שואבה: יורשי נחלה ישלמו דמי שימוש בהיקף של 1.4 מליון שקל

^{צילום: בקיצור}

יורשי משק עזר במושב שואבה חוייבו לשלם לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) דמי שימוש בהיקף של יותר כ-1.4 מליון שקל לאחר שבית משפט השלום בירושלים קיבל את תביעת רמ״י וקבע כי היורשים עשו לאורך שנים שימושים חורגים, בלתי חוקיים ורחבי־היקף בקרקעות מדינה תוך חריגה מהייעוד שנקבע למגרש.

הנתבעים שהם ארבעה אחים שאחד מהם מתגורר במשק העזר ביחד עם ילדיו והאחרים הם שלוש אחיותיו שאינן מתגוררות בנחלה.

בכתב התביעה מדגישה רמ"י כי למושב שואבה יש חוזה המאפשר הקמת 20 משקי עזר כאשר בכל משק עזר יש היתר לבניית בית מגורים בשטח של 160 מ"ר. בפועל, במשק העזר שמצוין בכתב התביעה, נבנו מבנה מגורים בן שתי קומות, קומה ראשונה 160 מ"ר וקומה שנייה 170 מ"ר  ובנוסף הוקם מחסן בשטח העמודים בשטח 60 מ"ר ומבנה מגורים נוסף בשטח של 40 מ"ר .

רמ"י קבעה כי השימושים המפרים החלו ב-2013 והיא דרשה דמי שימוש בסך 612 אלף שקל בגין המבנה החורג בהיקף 170 מ"ר, דמי שימוש בסך 204 אלף שקל בגין מבנה המגורים בגודל 40 מ"ר ו-56 אלף שקל בגין המחסן בגודל 60 מ"ר ובסך הכל – 872 אלף שקל צמודים למדד ונושאים ריבית החל מיום הגשת התביעה בפברואר 2020. בנוסף ביקשה רמ"י מבית המשפט להוציא צו מניעה קבוע האוסר על כל שימוש חורג או בלתי מוסדר במקרקעין, הפסקת כל השימושים האסורים והחזרת המצב לקדמותו וחיוב בדמי שימוש גם עבור התקופה שלאחר 1.2.2020 ועד הפסקת השימוש בפועל.

בית משפט השלום בירושלים, בראשות השופט ציון סהראי, קיבל את עיקרי התביעה וקבע כי גם אם היורש שהתגורר במשק העזר יחויב במרבית סכום הפיצוי, גם שלושת אחיותיו יחויבו לשאת בחלק מסכום הפיצוי, כל אחת בהתאם לחלקה במשק העזר (13%-19%). עוד נקבע, כי אדם שרכש משלוש האחיות את הזכויות שלהן במשק העזר בשנת 2018 יישא בדמי השימוש שיחושבו מיום רכישת הזכויות ועד יום הסילוק בפועל של עבירות הבנייה.

נתבעים ניסו לטעון כי חלק מהמבנים (בהם מבנה בשטח של כ-170 מ"ר) לא היו בשימוש בפועל לאורך השנים, ולכן אין לחייבם בדמי שימוש עליהם. כמו כן, הוגשה הודעת צד ג' נגד שוכרים וגורמים נוספים בטענה שהם אלו שאחראים לשימושים בשטח.

השופט ציון סהראי דחה באופן נחרץ את גרסת הנתבעים בנוגע לאי-שימוש במבנים. בפסק הדין צוין כי העדויות מטעם הנתבעים היו רצופות סתירות ותמיהות. השופט הדגיש נקודה מרכזית: הנתבעים שילמו ארנונה למועצה האזורית עבור המבנים הללו לאורך כל התקופה.

"תמוה בעיני," כתב השופט, "כי לו אכן היה בסיס לטענה שמשך שנים לא נעשה שימוש בחלק מהמבנים, הייתה מוצגת ראיה בדבר פטור מתשלום ארנונה או פנייה למועצה בבקשה למתן פטור לנכס ריק. ראיה כזו לא הוצגה". מעבר לכך, צוין כי הנתבעים נמנעו מהבאת עדים רלוונטיים שיכלו לתמוך בגרסתם, דבר שפעל לחובתם.

בית המשפט קבע כי הוכח קיומו של שימוש חורג ובלתי חוקי במקרקעין. כתוצאה מכך, הנתבעים חויבו בתשלום דמי שימוש לקופת המדינה (הסכומים המדויקים נגזרים מחוות דעת שמאית שהציגה התביעה). הנתבעים חויבו ב־25,000 שקל הוצאות משפט ובנוסף ב־12,500 שקל שכר טרחת עו״ד.