עמק הבירה

היין המשובח שזורם ברחבי מטה יהודה מקבל לאחרונה "קיק-סייד" מעניין. קבוצת "אמני האלה" הפועלת באזור עמק האלה, ערכה במסגרת פסטיבל היין האזורי את האירוע "בתים מארחים", במהלכו הציגו שני תושבי המועצה את פרי יצירתם שהוא אמנם משקה, אבל אינו עשוי מענבים, אלא משעורה, לתת ושמרים ונהוג לקרוא לו – בירה.

יין נחשב משקה יותר "אנין", עם מסורת של אלפי שנים, מחובר לאדמה המקומית ומהווה חלק מתרבות של אוכל, אבל מסתבר שהבירה היא משקה עם ותק לא פחות "קלאסי". הבירה הומצאה לפני 6000 שנה (!) באזור המזרח התיכון ומסופוטמיה (עיראק) ועד מהרה מצאה את מקומה על שולחנותיהם של רוזנים ומלכים, משם היא הלכה והתפשטה גם למעמדות של פשוט העם.

האקלים המהביל של המזרח התיכון מתאים מאוד לבירה צוננת, אולם את סלילת הדרך התקשורתית למבשלות הבירה האזוריות אנחנו בכל זאת חייבים ליין. צריך להוריד את הכובע בפני אלה שחלמו וראו את האזור שלנו מתפתח כמעצמת יקבים וצריך להוריד את הכובע בפני הייננים, אותם משוגעים לדבר, שהבינו כי בעזרת כרמים אפשר יהיה להוציא יין מסלע. הם הקימו אימפריה משגשגת, שהצלחתה נתנה עוז לעוד הרבה חולמים באזור, למולל בין ידיהם חומרי כוהל שונים ולייצר מהם משקאות שיכר ביתיים.

אבל כאן בעצם מסתיים הדמיון בין הבירה המקומית ליין המקומי. ענבי היין צומחים באזורנו, וניתן לקשור אותם באופן ישיר ל"טרוואר" של מטה יהודה, בעוד יצרן הבירה, רוכש את החומרים מהיבואן והעובדה שהוא מכין את המשקה במושב צפרירים אינה משנה לטעם המשקה, לו היו מכינים אותו למשל בנתניה. ועוד סיבה, אם את היין, "צריך רק לא לקלקל" לפי הגדרת חלק מיוצריו ואת רוב העבודה בו עושים הענבים, הרי שבבירה זו הרבה עבודה, ממש יצירה. יצרן הבירה לוקח חומרים שונים, מערבב ומעביר, מוסיף ומקרר ומחמם, מתסיס ומסנן.

אז מה בכל זאת הופך דווקא את האזור שלנו ל"מעצמת בירה בהתפתחות"? מי שזוכר כיצד צמחו פה היקבים, אט-אט, עם הרבה צקצוקי שפתיים וגבות מורמות, לא ימהר להמעיט בערכם של חלוצי הבירה המקומיים, כמו למשל, ארם דקל ואוהד אילון.

להנדס את הבירה

אוהד ויעל אילון משריגים (לי-און) מייצרים בירה כבר מספר שנים. אוהד הוא בכלל מהנדס תכנה במקצועו, לא שזה לא עוזר (עוד תראו בהמשך), אבל מה לו ולבירה? "באחד מסיורי המקצועיים במסגרת עבודתי הגעתי גם למינכן", הוא מספר, "ומה יש לעשות במינכן אחרי שעות העבודה על הפרויקט? מסתובבים בין הבארים! שם התאהבתי אהבה אמיתית וחסרת פשרות בבירה".

יעל היא מנהלת מכון פיזיותרפיה בירושלים (אוהד: "היא נדבקה בחיידק אחרי, וכיום היא שותפה מלאה לייצור ולהסברה ואחראית על הלוגיסטיקה" ). משפחת אילון היא הבעלים של "מבשלות האלה". שם מפוצץ למערכת הולכת נוזלים מורכבת אך ביתית שאוהד יצר ומפעיל במרפסת האחורית של ביתו. ובכל זאת, בירה יוצאת מזה ואפילו בירה טעימה.

לפני חודשיים עזב אוהד את עבודתו כמהנדס תכנה וכיום הוא מנסה למנף את עסק הבירה המשפחתית לכדי עסק מסחרי. "בסוף השבוע האחרון של האמנים המארחים גמרו לנו את כל המלאי", הוא גאה לספר כשהוא עדיין מתנשף ממאמץ המכירה.

אוהד הוא אוטודידקט, אבל מהסוג של מהנדסי התכנה. כשהוא לוקח פרויקט זה במלוא כובד הראש ועם תכנון מדוקדק. כשהוא החליט שהוא נכנס לעובי הקורה הוא למד, חקר, השתתף בפורומים ותכנן מבשלת בירה ביתית ברמה שרוב היצרנים הביתיים לא מגיעים אליה.

"רוב המבשלים הביתיים מתחילים עם סיר אחד על הגז", הוא מסביר, "וכשהם רוצים לגדול, הם מעמידים שלושה סירים אחד מעל השני ומעבירים חומר בגרוויטציה". את אוהד זה לא סיפק ולאחר תכנון קפדני למד בעצמו לרתך ולחבר מחברי פליז והקים מזקקת בירה לתפארת, הכוללת סירים, צינורות מעוקלים, משאבות, מצנני חום, ברזים וכל מיני כפתורים מיוחדים. מבחוץ זה נראה כמו המכונה של הפרופסור המטורף, אבל בסוף הצינור יש ברז שכשפותחים אותו, נשפך החוצה הנוזל הצהבהב המתבקש.

אוהד ויעל אילון עובדים בצורה מסודרת ומתוכננת. גם הבירה שלהם יוצאת כזאת, מוקפדת ובעלת טעמים מוגדרים. "אני עוד לא בשל להתעסק בניסיונות" אומר אוהד. "כרגע אני עוד עסוק בלמקצע את ארבעת סוגי הבירה שאנחנו מתמחים בהם וזה הולך מצוין".

למשפחת אילון יש כיום יכולת תפוקה של עד 300 בקבוקים בשבוע, אבל לאוהד יש שאיפות לגדול. את מכונת הבישול שלו הוא בנה בכוונה בצורה מתוחכמת ומקצועית תוך תכנון עתידי ורצון ללמוד את דרך פעולת המערכת, כדי לעשות את אותו הדבר רק בגדול. "אנחנו מחפשים היום מקום באזור כדי להקים בו מבשלה גדולה ומרכז מבקרים", הוא מתאר את החזון, "ורוצים להקים מבשלה מסחרית שתייצר עד 3500 בקבוקים בשבוע".

כרגע עוד אפשר למצוא את אוהד ויעל בחצר האחורית של ביתם בין הסירים. מי שרוצה, מוזמן גם להגיע בסופי שבוע בתיאום מראש, לטעום מהבירה ולקבל הסבר מקיף על תהליך הייצור. מבין ארבעת הבירות הטעימות שבדקתי בחצרה של משפחת אילון אני ממליץ בעיקר על ה – Irish red או "האדמונית" כפי שמכנים אותה בחיבה בני המשפחה, שטעמה מעניין במיוחד וצבעה האדמוני מרהיב עין, בעיקר לנוכח השקיעה בעמק האלה.

"מבשלות האלה", יישוב שריגים – לי און. 050-3922253, www.ella-beer.co.il

בירה בצבעים

ארם דקל הוא טיפוס צבעוני, כמו הבירה שלו. במרתף של משפחת דקל אפשר למצוא מספר גדול של בירות וליקרים בשלל צבעים משכרים ובטעמים מפתיעים. לפני שש שנים הכיר ארם את אשתו, בת שבע, בת מושב צפרירים, וחמש שנים כבר הם נשואים. ביחד הם מנהלים עסק משפחתי קטן בשם "אביר האלה" ומייצרים בירות, ליקרים, סוגים רבים של גבינות וגם תכשיטים.

ארם הוא יוצר בנשמתו שלדבריו, היה כלוא שנים רבות בחליפה של עבודה רגילה. הוא מוזיקאי, פסל, מבשל, כותב סיפורים ושירים, ממציא פטנטים ומייצר בירות. עם רזומה כזה אי אפשר שלא לצפות למצוא כמה טעמים עוקצניים ומפתיעים במשקאות שהוא מייצר.

אל ייצור בירה הם הגיעו לפני כארבע שנים. במקום העבודה הקודם של בת שבע הציעו לעובדים מגוון של קורסי העשרה, היא בחרה בקורס לייצור בירה וארם נרשם אחריה. "עוד לפני שהקורס נגמר", צוחקת בת שבע, "ארם כבר התלהב והתחיל לזרוק סירים על הגז".

בת שבע וארם אוהבים לבשל ולא אוהבים ללכת עם החוקים אלא לזרום עם האינטואיציות שלהם. "נהגנו לקנות גבינות בירושלים", מספרת בת שבע, "ולפני שלוש שנים חשבנו, אולי נתחיל לייצר גם גבינות?". הזוג שמגדיר עצמו כבעל הפרעת קשב כרונית בכל הנוגע למגוון הרחב של תחומי העניין שהם עוסקים בהם, מייצר את כל התוצרת במרתף קטן החפור בחצר ביתם. עם השנים הם התפתחו והתמקצעו, למדו בקורסים שונים וגם בקורס של מת"י קרית גת וכיום הם מייצרים חמישה סוגי בירה, ליקרים כמעט מכל פרי אפשרי, תמד (יין דבש) ומבחר מוצרי חלב מגבינות עזים כמו יוגורט, מעדן שוקולד וגבינות קשות, חצי קשות ורכות.

ארם אומר שהמשחק בטעמים של הבירה הוא לא סיפור כזה גדול. לפחות לא בשבילו... "שמור על הבירה", הוא אומר, "עשה את התהליך הנכון בכל פעם, בסוף, שים איזה טוויסט קטן משלך".

הטוויסטים של ארם שווים בדיקה מקיפה. אני טעמתי שם את ה "קריספי" – בירה בעלת טעם מפתיע ומרשים ביותר של דבש וצ'ילי, את ה – " Touching Blade " שכשמה חותכת בגרון בטעם מצוין ומתפרץ, אחר כך שתיתי את הליקר ג'ינג'ר הנפלא (מומלץ ביותר!) ואז את ה"מיד" (יין הדבש) שאת טעמו כמעט לא הרגשתי. ארם המליץ לי לנגוס כמה גבינות ואז לנסות שוב. הסתכלתי עליו בעין עקומה ואכלתי כמה חתיכות של גבינה. וואללה, הוא צדק! הטעם באמת השתנה והפעם השאירה ה"מיד" הקלילה לכאורה, שובל ארוך ונהדר של אלכוהול על החיך.

בת שבע וארם מבסוטים מהחיים ומשתדלים ליהנות מהם כמה שיותר. בחצר שלהם, בצל העץ ועם מגוון המשקאות האלכוהוליים הנפלאים והגבינות הנהדרות זאת לא נראית פילוסופיית חיים כזאת משונה.

"אביר האלה", מושב צפרירים, 054-7000512

הסוד שבטעות

גל ספיר מאביעזר חי בעמק האלה כבר ארבע שנים עם זוגתו. "אני פה בגלל הגורל", הוא מסביר ומספר כיצד פגש את טלי, שניהם בעלי כלבים ושניהם חיפשו בית עם חצר לגור בה.

גל עובד כמדריך תכנית למניעת סמים בקרב בני נוער. עם הבירה הוא התחיל לפני כשנה וכיום הוא מייצר בסדר גודל קטן ומנסה להתברג ולמצוא עצמו בתעשייה, בעיקר באירועי מכירה וירידים. "אני עושה הכל לבד: לחמים, עוגות, בישולים, אז אמרתי, למה לא גם בירה ? וניסיתי".

גם גל, כמו האחרים, החל ללמוד, לחקור ולבצע ניסיונות. "יש קהל מבשלי בירה די גדול בארץ, ויש תמיד עם מי להתייעץ ואצל מי לחקור" (הוא מציין בהערכה את שני קודמיו באזור ומעיד על שיתוף הפעולה הפורה ביניהם).

גל מבשל בבית אבל יש לו שאיפות לגדול: "אני נהנה מהשתייה (אבל אני לא שתיין...), מהתגובות של הטועמים ומהעיסוק בבירה ורוצה שהוא יהפוך לחלק מהעיסוק העיקרי שלי". כרגע מחזיק גל מלאי קטן של 180 בקבוקים בלבד. "גיליתי שבירה זה דבר בריא אז חלק זה גם לצריכה עצמית... אבל את הרוב אני מוכר".

הבירות שלו טעימות ומפתיעות. הן אינן קשורות לחוקיות ההכנה. "היתרון במישהו שעושה בירה בשביל הכיף" הוא אומר, "הוא שאפשר להשתולל עם המתכונים ולעשות דברים שנהנים מהם. בבירה הראשונה שעשיתי יצא לי טעות קריטית אבל הבירה יצאה נפלאה! למזלי הבנתי מה הטעות וזכרתי אותה, כך יכולתי לחזור עליה גם בעתיד והיום אני מייצר מהמתכון הזה בירה מצוינת".

"המרכיב הסודי שלי במתכון הוא אהבה", הוא מציין, "לא להיצמד למוסכמות ולא לפחד לצאת מהמסגרת". כרגע גל מתחיל את מסע השיווק שלו. הוא מפרסם בפייסבוק, פורומים, פה לאוזן ומשתתף בירידים. מהמקרר במרפסת שלו ("יצרני בירה הם אספני מקררים כפייתיים" הוא צוחק...) הוא שולף לי את שתי הבירות ה"קבועות" שלו ואת זו שעל הכוונת להיות מתכון קבוע (" SPA" – Strong Pale Ale ). אני טעמתי את ה – Sweet Staut בעלת ה – 5.9% אלכוהול ואת ה – Imperial Smoked Porter בעלת 7% האלכוהול שכשמה כן היא, בעלת טעם מעושן וחזק ומאד מאד טעימה.

מבשלת Gals , מושב אביעזר, 052-3411044

בירה לאוהבים

ג'וש אפשטיין ממושב אדרת עלה לארץ מקליפורניה ב – 1994, חי כמה שנים בירושלים וחיפש מקום פחות צפוף ושיהיה אפשר לשתול בו כמה עצים. ג'וש עובד בבית שמש ואת זמן הפנאי שלו הוא מחלק בין המשפחה, חברים וכן, גם בירה.

"אני מכין בירה כבר ארבע שנים" הוא מספר, "התחלתי עם יין לפני שמונה שנים בעקבות חבר שלי מדרום אפריקה שמכין גם הוא לבד ואחר כך גיליתי את הבירה. הבירה הרבה יותר קלה להכנה. יש יותר אופציות למשחק, לטעמים ולהשפעה שלי על המוצר הסופי, מה עוד שלוקח הרבה פחות זמן להכין אותה ואתה לא תלוי באיכות הענבים".

ג'וש הוא אחד מאותם משוגעים לדבר שאוהבים את מה שהם עושים ולא רואים בזה בהכרח פרנסה אלא בעיקר הנאה. הוא מבשל את הבירה במטבח ביתו ומייצר בדרך כלל מלאי של 50 בקבוקים. "יוצא לי בכל חודש וחצי בערך להכין מלאי חדש כי המלאי הקיים בדרך כלל נגמר מהר. אני אוהב לשתות וגם כל הזמן מגיעים חברה ביום שישי, שותים ונהנים".

ג'וש מייצר בדרך כלל בירה מסוג Pale ale וכרגע יש לו במלאי 62 ליטר של בירה בטעם צ'אי. את החומרים הוא קונה מהיבואנים אבל את הבקבוקים הוא בדרך כלל ממחזר, מפסטר בקבוקים ישנים ומשתמש במכשיר פיקוק ביתי. חוץ מזה הוא גם מייצר סיידר מ – 100% תפוחים.

ג'וש אומר שהוא מכיר עוד מספר רב של חברה שנדבקו בחיידק כמוהו ונהנים לייצר בצוותא לצריכה עצמית. לפי דבריו רק באדרת עצמה יש כיום עוד שבעה יצרני יין ביתי ושלושה יצרני בירה ביתיים. אם נוסיף על כך עוד יצרנים ביתיים מצור הדסה וצפרירים ונראה כי האזור שלנו באמת הולך והופך להיות אימפריית בירה ביתית ומסחרית.