שורשים של משמעות
חוות "שיח" שפועלת במושב עגור מאפשרת לצעירים.ות מהעולם החרדי שיצאו בשאלה להתחבר לזהות החדשה שלהם באמצעות עבודת האדמה
בקצה מושב עגור שבחבל עדולם, בנחלה חקלאית פינתית וחבויה מן העין, מתחוללת מהפיכה. לא מדובר בחברת היי-טק או בהמצאה טכנולוגית וגם לא בשיטה רפואית או פיתוח חקלאי – כאן מתנסים צעירים וצעירות שהגיעו מהעולם החרדי, לראשונה בחייהם, בעבודת אדמה ורבים מהם מעידים כי המפגש הזה שינה את חייהם לטובה.
חוות "שיח" היא חווה חקלאית שמטרתה לאפשר הזדמנות חיים נוספת לצעירים מרקע חרדי אשר נפלטו ממסגרת החיים הקהילתית והמגוננת בה גדלו.
נפילה והשתקמות
החווה הוקמה בשנת 2019 ומייסדיה הם ארבעה יזמים חברתיים, חברי ילדות מהישיבות החרדיות, הנמצאים היום במרחב הדתל"שי-דתי-חרדי, אשר עברו תהליך של יציאה מהעולם בו גדלו, נפילה והשתקמות. אלו מבקשים לתרום מניסיונם לצעירים במצבים דומים, ולהיות עבורם כל מה שלהם לא היה.
הארבעה הם בני כהן, שמעון קניגסברג, שלומי וינטר ורוני כהן. "אחרי שעזבתי את הישיבה הייתי אבוד לגמרי", מספר בני כהן, שהוא המארח שלי בחווה, "עשיתי כל מיני דברים, עבדתי בכל מיני מקומות, אבל זה חסר משמעות. עשיתי סמים יחד עם עוד הרבה כמוני וחיפשתי דרך להתחבר אל העולם החדש שהתגלה לי".
מתחם 'החצר של יודה', שהוקם על ידי היזם החברתי יהודה כהן ופועל במרכז ירושלים, משמש מקום מפגש לצעירים חרדיים כאלה. צעירים.ות שיצאו בשאלה אך לא מצאו תשובה והם נעים ונדים, מתבטלים או עובדים בעבודות זמניות, מעשנים סמים ושותים אלכוהול, ומחפשים לחייהם משמעות חדשה. שם נפגשו הארבעה ושם הם החלו מדברים על המשמעות שמעניקה לחייהם העבודה החקלאית.
שניים מבין ארבעת היזמים עסקו בעבודה חקלאית. אחד היה רועה צאן בחווה בשומרון והשני פועל חקלאי בקיבוץ צובה. "הם סיפרו לי על החוויה הזו, לגלות את האחריות שיש לך כלפי בעלי חיים אחרים או כלפי העבודה החקלאית", מספר בני, "על המשמעות החדשה שהם מגלים כאשר הם צריכים, או אפילו חייבים, לקום לעבודה השכם בבוקר, מכיוון שיש משהו שממתין להם ושהפריחה שלו או הקיום שלו תלוי בהם".
דלת נפתחת
כך החל להתגלגל בקרב ארבעת הצעירים הרעיון להתיישב במושב ולהתחיל לעבוד בחקלאות. הם הגיעו לבית קטן במושב עגור, והתגוררו שם כשהם מחפשים דרך שבה יוכלו להגשים את החלום שלהם.
הסופר פאולו קואלו כתב פעם "כשאתם קשובים ללב, יש ביכולתכם לפתוח את הדלת". וכנראה שארבעת הצעירים הללו הם ההוכחה לכך - לא חלף זמן רב ובמושב עגור התפנתה נחלה חקלאית ובעליה, אדם המתגורר בחו"ל, חיפש לה שוכרים. בעצה אחת עם היזם החברתי יהודה כהן, החליטו ארבעת הצעירים להעז ולשכור את הנחלה. זה היה בשנת 2019, לפני שלוש שנים.
"מצאנו מקום מאוד מוזנח", מספר בני, "השוכר שהיה לפנינו החזיק בנחלה מאות כלבים והמקום היה נראה כמו חורבה". בעבודה מאומצת הם החלו לשפץ את החווה, כשהם נעזרים בסיוע של השכנים.
"הקשר שלנו עם תושבי המושב התפתח לאורך השנים שאנו כאן", מחייך בני, "בתחילה הם חשדו בנו שהגענו לכאן למטרות לא ראויות – לגדל או לסחור בסמים, למשל. אבל אט-אט הם החלו להכיר אותנו והיחס שלהם השתנה. עד כדי כך, שכאשר נודע במושב שאנחנו נשכור את הנחלה שבה התגורר אותו שוכר בעייתי – הבטיחו רבים לסייע לנו וכך היה".
את עבודות השיפוץ המקיפות עשו ארבעת הצעירים החרדיים, שלא הייתה להם לא כל הכשרה קודמת, ושראו כלי עבודה רק בחלונות ראווה, כשהם ניזונים מחומרי גלם שהעבירו להם תושבים במושב ובהם משטחי עץ גדולים ואמצעים נוספים.
כך הם הצליחו לשפץ את מבנה המגורים המרכזי הכולל חדרי אירוח בסגנון אכסניית נוער, להקים אולם אירוח מרכזי וחדר אוכל, נגריה, מסגריה, פינת חי, לול לתרנגולות חופש שבו מסתובבות תרנגולות ממינים שונים, דיר עזים, וגולת הכותרת: אורווה ובה כמה סוסים, מאנז' ועוד רחבת אימון עגולה המותאמת לאימוני רכיבה של ילדי החינוך המיוחד.
מבין הארבעה נבחר אחד אשר נשלח לקורס מדריכי רכיבה טיפולית והוא כיום זה שאחראי על האורווה ובית הספר לרכיבה – הענף שעליו נשענת כלכלת החווה במידה רבה.
בניית זהות חדשה
חלק מתהליך היציאה בשאלה, מסביר בני, הוא מרד ואנטגוניזם כלפי כל דבר הכרוך במסגרת הדתית הכפייתית. "בדקנו עם עצמנו וגילינו שאנחנו לא רוצים לוותר על הזהות היהודית שלנו. אנחנו רוצים להמשיך ולשמור שבת, לציין חגים ומנהגים יהודיים מכיוון שכך זה מתאים לנו", הוא מסביר, "כך אנחנו שומרים שבת וחגים אבל רק במרחב הציבורי. בחדרים הפרטיים רשאי כל אחד ואחת לעשות כרצונו ואף אחד לא יבוא אליו בטענה".
דבר מרתק הוא לגלות עד כמה מצליחה החווה להקנות שייכות מחודשת לצעירים.ות שמגיעים אליה באמצעות טיפול, יצירה, לימוד ועשייה חקלאית. "שוב ושוב אנחנו שומעים ממי שמגיע לכאן על הגילוי של המשמעות והחדווה שיש בעבודה החקלאית ובקשר לאדמה", מספר בני ומגלה שגם הוא, כמי שגדל בישיבות של חסידות גור בבני ברק, לא ראה תרנגולת חיה מימיו אלא כבשר באטליז.
אל החווה מגיעים לתקופה מוגדרת צעירים בוגרים מרקע חרדי ודתי, בנקודה של משבר, שאלה, ניתוק וניכור מול העולם בו גדלו. מסגרות החיים והקהילה פלטו אותם והם נעדרי נקודת אחיזה במציאות החיים, כמו גם מיומנויות וכלים להשתלבות בחברה האזרחית.
דרישה לפעולה חיובית
קבוצת היזמים ניסחה את העקרונות שעל פיהם מתנהלים החיים של מי שמבקש להצטרף כאיש צוות לחווה.
העקרונות כוללים: מתן בית מחבק ולא שיפוטי, הצבת מטרות ברורות לתקופת השהות דרך טיפול פסיכולוגי ועבודה עם הטבע והחי ועוד. קבלת כללי החווה הכוללים סדר יום והשתתפות בתפעול החווה, דרישה לפעולה חיובית באמצעות החקלאות והאמנות, בחירת נתיב התפתחות בהשכלה ובתעסוקה, הכולל מלגת לימודים וסיוע במציאת מסגרת מתאימה, ולסיום – שיבה לעולם החיצוני כאשר הזהות האישית מגובשת יותר.
במקביל לצעירים שמגיעים כדי לשהות בחווה שהות ארוכה החלו הארבעה לערוך סדנאות בנות כמה ימים עד שבוע-שבועיים לקבוצות של צעירים וצעירות המגיעים מרקע חרדי, יצאו בשאלה, וכמוהם, נמצאים בנקודת חושך בחייהם.
בין עימות לאימות
בעמוד הפייסבוק של החווה מתארים כמה מהמשתתפים בסדנאות אלה את החוויה שלהם.
וכך כתב אחד המשתתפים: "סופשבוע. נוהל קבוע. מיד אחרי האכלת בעלי החיים וכוס קפה של בוקר. באולם המרכזי, כמו נלקח מאטמוספירה אחרת לחלוטין. אותו רוני, כובע אחר, מנחה לימוד מעמיק של תניא. קוראים. אחד שואל , אחר מתרץ. נעים בענווה בין עימות לאימות. לא מפחדים לפגוש את לב הטקסט, לומדים להכיל קונפליקטים, נותנים מקום לתפיסות שונות בתכלית. שאלות של זהות ודרך חיים עולות וממשיכות להדהד אל תוך השבוע הבא... בעוד שלושה שבועות נפתחת הזדמנות נהדרת - שבוע אחד של תכנית קיץ בה תוכלו לקבל טעימה מרוכזת מהפלא שקורה כאן, להתחבר לגוף ולנפש להטעין מצברים ולהתמלא בהשראה".
על חוויית המסיק במטע הזיתים הקטן שצמוד לחווה כתבה אחת המשתתפות: "השעון המעורר מתרגש לקראת השעה החדשה שהגדירו לו, לפנות בוקר מגיע. קוזליק עובר בין החדרים לפני זריחת השמש ומעיר את הישנים בשירת חג מסיק שמח וריקודים מסורתיים. קפה וסיגריה, שפשוף עיניים אחרון, לפיד בראש השיירה ויוצאים לעוד יום מסיק בשטח. צועדים למטע כולם יחד, שיחות בוקר עם עיניים טרוטות על מזג האוויר, לבנה וג׳ונגה מנסות להבין מה פשר ההמולה בשעה כזו ומי בדיוק מתכוון לתת להן את הליטוף הבא. מגיעים לשטח ומתחילים בעבודת המסיק".
משתתפת נוספת בסדנא בחווה סיפרה: "שבועיים עברו מאז מה שעברנו ביחד שאין הרבה דרכים לסכם אותו במילים. שבועיים בערך שאני פה ולא פה...חזרתי למציאות שנקראת שיגרה, בית עבודה חברים/ות, אבל אני שונה, חדשה, גבוהה יותר בנפש ועמוקה יותר בלב. התחושה היא שקרה דבר גדול בעולם ואנחנו מתחילים ספירה אחרת מעכשיו, השעון התאפס ואפשר להתחיל לצייר על דף חלק את כל מה שהצלחנו לפגוש בעצמנו בחווה. כששואלים אותי איך היה? אני עונה ועדיין עם קצת דמעה בעין. אני יודעת שזו מתנה שהסכמתי לתת לעצמי. הקשבה ללב, בזכות השקט, הבטחון והאהבה שפגשתי בחווה. הכל לב, כולם לב, וכולם מסתובבים עם סטטוסקופים קטנים שמקשיבים לרחשי הלב של עצמם וגם של הסובבים... אני רוצה לאחל לי לחזור לשם שוב בקרוב, אבל נראה לי שלא ממש עזבתי".
חלוציות חדשה
במהלך הסיור בחווה אני אומר לבני שההתלהבות מהגילוי של עבודת האדמה ושל הקשר לטבע מזכירה לי את ההתלהבות של החלוצים שהקימו את הקיבוצים הראשונים. גם הם הגיעו מקהילות דתיות וחרדיות ממזרח אירופה, גם הם מרדו במסורת החרדית, גם הם מצאו את עצמם אבודים בעולם מנוכר ללא האמונה הדתית התמימה וגם הם בחרו להגשים את היהדות שלהם באמצעות העבודה החקלאית והקשר לקרקע.
בני שומע את דברי בעניין ומספר לי שבבתי המדרש בהם למד לא מלמדים תנ"ך ובוודאי לא היסטוריה של ארץ ישראל ושל הציונות – את הכל הוא לומד היום.
במהלך הסיור אנחנו צופים בקבוצת צעירים וצעירות שהגיעו לסדנא של שבוע כשהיא משתתפת בשיעור מדיטציה. אני מביט בהם ורואה את ההתלהבות של הגילוי של זהות אישית חדשה לאחר שזו הקודמת כבר חנקה והגבילה. מביט בהם ורואה עד כמה הקשר לאדמה הוא חיוני לזהות של עצמנו וחושב לעצמי שיש פה תקווה גדולה לציבור הולך וגדל של צעירים וצעירות בעולם החרדי.
יובל רובין
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?