרה היא שהאדם יוכל לשמוע גם את מה שמעבר למילים, האזנה שמאפשרת הבנת עומק של המציאות, של המהות הפנימית.

שבת שלום!

המדור מוקדש לזכרו של אבי אלי קדושאי ז"ל

שרונה קדושאי בר-נס

 MAיעוץ חינוכי - MBA מינהל עסקים

 יעוץ וליווי למנהלים ולארגונים, מנחה לפיתוח מקצועי

הדרכת הורים, "רימון" מרכז מומחים לטיפול בילד ובמשפחה

[email protected]