שיעור מורשת

בית משפחת יהושע ילין שנבנה במוצא ב-1890 שופץ ויהפוך למרכז מבקרים העוסק בפניני הטבע באזור

נדמה לרגע שיורשי בית ילין קראו את הכתבה על מוצא בגיליון האחרון של "בקיצור" והחליטו להכריז על פתיחת הבית ההיסטורי לקהל הרחב. אבל, מסתבר שהתזמון הוא מקרי בהחלט, יורשיו של הבית "נדלקו" מזמן על מיקומו, התלבטו מה לעשות איתו ולבסוף החליטו לשקמו. התוצאה, ביום שלישי האחרון, נפתח "בית ילין" במוצא בטקס רב רושם והפך לאתר נוסף המעיד על ההיסטוריה של ההתיישבות באזור.

אותה היסטוריה, כפי שכבר נכתב בגיליון "בקיצור" הקודם, התחילה עם יהושע ילין ממשפחת ילין המיתולוגית מירושלים. יהושע החליט להפוך לחקלאי ובשנת 1860קנה בכספי אביו, דוד ילין הראשון, איש מסחר, כספים ונדל"ן מכובד בפני עצמו, חלקה מהכפר הערבי קולוניה והחל לעבד אותה ולגדל בה גידולים חקלאיים.

בתחילת הדרך בשטחים הסתפקו החקלאים הצעירים של מוצא בסוכות ארעיות, עד שהבינו שראוי יותר לבנות בית ולהתיישב במקום. הבנייה לא הייתה זרה ליהושע. האיש היה איל נדל"ן לא קטן וממקימי השכונות הראשונות שמחוץ לחומות ירושלים.

בשנת 1871 בנה יהושע ילין בשטחיו את החאן הקדמי על חורבות אולם עתיק שמצא בחלקה שלו. מטרת החאן הייתה לארח את הולכי הרגל בדרכם לירושלים וממנה. בית זה הפך ברבות הימים לבית הכנסת המשגשג של הישוב מוצא וסביבתו. בית משפחתו של יהושע ילין היה הבית השני במקום והוא נחנך בשנת 1890.

גורלו של בית ילין לא שפר עליו כמו של החאן הקדמי והוא מצא עצמו נקלע לקשיי הזמן. החיים לא היו קלים באותה תקופה והריחוק מירושלים לא נגמא בחמש דקות של לחיצה על דוושת הדלק. פורעים, מזג אוויר, שלטון תורכי עוין, מחסור בפרנסה ועוד מרעין בישין, הטרידו את מנוחת משפחתו של החקלאי הציוני האידיאליסט. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוא נטש את המקום. לאחר מותו בשנת 1924 כוסה הבית כאילו היה חלק מגן נעלם. סבך של צמחיית הנחל גדל מסביבו והבית הפך נחבא מעין המתבונן ומשאיר את החאן הקדמי, הקרוב יותר לכביש והגלוי יותר לעין, להיות יעד אטרקטיבי יותר לשימור.

השושלת המפוארת של משפחת ילין צמחה וליהושע ילין נולד בן, שנקרא על שם סבו דוד ולימים יהפוך לאיש חינוך מפורסם ועל שמו תיקרא גם המכללה הידועה למורים. בנו של דוד זה, אליעזר ילין, היה אדריכל ירושלמי מחונן שנישא לצ'לנית תלמה בנטוויץ' שהפכה ל"תלמה ילין", שם שהפך גם הוא למותג בתחום האומנות ולימודי האומנות (גם על שם השניים הללו אגב, ישנו בית בשכונת רחביה בירושלים הנקרא "בית ילין").

לאליעזר ותלמה ילין ארבע בנות שגם הן מקימות משפחות משלהן. שני נכדים של אליעזר ותלמה הם עזר ישראלי, איש הייטק ויזם מגבעת זאב ותלמה ורדי, אדריכלית ומתכננת.

"תלמה הייתה פעילה בעניין עוד כשאמא שלי הייתה בחיים" מספר עזר, "היא כבר איזה 15 שנה מסתובבת במקום ומריצה תכניות בראש. היו בעבר הרבה דיבורים עם עיריית ירושלים והמועצה לשימור אתרים. בצוואתו של דוד ילין התבקשו היורשים להפוך את המבנה למשהו שיזכיר את שמו של אביו יהושע והמשפחה החליטה לתרום את המבנה לעיריית ירושלים אבל התחרטה מפחד שהמבנה יעבור לאיזו ישיבה חרדית".

עזר זוכר את המקום עוד מהתקופה שהסתובב שם עם אמו שושנה, בתם הבכורה של אליעזר ותלמה. כשהאם נפטרה, בין יתר הדברים שהופיעו בצוואה, הזכיר העו"ד שטיפל בצוואה גם את הנחלה במוצא. עזר: "בקיץ 2006 הייתי בבית בחופש. זו הייתה תקופת מלחמת לבנון השנייה והילדים היו בצבא, התחלתי לשוטט במקום ונדלקתי עליו. התחלתי לנקות את העשבייה ואז נפלה ההחלטה לשפץ את הנכס הזה ולעשות איתו משהו. חברנו תלמה ואני, תלמה לקחה את נושא התכנון, אני שמתי את הכסף על השולחן אבל המועצה לשימור אתרים קצת היססה. התחלנו לעבוד בשטח, יוסי פלדמן מנכ"ל המועצה לשימור אתרים הגיע לשטח וראה את העבודה הרצינית והפוטנציאל והחליט להיכנס לפרויקט. מאז המועצה שותפה מלאה ודוחפת ומבצעת כמו שצריך".

כשהתחילו העבודות היה הבניין מט לנפול בשל שנים של הזנחה. למעשה, מאז 1924 היה הבניין חשוף לפגעי הזמן ולפגעי גנבי אבנים שחשקו באבניו הגזית המקוריות. בין היתר לא בחלו הגנבים גם באבני הראשה של הקשתות ובשל טכניקת התמיכה של הבניה הישנה, סילוק אבנים אלה החל את תהליך התפוררות.

בהתאם למדיניות המועצה לשימור אתרים, המנסה להחזיר את המצב למצבו המקורי, השתמשה תלמה ורדי באבנים המקוריות שהתגלו במקום. להשלמה ולשחזור האבנים שנגנבו, הביאה אבנים מקוריות דומות, תוך חיקוי טכניקות הבניה המקוריות והסתמכות על תצלומים עתיקים של המקום.

"ניקינו מסביב יחד עם עבודות התמיכה", ממשיך ישראלי, "וגילינו לפתע את הרפת. נדהמנו מגודל המציאה". תלמה ורדי סיפרה, שמתחת לקומה הראשונה היה מרתף ענק ששימש לרפת והפתח שלו נקבר כמעט כולו במהלך הזמן. "ירדנו לשם רק כדי לבסס יסודות ליציקת הרצפה", היא תיארה, "וגילינו שם עולם ומלואו. גם בכל האבנים והחומר שקרסו פנימה, השתמשנו לשחזור והשלמת הקומות העליונות".

עכשיו נשאר נושא גיוס הכסף לשיפוץ קומת המרתף. במסגרת חיפוש התורמים הגיעו ליהודי מניו ג'רסי שחיפש אפיק לתרום בישראל והוגשה אליו רשימת פרויקטים אפשריים. קומת המרתף שימשה כאמור את משפחת ילין כרפת והתורם שהיה רפתן בעברו התלהב מהרעיון והחליט לתרום דווקא לפרויקט זה. אז הכסף נמצא והעבודות התקדמו. יותר משלוש שנים אינטנסיביות של סידורים, ריצות, בירוקרטיה, תכנון וחפירות ועוד כמעט 120 שנה של וותק הבניין, חלפו וביום ג' האחרון עת נפתח הבית כמרכז מבקרים. המורשת של משפחת ילין העלתה על נס את הקשר לטבע ואת ערכיו של הטבע. הפעילות במקום ובעיקר במרפסת הנרחבת ובשטח החקלאי היפה הצמוד לבניין מתוכננת להיות מושתתת על קשר זה. בני המשפחה שמצאו במועצה לשימור אתרים שותף ובן ברית נאמן וטוב, שמחים להעביר את המקום לרשותה. את המקום תנהל רותי ארבל – פסח והוא ישמש להדרכה של קבוצות בהזמנה מראש בטלפון –052-8337896. בעתיד יוכל הבית להשתלב באחד הפארקים המטרופוליטניים המתוכננים להיבנות משני צידיו (עמק הארזים ופארק מוצא וסכר בית זית ).

ולקח חשוב, אם צאצאי המשפחה לא היו יוזמים את שיקומו של הבניין ואם המועצה לשימור אתרים לא הייתה נרתמת, היה המקום מן הסתם נדרס בציפורניהם הדורסניות של איילי נדל"ן למיניהם ונטחן באבקו של הכביש שיישר את סיבוב מוצא בעתיד. ואז, כמו שתלמה ורדי אומרת, היה נשאר שם רק שלט קטן שאומר "כאן היה ביתו של יהושע ילין".