קנס מופחת ל "רפת יהודה" עקב זיהום בשפכים

בית המשפט לשלום מצא כי הזיהום נבע מחוסר הניסיון של הגורמים שטיפלו בפרשה ובהם גם אנשי המשרד לאיכות הסביבה

גזר דין שניתן החודש על ידי בית המשפט לשלום, מחייב את "רפת יהודה" המשותפת לקיבוצים צרעה, צובה ונתיב הל " ה, לשלם קנס בסך 50,000 ₪ בגין הפרות של תנאי המשרד להגנת הסביבה, בנוגע לפינוי שפכים. כמו כן נגזרו קנסות על יו " ר החברה לשעבר וכיום מ " מ ראש המועצה, נימי יפה, על מרכז המשק של צרעה דאז, לזלי אושרי ועל מנהל הרפת דאז, קולין לוצוף .

פרויקט "רפת יהודה" הוקם בשנת 2000 , כאשר במסגרת הרפורמה במשק החלב, סגרו שלושת הקיבוצים את הרפתות הפרטיות שלהן. אחת הסיבות לסגירת הרפתות הקטנות, הייתה הקושי לעמוד בדרישות המשרד לאיכות הסביבה .

שלושת הקיבוצים התאגדו ופתחו רפת גדולה, משוכללת ומשותפת בצרעה. המשרד לאיכות הסביבה היה שותף בתכנון ובאישור של הרפת החדשה. השופטת אנה שניידר הדגישה זאת בפסק הדין: "אין מחלוקת כי מעורבותו של המשרד להגנת הסביבה בהחלטה כיצד אמורה להיות מוקמת הרפת, מבחינת תכנון כולל ובכלל זה אופן הטיפול בזבל ובשפכים הנוצרים בה הייתה מרכזית".

אלא שהרומן עם פקחי המשרד לאיכות הסביבה היה קצר מועד. בשנת 2005 פונה המשרד לבית המשפט ומגיש נגד הרפת החדשה תביעה בגין הפרת הרישיון בשנים 2001 – 2003 , תוך " יצירת מפגעים סביבתיים קשים".

בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט לשלום בירושלים, טענו פקחי המשרד כי המפגעים כוללים "גלישת תשטיפי רפת ושפכים לאפיק נחל שורק וזרימת תשטיפים מתוך זבל הפרות לכביש גישה לרפתות הנמצאות ממערב לקיבוץ, תוך גרימת מפגע של ריח חזק".

המשרד האשים את הנהלת הרפת ב " זיהום מים (גלישה של מים מלוכלכים בזבל פרות מחוץ לצינורות שניקזו למתקן הטיהור – אב " ח), השלכת פסולת ברשות רבים (פיזור זבל פרות בשדות החקלאיים – אב " ח), גרימת ריח חזק וניהול עסק שלא על פי תנאי הרישיון".

השופטת אנה שניידר החליטה על בדיקת העניין לעומקו ובשנת 2007 מבקר ברפת צוות מטעם בית המשפט בראשות השופטת בכבודה ובעצמה. עיקר טענתה של "רפת יהודה" הייתה כי הטיפול בשפכים נעשה במסגרת פיילוט שהקים המשרד לאיכו " ס ואשר לא עמד בציפיות, בעוד הרפת עצמה עשתה את כל הנדרש וככל יכולתה כדי לטפל בשפכים. התביעה טענה כי הייתה זו אחריותה של הרפת לדאוג לשפכים, בלי קשר לטיבו של הפיתרון שנבחן במסגרת הפיילוט.

בשנת 2009 מחליטה השופטת שניידר לזכות את הנהלת רפת יהודה מהאישומים של גרימת מפגע ריח וניהול עסק ללא רישיון ולהאשים אותה בעבירות של זיהום מים והשלכת פסולת ברשות רבים. למרות זאת, השופטת קובעת כי הנאשמים הוכיחו כי ביצעו את כל שביכולתם כדי למנוע את המפגע .

בפסק הדין התייחסה השופטת לזכותם של חברי הנהלת "רפת יהודה" להעלות את טענותיהם ל " הגנה מן הצדק". בתמצית, השופטת מצאה כי בראש מעייניהם של הנאשמים "עומדת השאיפה לשמירה על החוק ועל איכות הסביבה, שהלא אם לא כך היה, הם לא היו מלכתחילה ניגשים להקמת הרפת ולביצוע פעולות שמטרתם הגנה על הסביבה".

במשרד לאיכות הסביבה לא אהבו את פסק הדין. ואכן, לא חולף זמן רב והמשרד הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור. באפריל 2010 דן בית המשפט המחוזי בערעור, בהרכב של שלושה שופטים והחליט לבטל את החלטת בית משפט השלום ולהרשיע את הנאשמים בעבירה על חוק המים, חוק רישוי העסקים וחוק שמירת הניקיון. הנאשמים זוכו מחמת הספק מעבירה על חוק מניעת המפגעים (ריח).

בהחלטתו כותב בית המשפט המחוזי כי בית משפט השלום התעלם מעדויות אחדות וביכר להעדיף עדויות אחרות התומכות בגרסת הנאשמים. . הוא החזיר את התיק לבית משפט השלום, לגזירת עונשם של הנאשמים .

השופטת שניידר מצאה את רפת יהודה חייבת בדין, אך קבעה כי זוהי רפת המתנהלת על פי הסטנדרטים החדשים של הרפורמה במשק החלב ולשם רפורמה זו היא הוקמה

בנוסף, קובעת השופטת שניידר שגם בית המשפט המחוזי הבין כי לא עומד לפניו מקרה רגיל של עבריינות ו " פתח פתח" להתחשבות בטענות של הנאשמים לעניין העונש. לפיכך, לא מצאה לנכון למצות את מלוא חומרת הדין עם הנאשמים .

עמדת בית המשפט באה לידי ביטוי בקנסות המופחתים שהוטלו על שלושת הנאשמים. הקנסות שנפסקים כדבר שבשגרה בקשר לזיהום מרפתות, נעים ממאתיים אלף ₪ ומעלה ואילו הקנסות לנושאי משרה בתאגיד נעים בין חמשת אלפים ₪ לשישים אלף ₪ ומעלה. במקרה דנן החליטה השופטת להסתפק בקנסות נמוכים בהרבה : חמישים אלף ₪ ל " רפת יהודה" ושש מאות וחמישים ₪ לכל אחד מנושאי המשרה לשעבר. יש להדגיש כי לפני הגשת הערעור, הציע המשרד להגנת הסביבה לנאשמים, עסקת טיעון, במסגרתה ידרשו לשלם סכום שלמאה וחמישים אלף ₪.

השופטת נימקה את החלטתה להקלה בקנסות, בחוסר הניסיון של כל הגורמים שטיפלו בפיילוט אשר, " נאלצו להתמודד עם קשיים עצומים ובלתי צפויים, עקב כשלון הפיילוט ותקלות בטיפול בפרש, אשר נבעו מכך שבמדינת ישראל של טרום הרפורמה לא פעלו רפתות בסדר גודל של הנאשמת והמייצרות פרש בכמות כה גדולה ועל כן היו כל הגורמים המעורבים ובכלל זה אנשי המקצוע של המאשימה, חסרי ניסיון בנושא".