סוכרת בגיל מבוגר - כדאי לבדוק את משטר התרופות

גישה רפואית חדשה מציעה לעצור ולבחון האם משטר התרופות מתאים למצב של חולים מבוגרים  - כי לפעמים, פחות תרופות זה יותר בריאות

אם להורים שלכם יש סוכרת, אתם כנראה רגילים לראות אותם לוקחים תרופות, בודקים סוכר, מתייעצים עם הרופא. שגרת חיים מוכרת, לפעמים נראית אפילו יציבה. אבל לרגל חודש המודעות לסוכרת כדאי שתכירו כי במחקר בו השתתפתי לצד צוות חוקרים בינלאומי ופורסם השנה בכתב העת הרפואי The Lancet Diabetes & Endocrinology עלה כי דווקא בגיל המבוגר, הטיפול השגרתי בסוכרת עלול להפוך מסוכן, לפעמים בלי שאף אחד שם לב. בגיל המבוגר קיימת הטרוגניות משמעותית בין אנשים: יש את הבן 80 שהוא פעיל, בריא עובד וצריכים להיות מאוזנים כמו הצעירים. אך יש גם את בן ה- 65 אשר אצלו מתחילה ירידה קוגניטיבית ופיסית. המסמך מכוון לקבוצה השניה.    

מה שמתחיל מכוונה טובה, איזון הסוכר, עלול להפוך לעומס טיפולי שמזיק יותר משהוא מועיל. תרופות שמורידות את רמות הסוכר בצורה חדה מדי עלולות להוביל להיפוגליקמיה, בלבול, נפילות, ירידה תפקודית ואפילו אשפוזים. בגיל שבו הגוף כבר שברירי יותר, הנפש רגישה יותר והזיכרון פחות חד, כל טלטלה כזו היא סיכון ממשי.

לכן, במחקר אנו מציעים להסתכל על הדברים אחרת. תחת מודל חדש בשם 4S Pathway, אנו קוראים לרופאים ולמשפחות לעצור, ולשאול את השאלות שעד עכשיו לא העזנו לשאול: האם כל התרופות באמת נחוצות? האם ההורים שלכם מרגישים בטוב עם הטיפול? האם הם לא מסתבכים, שוכחים, נופלים, או פשוט שומרים בבטן את הקושי?

רמות ה- HbA1c שעד כה שיקפו את רמת האיזון הרבה פעמיים אינן תואומות את ערכי הסוכר בשל אנמיה ותחלואה נלוות. כמו כן המטרות משתנות. ה-HbA1c שמשקף את רמת האיזון הממצעת לאורך 3 חודשים לא נותן מידע לגבי מקטעים של סוכר נמוך שיכול להיות מסוכן בגילאים אלו ולא נותן מידע לגבי סוכר גבוה שיש לו השפעה מזיקה גם לטווח הארוך וגם בטווח הקצר.  למשל, אדם שקיבל אינסולין או סולפונילאוריאה בגיל 50, ממשיך לקחת אותם גם בגיל 80, למרות שהוא כבר אוכל פחות, מרגיש חלש יותר ונתקל בקשיים יומיומיים. במקרה כזה יש אפשרות לחוות ארוע של סוכר נמוך או סוכר גבוה שמסכנים אותו וזאת למרות שרמת ה-HbA1c יהיה תקין .

כאן נכנסת לתמונה גם הטכנולוגיה. ניטור סוכר רציף, ללא דקירות, בזמן אמת, מאפשר להורים לעקוב אחרי רמות הסוכר לאורך היום ולקבל החלטות מושכלות. למשל, האם האוכל שהם אכלו העלה את הסוכר? האם יש מגמת ירידה בלילה? האם צריך להתאים את מינון התרופה? מערכת כזו נותנת תחושת שליטה, גם כשאין סדר יום קבוע, גם כשאוכלים פחות, וגם כשמתנהלים לבד. כיום, המערכת זמינה לחולי סוכרת מסוג 1 ולחולי סוכרת מסוג 2 שמזריקים אינסולין, והיא כבר הוגשה לוועדת סל הבריאות לצורך הרחבת ההנגשה שלה.

במחקר החדש מוצגים ארבעה שלבים פשוטים: זיהוי סימני אזהרה (כמו נפילות, בלבול או ירידה בתיאבון), שיחה פתוחה עם ההורה ובני המשפחה, הגדרה מחדש של מטרות (לא תמיד "איזון מושלם" הוא היעד), ולבסוף, התאמה מחודשת של התרופות. בדרך להתאמה הזו לניטור הסוכר הרציף יש תפקיד קארדינלי.  לפעמים מפסיקים. לפעמים מפחיתים. לפעמים מחליפים לתרופות בטוחות יותר. מה שבטוח, מתאימים את הטיפול לחיים, לא להפך.

ולכם, הילדים, יש כאן תפקיד. אל תתביישו לשאול את הרופא: האם התרופות שההורה מקבל עדיין מתאימות לו? האם אפשר לעבור לתרופות בטוחות יותר? האם אפשר להוריד מינון? הרופאים של היום כבר פתוחים לשיח הזה, אבל זה מתחיל בשאלה שמישהו צריך לשאול

זו לא פשרה, זו בחירה בטיפול שמבין את האדם, ולא רק את רמת הסוכר שלו. כי טיפול טוב בגיל השלישי, הוא קודם כל טיפול שמתאים למה שההורה באמת צריך היום.

פרופסור טלי צוקרמן יפה, רופאה אחראית

המרכז לחקר וטיפול בסוכרת בגיל המבוגר

מכון אנדוקריני מרכז רפואי שיבא