ציידות הדגים והקרציות
אנפת הבקר מסייעת לחיות המשק להיפטר מהקרציות והפרעושים המוצצים את דמן, ומשתייכת למשפחה ענפה המונה מגוון רחב של אנפות בצבעים שונים
את אנפות הבקר כבר היכרנו במדור הזה בעבר, וגם את המטרד הרעשני והמצחין שהם גורמות. אבל הפעם ברצוני להרחיב את היריעה, לספר על המגוון הרחב של בנות המין הזה החיות בארצנו ואפילו לדבר בשבחן.
בעבר סיפרתי על "בית התינוקות" שהקימו אנפות הבקר בצמרות עצי האורן הגבוהים שבמרכז הקיבוץ ועל חוסר הנוחות הגדולה שהדבר הסב הן לכל מי שהתגוררו בשכנות להן, ובמיוחד לבית התינוקות של הקיבוץ, שהיה ממוקם ממש מתחת לקיני האנפות.
סיפרתי אז על המטרד הקשה ועל המשימה שקיבלו צפרי הקיבוץ – לסלק את העופות הקולניים שהפכו למטרד תברואתי ומקור לזיהום בלתי נסבל.
כאחד הצפרים, גם אני לקחתי חלק במשימת ההברחה של האנפות, וילדי הקיבוץ צפו בי בתדהמה כשהגעתי חמוש ברובה מתחת לעצי האורן שבראשם השתכנה להקת האנפות, ובתדהמה גדולה אף יותר כאשר התחלתי לירות.
אני, כמובן, יריתי רק כדורי סרק מרעישים במטרה להפחיד את האנפות ולגרום להן להקים את מושבת הלהקה שלהם במקום אחר, אך בעיניהם של ילדי הקיבוץ הפכתי במחי רגע ל"הורג הציפורים", כינוי שלמגינת הלב, ליווה אותי במשך תקופה לא קצרה.
יחסי גומלין
מובן שהנציגה הראשונה ל'קהילת" האנפות תהיה – אנפת הבקר. היא הנפוצה ביותר ורבים מאיתנו רואים אותה כמעט מדי יום.
מדי פעם, בצאתי מביתי ובהביטי לעבר מורדות ההר שמעל הקיבוץ, אני מזהה את הופעתן של אנפות אחדות, צחורות מלובן, כשהן מעופפות נמוך-נמוך מעל הדרך שבשולי ההר. אז אני יודע שתחתן, בשטח שנסתר מעיני, משרך את דרכו עדר הכבשים או הפרות של הרועה הבדואי אל המרעה שלרגלי ההר.
אנפות הבקר קרויות על שם המאפיין המובהק שלהן – כמי שמלוות את עדרי הכבשים והפרות באחו, וביניהן לבין חיות המשק הללו קיים קשר גומלין מימים ימימה.
כשהפרות הבדואיות רועות במדרונות שמעל הקיבוץ, ומלחכות ותולשות בהנאה רבה את העשבים הירוקים של סוף החורף, מתעופפות האנפות ונוחתות על גבן, מבלי שהדבר יפריע לפרות והן אף מתקבלות ברצון רב על ידן.
שיתוף הפעולה בין אנפת הבקר לבין הפרה הרועה מבוסס על כך שהאחת ניזונה מן העשב והאחרת ניזונה מהרמשים שעל עורה. האנפות תולשות מעורן של חיות המשק (פרות, כבשים ועזים) את הרמשים המציקים להן ומוצצים את דמן: זבובים, קרציות, פרעושים וכיו"ב.
זו הסיבה שאת אנפת הבקר אפשר לראות במשך כל עונות השנה וזאת תמיד סמוך לעדרי הבקר, הכבשים והעיזים.
דומות לחסידות
השכם בבוקר יוצאות האנפות בקבוצות המונות כמה פרטים, כשהן עושות את דרכן בתעופה נמוכה לעבר כרי המרעה. במשך היום יזללו את הרמשים מגב הבהמות ולפנות ערב, הן ישובו למקום משכן הלילה שלהן.
המאפיינים של אנפת הבקר יאפשרו לנו לזהות גם אחיותיה למין זה: עוף ארוך רגליים (בלא קרומי שחיה בין אצבעותיו), ארוך צוואר (שפעמים רבות מתעקל בצורת האות האנגלית S) וארוך מקור (מקור מחודד הבולט היטב מקדמת ראשן). לעומת זאת, הזנב קצר ואינו בולט ובעת תעופה תבלוטנה רגליהן הארוכות לאחור, בדומה לחסידות. יש הבדלים בין האנפות השונות, אך החזות הזו משותפת להן.
בארצנו יש לאנפות השונות נציגות מכובדת. מלבד אנפת הבקר נמצא גם את: האנפה האפורה, האנפה הארגמנית, אנפה משורטטת, אנפית גמדית, אנפת המנגרובים, אנפת הסוף, אנפת לילה, לבנית גדולה, לבנית קטנה ולבנית ים סוף.
הבה ננסה לעשות סדר בין האנפות השונות ונלמד את מי מהן נוכל לפגוש מתי והיכן.
עופות מים
האנפות למיניהן נמנות על עופות המים. רובן גדולות למדי, ומשתייכות למשפחת האנפתיים (יש המגדירים את המשפחה כחסידאיים). ואכן, מקום חיותן של חלק מן האנפות הוא בקרבת מקורות מים, ביצות, אגמים, מאגרים, נחלים ושלוליות קבועות ושם הן תרות ומוצאות את מזונן.
האנפות מצוידות במקור ארוך וחד, שאותו הן נועצות בגוף הטרף: דג, צפרדע או לטאה שגילו על היבשה. לאחר ששיפדו את הטרף הן תבלענה אותו בשלמותו.
המקומות שבהן הן אורבות לטרף, בקרבת מקורות המים מרובי הצמחייה, מאפשרות לאנפות למצוא מסתור נוח אשר מקל עליהן במלאכת הציד.
לעיתים נוכל לראות אנפות שונות בחברת עופות גדולים אחרים כמו חסידות, מגלנים, פלמינגו ושקנאים. בואו ונכיר את בני משפחת האנפות לסוגיה.
אנפה אפורה
אנפה גדולה, בעלת מוטת כנף של 155-175 ס"מ ואורך גוף של 85-100 ס"מ. בדומה לאנפת הבקר, האנפה האפורה מקננת במושבות אך לעתים נמצא פרטים שמעדיפים לקנן ביחידות. מקום הקינון של האנפה האפורה יהיה על צמרות עצים גבוהים ליד מקורות מים, שכן מרבית התפריט שלה מבוסס על דגים. היא ציידת סבלנית, שניצבת במים על רגליה הארוכות, לעיתים על רגל אחת, עד שיתגלה הדג בקרבתה ואז תנעץ בו את מקורה המחודד. לצד גודלה המרשים, חזותה אפורה למעט קצות אברות הכנף השחורות. הדבר הבולט בעת מעופה של האנפה האפורה הוא צווארה המוטה כשהוא מקופל לאחור. היא מניעה את כנפיה באיטיות יחסית ולא קשה לזהותה, משום שהיא ניצבת בדרך כלל לבדה במים, ללא בנות מין נוספות במים.
אנפה ארגמנית
גם האנפה הארגמנית היא אנפה גדולה. מוטת כנפיה 110-145 ס"מ ואורך גופה 70-90 ס"מ. צבעיה כהים יותר מאלה של האנפה האפורה: קודקודה וערפה שחורים, שתי נוצות קישוט שחורות באורך של כ-15 ס"מ צומחות מקודקודה ונמשכות עד מאחורי ערפה. החזה והבטן הם בצבע ערמוני, אך רוב חלקי הגוף העליונים בצבע אפור-זיתני. החלק התחתון של הראש, משורש המקור ועד לצוואר, בולט בצבע לבנבן. אין הבדלים משמעותיים בין הזכר לנקבה. האנפה הארגמנית חולפת בשמי ארצנו, מקייצת ואף דוגרת בישראל. בעבר היו בארץ מושבות דגירה אחדות של אנפה זו אך בשנים האחרונות דוגרים בארץ רק עשרות בודדות של אנפות ארגמניות ב 2-3 מושבות דגירה.
אנפה משורטטת
זוהי אנפה בינונית בגודלה שניחנה במראה גוצי יותר משתי קודמותיה. צווארה קצר ומעובה, רגליה קצרות והמראה הכללי שלה מגושם יותר. מוטת הכנפיים 10-130 ס"מ ואורך הגוף 70-80 ס"מ. אנפה זו בולטת בצבעה הכללי החום בז', המנומר ומפוספס בשחור. חלקי הגוף התחתונים צהבהבים קרמיים וגם הם מפוספסים בפסי אורך שחורים. היא ניזונה בעיקר מדגים, צפרדעים וחרקים ומוצאת מסתור בין קני הסוף. בעת סכנה היא קופאת במקום כשהיא מטה את צווארה המעובה והקצר יחסית כלפי מעלה וכך את המקור המעובה והקצר יותר, ובאופן זה משתלבת בין קני הסוף, הן בצבע והן בצורה. היא ידועה כעוף פוליגמי שאינו מחויב לזוגיות קבועה וכאנפה ש"שומרת על פרטיות" ומופיעה ביחידות, שלא כמו אחיותיה הקבוצתיות ובהן אנפת הבקר.
אנפית הסוף
אנפה קטנה שצבעה הכללי חום-צהבהב, אך בעת תעופה בולטות דווקא הכנפיים הלבנות. לבוגרים מופיעות בקיץ ציציות נוצות מאורכות מאחורי הראש. מוטת כנפיה סביב 80 ס"מ ואורך גופה בין 40-50 ס"מ. המראה הכללי של אנפה זו גוצי, צווארה והמקור שלה קצרים יחסית לאחרות. היא מקננת במושבות קטנות באגמים ומקווי מים רדודים וניזונה מחרקים, דגים ודו-חיים. מחוץ לעונת הקינון הן נראות לרוב בקבוצות קטנות או ביחידות. את הקינים בונה הזוג על עצים או בינות לסבך הביצה מה שמאפיין אותה זה שהיא חוברת למושבות הדגירה של אנפות אחרות שאינן נמנות על בנות מינה.
אנפה גמדית
כשמה כן היא – האנפה הקטנה ביותר שבין אנפות בארצנו והיחידה מבניהן שיש הבדלי ניצוי (צבעי הנוצות) בין זכרים לנקבות. מוטת כנפיה בין 50-60 ס"מ ואורך גופה כ-35 ס"מ בלבד. אצל הזכר, רוב חלקי הגוף העליונים שחורים ואילו הלחיים, הגרון וצדי הצוואר לבנים אפרפרים. החזה, הבטן וצדי הגוף – בצבע קרם. צבעי הנקבה עמומים יותר, ומה ששחור אצל הזכר מופיע אצלה כחום כהה. זוהי אנפה שמרבה להסתתר בסבך הביצות, שומרת על פרטיותה ואינה מופיעה בחבורות. את מקננת בסבך שבגדות נחלים וביצות, שם היא בונה קן קטן למדי, שקטרו כ-25 ס"מ בלבד. הנקבה מטילה בקן בין 4-7 ביצים והדגירה נמשכת 18 יום. הגוזלים נוטשים את הקן אחרי שבועיים אך רק כעבור כשבועיים נוספים מסוגלים לעוף ולדאוג לעצמם.
אנפת לילה
אנפה שונה מכל קודמותיה שבולטת בבטנה הלבנה ובגבה השחור. היא קטנה ביחס לאנפות הגדולות, מוטת כנפיה כ-100 ס"מ ואורך גופה כ-60 ס"מ. הבוגר במין זה מצויד בכיפה ועורף שחורים, כאשר מאחורי הראש בולטות שתי נוצות קישוט ארוכות לבנות. בגבה ובלחיים בולט הצבע הלבן, הכנף נראית כללית אפורה. אין הבדל בצבעים בין הזכר לנקבה אבל הצעירים והמתבגרים בולטים בצבעם החום מנומר. זוהי אנפה גוצה עם צוואר מעובה וקצר. היא אנפה יציבה בצפון הארץ ומתלהקת עם בנות מינה. משך היום היא מרבה להסתתר בסבך ויוצאת לצוד לעת ערב. עיקר מזונה – דגים וחסרי חוליות. במושבות הקינון מרבות האנפות הללו להשמיע את קולן בקולות קרקור רמים.
אנפית המנגרובים
אנפה קטנה, גוצית מאוד במראה, בעלת חזות בעלת צבע בולט אחד – זיתני אפרפר, מלבד כיפת הראש השחורה. מוטת כנפיה 60-70 ס"מ ואורך גופה כ-45 ס"מ. זוהי אנפה נדירה ביותר בארץ המזדמנת אצלנו לאזור אילת בלבד ומקום קינונה בשיחי המנגרובים שבדרום חצי האי סיני. היא ניזונה בעיקר מדגים בשעות בין הערביים. היא מופיעה ביחידות ולא בקבוצות.
ועתה אל הלבניות, שגם הן נמנות על האנפות למרות שמן השונה.
לבנית גדולה
זוהי האנפה הגדולה שבין האנפות הלבנות. מוטת כנפיה מגיעה עד 170 ס"מ ואורך גופה עד למטר אחד. צבעה הכללי לבן וצבע מקורה – צהבהב מלבד בעונת הקינון כשהוא מקבל גוון כהה. היא קטנה אך מעט מהאנפה האפורה אך רגליה וצווארה ארוכים יותר. היא מקננת במושבות ליד אגמי מים רדודים.
לבנית קטנה
אנפה זו דומה מאוד במראה ובהופעה שלה לאנפת הבקר ולא קל להבדיל ביניהן. היא דומה מאוד הן בממדיה והן בצבעה הכללי הלבן, ושונה רק במקורה וברגליה השחורים, לעומת מקביליהן הצהובים אצל אנפת הבקר. אחד ההבדלים הוא שהלבנית הקטנה לא מתלווה לעדרי חיות המשק כמו אנפת הבקר. מלבד זאת, היא חברותית מאוד ובונה את קנה במושבות דגירה אך שלא כאנפת הבקר, היא נוהגת לצרף את מושבותיה למושבות אנפות אחרות.
עד כאן על האנפות השונות. ברור שלא ניתקל בכולן באזורנו, ולרוב ניתקל בעיקר באנפת הבקר הנפוצה. אבל, ככל שנצא לסביבות אגני המים, במיוחד בקיץ, נוכל לראות במים הן את האנפה האפורה, גדולת הממדים והן את האנפה הארגמנית. אם נצפין לאזור בריכות הדגים של מעגן מיכאל והן לשמורת החולה או לאגמון החולה, נוכל לגלות גם את האנפות האחרות שעליהן סיפרתי כאן.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?