עשרות תושבים באזור סובב ירושלים תרמו כליה והצילו חיים

^{רון שר ואשתו נעמי לפני הניתוח. צילום: טליה לדר}

אלפי אנשים בריאים לחלוטין נכנסים לניתוח הוצאת איבר ביוזמתם. זו לא התחלה של סרט עתידני שובר קופות, זו המציאות הנפלאה של ישראל בשנת 2026. לפני כחודשיים ערכה עמותת "מתנת חיים" המלווה תורמי/ות כליה כנס מרגש לרגל שבירת שיא עולמי של 2000 תרומות כליה מן החי בישראל. התורמים והתורמות מגיעים מכל המגזרים, גברים ונשים, מבוגרים וצעירים. לא מעט מהם מתגוררים במטה יהודה ובאזור סובב ירושלים. העיר בית שמש היא אחת השיאניות במספר תורמי ותורמות כליה ביחס לגודל האוכלוסיה, כ-65 אנשים מהעיר עשו את המעשה הנפלא הזה.

התורם הטרי ביותר מבית שמש הוא רון שר, בן 54, נשוי, אבא לשבעה ילדים וסב לנכדים. רון, יליד דרום אפריקה, עובד כמורה בישיבת אור משה בבית שמש ובמקביל עובד כמוהל.

סיפור התרומה של רון מיוחד מאד ושורשיו עמוקים, כפי שהוא בוחר לשתף: "אחי היה שכן של הרב הבר זכרו לברכה, שהקים את עמותת "מתנת חיים", והיה נוהג לשלוח לי עדכונים על סיפורי תורמים. השתתפתי בכנס של העמותה לפני כ־13 שנים כאן בבית שמש. תמיד ידעתי שאני רוצה לתרום ביום אחד. ב־7/10 פרצה מלחמת "חרבות ברזל" והייתה נתינה עצומה בעם ישראל, החיילים היו בחזית, מחרפים את נפשם ומוכנים אפילו למסור את חייהם כדי שאנחנו נוכל לחיות כאן. החלטתי שהגיע הזמן לתרום את חלקי. בטוויסט מפתיע, באמצע חנוכה לפני שנה וחצי, אשתי שיתפה אותי שהיא התחילה את תהליך תרומת הכליה ועוברת את הבדיקות הראשוניות. חשתי התרגשות גדולה והערכה לאומץ הלב שלה. החלטתי שאני עובר את התהליך יחד איתה".

נעמי שר, אשתו של רון, התקדמה בתהליך הבדיקות בצורה מהירה. לניתוח התרומה שלה כבר נקבע תאריך. נעמי ורון התכוננו להליך הרפואי והיו נרגשים מאד. ימים ספורים לפני הניתוח השלימה נעמי בדיקה אחרונה שגרתית שלא הייתה אמורה לשנות דבר. רון מספר: "אני זוכר שחזרתי מהעבודה ואשתי סיפרה לי שהפרופסור התקשרה ואמרה שמצאו משהו קטן שבגללו היא לא יכולה לתרום. הייתי בהלם. לא ידעתי מי בהלם יותר, אני או היא. דמעות של אכזבה מילאו את עיניי. זה לא יכול להיות. כל המחשבות, ההתלהבות, הציפייה, המתח, וברגע אחד הכול נגמר. היה קשה מאוד לעכל. באותו שבוע החלטתי: עכשיו זה תורי".

מאותו רגע ואילך התניע רון את תהליך הבדיקות. זה התחיל כהחלטה רציונלית ו"בהמשך הלב גם הצטרף", הוא אומר בחיוך. את ניתוח התרומה עבר ב-18.2.26 בביה"ח איכילוב. הכליה שלו הושתלה באישה בשנות השישים לחייה מאזור השרון. כמה ימים לאחר הניתוח הוא פגש את הנתרמת ומשפחתה. "זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי עד כמה התרומה משפיעה, לא רק עליה, אלא על כל המשפחה. לא רק שהיא חוזרת לחיים - כולם חוזרים לחיים יחד איתה", אומר רון.

לרון חשוב לשתף בעוד סיפור מרגש שמתקשר לתרומת הכליה שלו וגם למלחמה: "בלילה שלפני הניתוח התקשרתי למרדכי שנוולד, גיבור ישראל. סיפרתי לו שהייתי בהרצאה שלו, שבה תיאר כיצד במהלך הקרבות נאלץ לצאת מהטנק תחת אש כדי לתקנו ונפצע קשה מפגיעת RPG. אמרתי לו: אם זה מה שחיילים עושים זה למען זה, תרומת כליה היא דבר קטן מאד. סיפרתי לו שלמחרת אני תורם, ושהסיפור שלו חיזק אותי מאוד. למחרת הניתוח הוא הגיע לבקר אותי עם גיטרה וכינור, וניגן לי. בהשראתו ובהשראת המוזיקה הצלחתי לקום ולהסתובב במחלקה. כמעט לא הרגשתי את הרגליים, הן פשוט נעו לפי הקצב".

בהקשר הזה חשוב לו לשבור מיתוס על תרומות הכליה: "אני שומע מהרבה תורמי כליה את המשפט "תרומת כליה זה לא בשביל כולם", וזה מפריע לי עד עמקי נשמתי. אני אדם רגיל לחלוטין, אין בי שום דבר מיוחד. אני חושב שכולם יכולים לתרום כליה, אבל כמובן שלא כולם צריכים לעשות זאת. אם זה מעניין אותך, נשמע לך משהו שעשוי לקרות - תקרא, תתעניין, תלמד. אתה יכול".

פרטים נוספים באתר עמותת "מתנת חיים".