עורבים זוכרים ונוטרים

תקיפה של עורבים היא תופעה ידועה, שמתרחשת לרוב בסוף האביב, ומהווה מטרד מאיים ומציק ביותר. מדוע עורבים תוקפים בני אדם או את כלביהם ואיך ניתן להימנע מזה, על כך בכתבה שלפניכם

באחד הימים קיבלתי קריאת טלפון מתושב נרגש של אחד מיישובי אזור המזלג שבמטה יהודה. לאחר שווידא שאכן אני הוא זה שכותב את כתבות הטבע המתפרסמות ב"בקיצור" הוא פנה אלי בהתרגשות וביקש את עצתי ועזרתי.

• "אתה מוכרח לעזור לי" – הוא אמר. "יש לי שני כלבים קטנים ולמן תחילת הקיץ הם מותקפים בלא הרף בצאתם מן הבית לחצר על ידי צמד עורבים קטנים. הכלבים כבר ממש פוחדים לצאת מן הבית. העורבים הקטנים האלה לא נותנים להם מנוח. הם צוללים לעברם ומנקרים אותם בראשם ובגבם. ניסיתי להבריח אותם, לצעוק עליהם, לנפנף במקל – שום דבר לא עוזר. כאשר הם רואים את הכלבים, מיד הם מתנפלים עליהם. איך אני יכול להפטר מהצרה הזאת?"
• העורבים הקטנים הללו, כמה הם קטנים?, שאלתי.
• ממש עורבים קטנים, אמר, בטוח יותר קטנים מעורבים רגילים.
• קטנים כמו מה? כמו יונה?, שאלתי.
• לא, לא, קטנים גם מיונים.
• מעניין, אמרתי, עורבים כל כך קטנים... לו אמרת, עורבים בגודל יונה, הייתי יכול לחשוב שאולי אתה מתכוון לקאקים למרות שגם הם גדולים מיונים, אבל קטנים עד כדי כך? ממש קטנים מיונים? כמו מי? כמו זרזירים, אם אתה מכיר? או אולי כמו שחרור, אם שחרורים מוכרים לך?
• כן כן, כמו שחרור, הוא הבהיר.
• טוב, אמרתי, נראה אם כן שלא מדובר בעורבים. לא מוכרים לי עורבים קטנים כל כך כמו שאתה מתאר. אני משער שאתה מתכוון לציפור אחרת. היחידה עליה אני יכול לחשוב כרגע בהקשר הזה היא המיינה.
• עורב, מיינה, מה זה כבר משנה, רגז המטלפן, העיקר תאמר לי איך אני נפטר מהצרה הצרורה הזאת!
• ראה, אמרתי לו, עורב וככל הנראה גם מיינה, למרות שלגביה עד היום לא שמעתי על כך, לא תוקפים מישהו סתם כך בלא סיבה, יהא זה כלב או אדם. אני משער שמה שקרה, גם בלא ידיעתך, שאולי באביב הזוג הזה קינן היכן שהוא בחצר ביתך. ייתכן שאחד הגוזלים או אפילו יותר מאחד, נפל או נפלו מהקן שהיה ממוקם אולי על עץ או תחת הגג. מה שאני יכול לשער שקרה, הוא שזוג הכלבים שלך הבחינו בגוזל או בגוזלים שעל האדמה, וכך או אחרת פגעו בו או בהם. אולי רק הפחידו אותם או אולי אפילו טרפו אותם, וזאת כאשר ההורים רואים ואינם יכולים להושיע. בכל מקרה, כנראה שההורים ראו והדבר נחקק היטב היטב בזיכרונם. מאז הם זוכרים ולא שוכחים וכל אימת שהם רואים את הכלבים שלך הם תוקפים אותם, נוקמים את נקמתם על מה שהכלבים, ככל הנראה, עוללו לגוזליהם. לגבי עורבים, זהו אכן סיפור מוכר וידוע. אלו בעלי כנף מאוד אינטליגנטים וגם בעלי זיכרון חזותי מפותח. הם זוכרים לטוב ובמקרה שכזה לרע את מי שפגע או ניסה לפגוע בגוזליהם ואז, כל אימת שהם מגלים אותו הם אכן תוקפים, נוקמים את נקמתם.
• אז מה אני אמור לעשות?, התחנן המטלפן מן העבר השני. רציתי להציע לו שיפנה אולי לחברה להגנת הטבע, אבל אז נותקה השיחה לדאבוני והמטלפן נותר בלא תשובה.

כמו בסרט של היצ'קוק

תקיפת עורבים היא בהחלט תופעה ידועה, ומתרחשת בסוף האביב – תחילת הקיץ בכל רחבי הארץ ובעניין זה כבר התפרסמו בעיתונים כתבות לא מעטות.

למשל, "עורבים תקפו את הכלבה כמו בסרט של היצ'קוק", זעקה הכותרת בעיתון "הארץ", לפני כמה שנים, ובהמשך נכתב: "אזרחים רבים במרכז הארץ התלוננו לאחרונה על תקיפות אימתניות של להקות עורבים. הסיבה – גוזלי העורבים בוקעים באביב והוריהם מספקים להם הגנה בלתי מתפשרת. מומחי צפרות מזהירים – כשהציפור הזו מזהה סכנה לגוזליה, רצוי להתרחק".

"עפרה, תושבת כרכור, 'זכתה' לפני ימים אחדים לביקור מאיים שכזה. לאחר שצמד גוזלי עורבים נפלו מהקן אל חצר ביתה", המשיכה לספר הידיעה בעיתון, "כלבת המשפחה ששהתה בחצר ניסתה לטרוף את הגוזלים שהסתובבו פגועים ליד הבית. אלא שאז נכנסו לתמונה העורבים הבוגרים. "חזרתי הביתה", היא סיפרה, "וראיתי את הכלבה עם גוזל בפיה ועוד גוזל מהלך בכניסה לבית. מעל הכלבה התעופפו ארבעה עורבים בוגרים שצווחו צווחות איומות וצללו עליה תוך כדי שהם מנקרים את גופה ממש כמו בסרט של היצ'קוק. הצלחתי לשחרר מפיה את הגוזל והכנסתי אותה הביתה. התקשרתי למוקד העירוני כדי לבקש עזרה...".

עזרה, מסתבר, היא לא קיבלה ואז החליטה לצאת מהבית מחזיקה בידה מטאטא, שבעזרתו היא הרחיקה את צמד הגוזלים מהכניסה לבית אל השטח הפתוח. "עשיתי זאת", סיפרה עפרה, "כשכל הזמן אני מנופפת במטאטא כדי להרחיק את העורבים שניסו לפגוע גם בי. תוך זמן קצר הגיעו למקום עורבים נוספים שנזעקו לעזרה ובמשך ימים אחדים ישבה כך להקת עורבים על גג הבית, צווחים ומאיימים עד שעזבו את המקום".

תקיפות ברחבי הארץ

בכתבה אחרת שפורסמה בשנת 2019 במקומון "ערב ערב" באילת, תחת הכותרת "עורבים תוקפים בני אדם", נכתב: "זן מיוחד של עורבים שהתרבה לאחרונה בעיר, תוקף עוברי אורח ברחובות. תושבי העיר אומרים – אנחנו חיים בחשש מתקיפות... עורב מזן הודי מרבה לתקוף ולרדוף אחר עופות מקומיים ותוקף לאחרונה תושבים בעיר אילת. בשנה החולפת הורגשה עליה חדה במספר התקיפות ונמנו בעיר מאות מקרים של תקיפות תושבים, ילדים ומבוגרים על ידי עורבים. חלק מהתושבים הותקפו בחצר ביתם וחלק בגני שעשועים... אחת מתושבות העיר הותקפה שלוש פעמים תוך כמה דקות. היא סיפרה: "פשוט, עברתי ברחוב והעורב הפתיע אותי מאחור ותפס לי את השערות. זה כאב מאוד. מאז אני מסתובבת בעיר בחשש גדול, מביטה למעלה לראות מאיפה תבוא ההתקפה הבאה".

כתבה אחרת שאף היא פורסמה בעיתון "הארץ" נשאה את הכותרת "עורבים תוקפים בבאר יעקב", ושם נכתב: "תושב באר יעקב הותקף על ידי עורב שפגע בראשו. הוא סיפר: "פתאום הרגשתי מכה חזקה, כאילו מישהו זרק אבן שפגעה לי בראש... זוג עורבים שמקנן על עץ אקליפטוס ממרר בשנה האחרונה את חייהם של תושבי רחוב בבאר יעקב. העורבים, זכר ונקבה, תוקפים עוברים ושבים ומפחידים את התושבים... עקב תלונות השכנים ובהתערבות ראש המועצה המקומית, הודיע הווטרינר המחוזי על שיגור לוכד עם סמי הרדמה לטיפול במצוקה".

סיפור אחר הופיע במקומון "צומת השרון", שם סופר על עורבים שתקפו ברחבי רעננה. בכתבה סופר על תושבת העיר שעברה חוויה מפחידה כאשר להקת עורבים הקיפה אותה בעת שטיילה עם כלבה ברחוב. "להקת עורבים החלה לפתוח בצרחות תוך שהם צוללים לכיווני ולכיוון הכלב שלי" היא סיפרה, "זה היה ממש מפחיד, כי פתאום העורבים הופכים לאלימים בלי שום התראה. כשאתה נקלע למצב שכזה אתה מרגיש ממש כמו בסרט של היצ'קוק. העורבים מגיעים בנגלות, יורדים ממש קרוב לאדמה וצווחים בצווחות אימים. אחרי המקרה עם הכלב שלי, אני ממש מפחדת לצאת שוב החוצה".

ובכן, האם באמת אנחנו, בני האדם צפויים להתקפת המוני עורבים כמו בסרט המפורסם של היצ'קוק? האם העורבים הם בחזקת פגע רע שכל מאווייהם הם לתקוף בני אדם או את כלביהם?

ההורים מגנים על הגוזלים

כתשובה, הייתי מציע לעצמנו לשים לב שבחלק מן המקרים מדובר על  אירוע שבו היו מעורבים כלבים, ואילו בסיפור של הגברת מכרכור, מסופר על הכלב שכבר החזיק בפיו גוזל עורבים שנפל מהקן. מכאן אפשר להבין כי מבחינת העורבים, הם יוצאים לתקוף את מי שפגע או התכוונו לפגוע בגוזליהם, אם זה הכלב או האדם.

נסביר ונבהיר את התופעה בכללה.

בסוף האביב או בתחילת הקיץ, כאשר גוזלי הציפורים השונות מתחילים לבחון את כוחם ואת יכולתם לנופף בכנפיהם אבל עדיין אינם יכולים לעוף, קורה לא פעם שגוזל שכזה, נעמד בשולי הקן, פורש את כנפיו ומנופף בהם ואז מאבד את שיווי משקלו, נשמט ונופל מהקן.

אם מדובר בעורבים, לרוב הקן יהיה במרומי צמרת עץ כמו אקליפטוס, והגוזל מוצא את עצמו על האדמה בלא כל יכולת לחזור לקן. במקרה שכזה ההורים נחלצים מיד להגן ולגונן על הגוזל חסר הישע, הם מעופפים סביבו בהתרגשות, צורחים מלוא גרונם, ואפילו מנסים לאיים על המעז להתקרב לגוזל יהא זה כלב, חתול או אדם.

לרוב, לציפורי השיר הקטנות לא תהיה ברירה, ובהתקרב בעל חיים גדול אל הגוזל הן יאלצו לסגת, אבל לא כך העורבים. הללו, חיים בלהקות ואל ההורים מצטרפים עורבים נוספים מהלהקה והם כולם מעופפים בהתרגשות רבה נמוך-נמוך מעל הראש של כל מי שמעז להתקרב לגוזל בניסיון להרחיקו מהמקום.

חשוב לציין, שהעורבים הם עופות טריטוריאליים ואזור הקינון שלהם הוא טריטוריה שעליה יהיו מוכנים להגן בחירוף נפש, במיוחד במצב הקיצון המתואר.

להתרחק מהגוזל ולחבוש כובע

על חכמת העורבים, האינטליגנטים שבין בעלי הכנף, כבר סיפרנו בעבר. כאן נחזור ונדגיש שהעורבים אכן מצוידים בזיכרון חזותי מפותח ולכן יזכרו היטב את כל מי שהם חושדים בו שניסה לפגוע בהם ובוודאי בגוזליהם.

הכלל הראשון שבו ננקוט כדי להימנע מתקיפה הוא להתרחק מהגוזל שנפל על הקרקע. עיזבו אותו לנפשו. אל תיגשו ואל תנסו לעזור לו, ובוודאי אל תנסו להחזירו לקן. אם ראית את ההורים מעופפים ומצווחים ליד הגוזל – פשוט, התרחקו מן המקום.

אם העורבים כבר זיהו אתכם וסימנו אתכם כמי שמסכנים את הגוזל, ואולי אף תקפו אתכם, נסו להחליף חזות, חיבשו כובע רחב שוליים, החליפו בגדים, או אפילו הרימו מטריה מעל ראשיכם, והכל כדי להסוות את עצמכם ולהתחמק מהעורבים.

ולאותו תושב המזלג אשר היה נתון במצוקה עקב סבלם המתמשך של זוג כלביו, שהותקפו חזור והתקף על ידי זוג "העורבים הקטנים", להערכתי הציפורים התוקפות היו מיינות דווקא. אם אכן היו אלה מיינות, אזי התגלו כאן פנים חדשות, של הפולשת ההודית הזו לארצנו, שממילא איננה אהודה במיוחד על אוהבי הציפורים בארץ. במקרה שכזה כדאי לפנות לווטרינר הרשותי או לחברה להגנת הטבע.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

[email protected]