על קידה יוקדת וסירה בוערת
שטחי השריפות באזורנו שמותירים עצים חרבים מתכסים בשני צמחים: קידה שעירה וסירה קוצנית. חודשי החורף הם החודשים שבהם פורחים שניהם וזה הזמן לספר עליהם
קידה שעירה צילום : דניאל ונטורה ויקיפדיה
לפני יותר מיובל שנים, בימים אחרים, רחוקים, כמעט בלתי נתפסים כיום, היה הגבול עם לבנון קו הגבול השקט ביותר. באותם ימים, רווחה ההשערה כי לבנון תהיה המדינה הערבית השנייה שתכרות עם ישראל הסכם שלום, ותמהר לעשות זאת מיד לאחר שמדינה ערבית תשבור את הקרח ותסכים לחיות עם ישראל בשלום.
לבנון נחשבה אז כ"שוויץ של המזרח התיכון", עם הנופים ההרריים המדהימים, הנהרות הזורמים אל חוף הים, המטבח המעולה. זו הייתה מדינה שחייתה מתיירות ונהנתה מביקוש רב למחמדיה.
אלה היו הימים לפני שארגוני הטרור הפלסטיניים השתלטו על דרום לבנון והפכו אותה ל"פתחלנד", כשהם משתמשים באזור זה כדי לירות רקטות על צפון הגליל, להוציא חוליות טרור רצחניות שפגעו והרגו עשרות מתושבי קרית שמונה והיישובים שלאורך הגבול ולאיים על מדינת ישראל.
ארגוני הטרור הפלסטינים סולקו מדרום לבנון במלחמת "שלום הגליל", שגבתה מאיתנו מחיר יקר. במהלכה נוכחנו לראשונה להכיר את הבוגדנות והדו-פרצופיות של הקהילה הנוצרית בלבנון, אשר ראשיה שיתפו פעולה בתחילת הדרך עם תכנית צה"ל לסלק מלבנון את הטרוריסטים הפלסטינים, אך במהלכה שינו את טעמם, החליפו צד והתנכרו לישראל. לא לפני שלוחמי ה"פלנגות הנוצריות" הערימו על כוחות צה"ל ונכנסו בכזב אל מחנה הפליטים "סברה ושאתילה", שם ביצעו טבח נרחב, ואחר כך העדיפו למלא את פיהם מים כאשר התקשורת הבינלאומית מיהרה להאשים את ישראל במעשה.
אחרי שארגוני הטרור הפלסטיניים סולקו מדרום לבנון השתלטו על השטח ארגוני הטרור השיעים, שעד מהרה התיישרו לפי רצון קיצוני המוסלמים באיראן והעמידו בראשם את "חיזבאללה", אשר הצהיר על רצונו בהשמדת ישראל ופועל מזה יותר מ-40 שנה כדי לממש את חזונו המפלצתי.
ארגוני הטרור הפלסטינים וארגוני הטרור השיעים הרסו את לבנון והפכו אותה למדינה שהמערכות השלטוניות שבה אינן מתפקדות ולמטבע שלה אין כל ערך. כך הפכה לבנון לחורבה, שרוב תושביה מייחלים לברוח ממנה.
מסלול טיול בלבנון
כאמור, באותן שנים, בשנות ה-50 וה-60 של המאה שעברה, היה הגבול עם לבנון שקט ופסטוראלי. קו הגבול היה כמעט בלתי נראה, והוא סומן על ידי עמודי בטון בגובה של כמטר ומחצה, מעין פירמידות קטנות, שנפרסו לאורך קו הגבול הבינלאומי במרחקים של 100-150 מטר זה מזה. בחלקים שונים של הגבול, כמו על רכס סולם צור, לא נסללה אף דרך גבול כלשהי ולא נערכו סיורים צבאיים מכל סוג.
לתנועות הנוער החלוציות היה אז מסלול טיול בראש רכס סולם צור. הטיול החל בהעפלה לראש הרכס, צעידה לאורך קו הגבול שנמתח בראש הרכס, וסיום בתחנת משטרת הגבול של ראש הנקרה, מעל חוף הים התיכון. כאמור, ניתן היה אז לטייל ללא כל חשש, והחניכים היו משתובבים בכך שהיו נכנסים מטרים ספורים לצד הלבנוני ומכריזים בשמחה: היינו בחו"ל.
כך, באחד מימי האביב של אותם ימים, מצאנו עצמנו, שבעה מדריכי תנועת נוער מטפסים במעלה הרכס כחלק מההכנות של טיול תנועתי בהשתתפות מאות חניכים וחניכות. כאשר הגענו לשולי הרכס במגמה לרדת מערבה לכיוון תחנת משטרת הגבול של ראש הנקרה, נתקלנו בשטחים עמוסים וצפופים של שיחים דוקרניים וקוצניים.
השיחים זהרו בצבע צהוב חזק ובוהק של פרחים פרפרניים שריחם החזק נישא באוויר, אבל היו קוצניים מאוד ודוקרניים, עד שאנו ביקשנו רק להתרחק מהם. וככל שניסינו להתרחק מאותו מקבץ רחב ידיים של אותם שיחים כך הלכנו וסטינו עוד ועוד צפונה, עד שלפתע מצאנו את עצמנו על כביש החוף בצד הלבנוני של הגבול. מיהרנו כמובן לחזור דרומה וצעדנו לעבר בניין משטרת הגבולות, שם נעצרנו ונלקחנו לחקירה. השוטרים לא הבינו מה עושה חבורת מדריכים ישראלים בצידו הלבנוני של הגבול, אבל זהו כבר סיפור אחר.
פריחה בצהוב יוקד
קידה שעירה בפריחתה הצהובה והיוקדת צילום: עוזי פז, פיקיוויקי
אותו שיח דוקרני, ש"דחף" אותנו וגרם לנו לסטות מהמסלול ידוע בשמו – הקידה השעירה.
את שיחי הקידה השעירה מכיר כל מי שיצא לטיול שטח באחד מאזורי האקלים הים תיכוני. הם בולטים למרחוק בעיקר בחורף ובאביב , כאשר הם פורחים בפריחה צהובה בוהקת, כמעט הייתי אומר מוזהבת, והריח המתקתק והחזק של פרחיהם הפרפרניים נישא באוויר למרחקים.
הקידה משתייכת למשפחת הקטניות ויש לה פרח פרפרני בעל חמישה עלי כותרת, ממנו ניתן להכין ריבה, באמצעות הרתחת הפרחים עם סוכר.
לפרח עשרה אבקנים המקובצים לצינור אחד. הפרח חסר צוף ורק מראהו וריחו עשוי למשוך אליו את החרקים המאביקים, ולכן הוא מדיף ריח חזק. כאשר החרק נוחת על חלקו התחתון של הפרח הפרפרני כדי לחפש את הצוף שאיננו, נמרח גבו באופן אוטומטי בשכבת אבקה שאותה יעביר מבלי משים לפרחים האחרים ויאביק אותם.
את השם – קידה קיבלו השיחים הללו בעבור פריחתם היוקדת כלהבות אש בשדה. ואת התוספת "שעירה" כנראה קיבלה משום קוצניותה. יותר נכון היה לכנות אותה קידה קוצנית אבל מי שבחר את השם הזה ביקש, כך נראה, להבדיל את הקידה משיח אחר, סירה קוצנית, ולכן בחר לכנות אותו בכינוי "שעיר".
כללית, הקידה השעירה הוא שיח רב שנתי הצומח לגובה של כמטר ומחצה ואף יותר. הוא נפוץ מאוד באזורים הים תיכוניים בישראל ובכלל בכל האזור הים תיכוני.
באזור שלנו נוכל למצוא את הקידה השעירה הן באדמות הקירטון, הרנדזינה של השפלה, הן הנמוכה והן הגבוהה, ועוד יותר מכך באדמות הטרה-רוסה הפוריות של ההר.
מופיעה אחר השריפה
אחת התופעות המציינות את השיח הזה והקושרות אותו לאזורנו היא התכונה שלו לצמוח ולכסות במהירות שטחים של חורש שעלה בלהבות. למעשה, הקידה השעירה היא הראשונה שצומחת לאחר הגשמים הראשונים בשטחים של חורשים שעלו באש.
הסיבה לתכונה זו היא שקליפת זרעי הקידה מוצקה וחזקה במיוחד. היא אטימה הן לאוויר והן למים, והזרעים יכולים להחזיק מעמד על פני האדמה שנים. דווקא להבות השריפה חורכות את קליפת הזרע, וכך מאפשרים למים ולאוויר לחדור אליו ולהחיות אותו. כאשר מתרחש התהליך הזה צמחי הקידה צומחים במהירות יחסית בצפיפות גבוהה, כזו המונעת נביטה באותם אזורים של צמחים אחרים.
כאמור, נביטת זרעי הקידה מתרחשת לאחר הגשמים הראשונים. נביטת הצמחים מהירה והשורשים ממהרים לחדור עמוק לתוך האדמה. עקב כך כבר בשנת צמיחתם הראשונה גבעול השיח מתחזק ומסתעף ומצמיח עלים תלתניים ירוקים אותם ישיר עם בוא הקיץ.
נשירת העלים עושה את הקידה לצמח מתאים מאוד לאקלים הים תיכוני. בדומה לסוגי הקוצים למיניהם. נשירת העלים בקיץ מאפשרת לצמח להימנע מאיבוד מים מיותרים. קוצניות הענפים של הקידה השעירה מגינה עליה מפני בעלי החיים. שתי תכונות אלה מקנות לשיח עמידות גבוהה בתנעי האקלים והסביבה.
פריחה מוקדמת
ככל שהשיחים הקוצניים הללו גדלים, הם מונעים את צמיחתו של החורש שהתקיים באותו אזור טרם השריפה. עקב צפיפותם ודוקרניותם, הם אף מקשים על מעבר של בעלי חיים בתחומם, שמעדיפים להתרחק מהם ככל הניתן, בדומה לאופן שבו אנו המדריכים התרחקנו.
זרעי הקידה מופצים על ידי ציפורים ומכרסמים. תוחלת חיי השיח עומדת על כ- 15 שנה. ככל שהאזורים בהם היא צומחת חמים יותר, כך היא גם תקדים לפרוח. באזורים החמים היא מקדימה לפרוח ולעתים נראה את פריחתה כבר בראשית בחודש דצמבר, ובכך היא עשויה להקדים את פריחת השקדייה.
למטיילים שבינינו אציין שאת הקידה נוכל למצוא בכל רחבי הארץ, למן החרמון והגולן דרך הגליל, הכרמל והגלבוע, לאורך חופי הים התיכון, בעמקים ובעמק הירדן, בהרי שומרון ויהודה, בשרון ובשפלה ואפילו במדבר יהודה ובבקעת ים המלח.
סירים בוערים
סירה קוצנית צילום: ויקיפדיה
ישנו צמח רב שנתי קוצני נוסף המכסה אף הוא שטחים נרחבים בבתה באזורי האקלים הים תיכוני והוא – הסירה הקוצנית. הפעם מה שברור בשם ומציין את השיח הוא הסיפא של שמו, לאמור – קוצניותו, למרות שכפי שיסתבר בהמשך, דווקא קוציו שלו אינם כה קשים ומאיימים כמו אלה של הקידה.
אך מאין מגיעה הקידומת – סירה? נראה שמקור השם הוא מקראי. אולי מכיוון שצורת הפרי הייחודית שלו היא כצורת סיר קטן. ככל הנראה על הצמח הזה מדבר הנביא הושע בדבריו: "הנני שך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה". (הושע, ב' 8). לאמור, הכוונה לסירים כאן היא לקוצים.
במקרא מופיע שמו של הצמח תמיד ברבים – סירים ולא סירה. כך למשל בספר קהלת, פרק ו' נאמר: "כי כקול הסירים תחת הסיר... ". כלומר, כאשר מדליקים שיח יבש של סירה קוצנית מתחת לסיר בישול הוא משמיע קול פצפוץ ענפיו.
מראה כדורי
הסירה הקוצנית נחשבת לצמח המאפיין יותר מכל את נוף הבתה (הצמחייה הקודמת לצמיחת החורש). זהו צמח רב שנתי, בן שיח קטן שגובהו המירבי כ- 40 ס"מ, וצורתו הכללית כדורית. קוצניותו מזכירה מבנה של רשת מתכת מסועפת כמו זו המקיפה חצרות לולים, למשל.
בראשית צמיחתם ענפי השיח רכים למדי אבל בהמשך הם מתקשים, נעשים מעוצים ויוצרים מבנה רשת סבוך המקבל מראה קוצני כדורי. עלי הצמח מנוצים, קטנים, בצבע ירוק כהה בצדם העליון ולבנבן בצדם התחתון. עם התחלף העונות מחורף לאביב ולקיץ מחליף הצמח את עליו כאשר אלו של הקיץ קטנים מעלי החורף.
שלא כמו אצל הקידה, אשר עד שמתקרבים אליה לא חשים את קוציה, המראה הקוצני של הסירה הקוצנית בולט למרחוק, אבל מראה קצת מטעה. הקוצים הבולטים למראה אינם כה דוקרניים. הצמח כדורי וגמיש ובטיולים של ימים עברו היה מקובל לתלוש ולרכז צמחי סירה קוצנית, לדרוך עליהם, לכסות אותם בכיסוי של ברזנט או בד נוקשה אחר ולהשתמש בסירה כמזרון ללינת לילה.
הסירה הקוצנית פורחת למן החורף, מינואר ועד אפריל באביב. לצמח פרחים חד מיניים, זכריים ונקביים, אלה גם אלה קטנים מאוד וחסרי כותרת. הם ערוכים בתפרחות קטנות כמו שיבולים בקצות הענפים ובהבשלתם נראים כמו אשכולות ענבים זערוריים.
צומחת בהרים
הסירה הקוצנית נמנית על משפחת הוורדניים והיא יחידה במינה באגן הים התיכון. במשך האבולוציה אבדו הפרחים של הסירה את עלי הכותרת שלהם, שעל כן אינם מושכים חרקים ומתוקף כך חייבת ההאבקה שלהם להיעשות בדרכים אחרות.
בראש הענפים נמצאים הפרחים הנקביים ותחתם הזכריים. הנקביים פורחים תחילה ואחריהם הזכריים. הרוח מנדנדת את הפרחים וכך מתבצעת האבקה. לאחר ההאבקה וההפריה גדל פרי כדורי ספוגי המבשיל בשלהי האביב בחודש מאי.
בדומה לסיפור הקידה, לאזורים הנשלטים על ידי הסירה הקוצנית היה עבר קודם של חורש וכשזה נהרס ממלאים את מקומו שיחי הסירה ומלוויה. הסירה מיטיבה לצמוח בהרים, בעיקר באדמות הטרה רוסה אך נוכל למצוא אותה לא מעט גם באזורנו, אזור השפלה באדמות הרנדזינה והיא מגיעה בצמיחתה עד לספר המדבר.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?