שיהוי בהגשת תביעה לפיצוי בגין זכויות במשק החקלאי, כמוהו כהכרה בזכויות הבן הממשיך לרשת את הנחלה

הורים רבים מגלים דעתם במהלך חייהם, כי ברצונם להעביר את הזכויות במשק החקלאי למי מילדיהם אולם בפועל אינם עושים את הפעולות המשפטיות הנדרשות לביצוע העברת הזכויות בנחלה, בהתאם להוראות הסכם החכירה, על מנת לתרגם את רצונם הלכה למעשה. מציאות זו, פותחת פתח בפני בתי המשפט בנסיון לתת פרשנות לרצונם של ההורים, ככל שזו מתיישבת עם הוראות החוק.

הבנות, הסכמים פנים משפחתיים, וחוסר נעימות, מונעים פעמים רבות או דוחים את הגשת התביעה לבית המשפט לבירור הסכסוך, מתוך רצון להימנע מעימותים בתוך התא המשפחתי אשר עשויים להביא לפגיעה ביחסים בין האחים. השיהוי מהווה שיקול בהכרעת הדין של בית המשפט ולעתים עשוי להכריע את הכף ולהטות את החלטת השופט לצד זה או אחר, בהתם לנסיבות המקרה.

כך, קרה בפסק דין שניתן ביום 8.6.10, בבית משפט לענייני משפחה בנצרת. הורים אשר החזיקו במשק חקלאי במסגרת הסכם חכירה (הרשום בלשכת המקרקעין) שנחתם בשנות ה- 40 בין קק"ל לבין בעלי הנחלה, מינו את בנם כבן ממשיך בנחלה, בהתאם לנוהג שהיה קיים באגודה. הבן אכן נרשם כחבר אגודה לפני כ- 30 שנה, התגורר במשק וטיפל בהוריו, אולם מעבר לרישום זה, לא בוצעה כל העברת זכויות ל- "בן הממשיך" ולא ניתנה כל התחייבות כלפי הבן הממשיך, כנהוג במושבים בהם הסוכנות היא צד להסכם המשבצת.

הבן הממשיך החזיק והפעיל את המשק במשך עשרות שנים, גם לאחר פטירת ההורים. בחלוף כ- 30 שנה לאחר שההורים הלכו לעולמם, "נזכרו" אחיו להגיש כנגדו תביעה לפיצוי כספי ולדמי שימוש ראויים, בגין השימוש שעשה בנחלה במשך השנים.

הבן הממשיך אכן הוגדר ע"י בית המשפט כמי שראוי ומסוגל להפעיל את המשק כמשק חקלאי, בהתאם לאמור בסעיף 114 לחוק הירושה. אולם, כידוע, הכתרתו של אחד היורשים כראוי ומסוגל להפעיל את המשק, אין בה כדי לשלול מיתר האחים את זכותם לקבל פיצוי על חלקם במשק החקלאי, המגיע להם עפ"י חוק ממי שהוכרז כראוי ומסוגל להפעיל את המשק.

בית המשפט קבע, כי על פי הנסיבות המתוארות בפסק הדין, יתר האחים היורשים ויתרו על זכותם לפיצוי. בית המשפט ביסס את החלטתו על כך כי במשך שנים רבות הם זנחו את זכותם לפיצוי ונמנעו מלהתנגד לאחזקת המשק ולניהולו ע"י הבן הממשיך, ולנשיאתו בעול אחזקת המשק ותשלום חובותיו.

הזכות לפיצוי בגין חלקם בנחלה, המשיך בית המשפט וקבע, אינה עומדת לעד. גם אם יתר אחיו של הבן הממשיך לא ויתרו ובמהלך השנים המתינו, חיכו וציפו לקבל את שיעור הפיצוי המגיע להם עפ"י חוק מהבן הממשיך: "הרי שזכותם לקבל את אותו פיצוי עפ"י סעיף 114, אינה נמשכת לעד משהיא נתגבשה עם פטירת האב..... על התובעים היה לתבוע זכות זו, לכל המאוחר, תוך 7 שנים ממועד פטירת המנוח ומשלא עשו כן, הרי שתביעתם זו התיישנה", קבע בית המשפט בהחלטתו.

השיהוי הרב בהגשת התביעה מוצא את יתר היורשים בעמדת נחיתות. בית המשפט התחש בכך שהבן הממשיך קיבל לידיו את החזקה במשק לפני עשרות שנים, וכך הוא בעצם מימש את זכותו להיות היורש שמוכן ומסוגל להפעיל את המשק, וכל רצונו כיום לעגן את זכויותיו ברישום. מבחינת יתר היורשים, החל מרוץ ההתיישנות למיצוי זכויותיהם כבר לפני עשרות שנים, ובעיקר , לאחר פטירת אחרון ההורים.

בית המשפט לא התעלם מהעובדה שהיורש – הבן הממשיך (המוכן ומסוגל לקיים את המשק), עשה זאת במשך עשרות שנים בידיעת אחיו היורשים, בהסכמתם וללא התנגדות אקטיבית מצידם. אילו התנגדו האחים, ציין בית המשפט, הם היו פונים מזמן לערכאות לקבלת זכויותיהם. לכן, התנהגותם של יתר היורשים במשך עשרות שנים, גרמה לבן הממשיך להסתמך על ההסכמה המשפחתית, לפיה הוא יקבל את מלוא הזכויות בנחלה. כתוצאה מכך הוא השקיע בנחלה, עבודה וכסף, טרח להפעיל את המשק ונשא בחובותיו במשך עשרות שנים.

בית המשפט הוסיף, כי אילו דרישת האחים היורשים הייתה מועלית בזמן, כי אז ברי, שבפני הבן הממשיך הייתה ניצבת האפשרות להמשיך ולהחזיק במשק ולפצות את יתר אחיו היורשים באופן שווה, או לחלופין, למכור את המשק ולהתחלק בתמורה באופן שווה בשווה בין כל האחים.

בית המשפט קבע כי השיהוי שדבק בהתנהגות האחים היורשים, והעובדה כי במשך שנים רבות הניחו לבן הממשיך להסתמך על כך שהוא הזוכה הבלעדי בנחלה, כמוהם כזניחת הזכות לפיצויים ודמי שימוש. אין להם, לאחים היורשים להלין, כי אם על עצמם ועל התנהגותם, קבע בית המשפט דחה את תביעתם לפיצוי ואישר את בקשת הבן לרישום זכויותיו בנכס.

גלעד שרגא, עו"ד

www.gilad-law.co.il